חיים בסרט

פער חברתי


נכון עשה משרד הבריאות שפרסם זמני המתנה לניתוחים לא דחופים בבתי חולים. הפער בין זמן ההמתנה למעלה משנתיים לניתוחים מסוימים, בבית חולים סורוקה בבאר שבע, לשבוע בלבד בבתי חולים עירוניים אחרים (בני ציון בחיפה והלל יפה בחדרה) הוא בלתי נסבל.

דומה שפער זה מצביע לא רק על ביקוש למומחיות, אלא לא פחות על העומס הקיים ב'סורוקה', שהוא בית החולים האזורי היחיד בנגב. אז מה הפלא שהוכתר כשיאן ההמתנות?

גם זמן ההמתנה לניתוחים, הארוך יותר בבתי חולים ציבוריים מאשר בבתי חולים פרטיים, פוגע לא רק ביעילות הרפואה. לא פחות הוא מבליט את הפער הקיים בין העשירים, הפונים לשר"פ, לקבלת מענה טיפולי מהיר, ובין העניים המטופלים בשירות הציבורי, ונאלצים להמתין זמן רב לניתוח המיוחל. הדבר אפוא תורם להגדלת הפער הכלכלי והחברתי בישראל.

היה בסרט הזה

יאיר לפיד והאופוזיציה טוענים שביבי התנגד להצעה לביטול מע"מ על מוצרי יסוד, כשעלתה בשעתו על-ידי ח"כ עמיר פרץ. והנה עתה הוא בעצמו מציע זאת כשוחד בחירות.

אולם עם כל הכבוד, לפיד רק 'שוכח' שהוא כבר היה במקום ובסרט הזה. תזכורת: ח"כ ליצמן ואריאל הגישו בשעתם לשר האוצר לפיד, עם כניסתו לתפקיד, הצעת מע"מ 0 על דיור, אך הוא דחה זאת על הסף בנימוק המוּכר, איך לא, של חוסר תקציב.

אז איך זה שהנימוק הזה נשכח, כשהתוכנית היקרה והבזבזנית הזאת הפכה לפרויקט הדגל של לפיד, שעליה הפיל את הממשלה? דומה כי להתרסקותו בסקרים ולכיסאולוגיה הפתרונים. האם אין זה שוחד בחירות מראש?

מוסד 'השלוחים'

אין ספק ששמוליק שארף, שליח חב"ד שנפצע והתאלמן מפגיעת טיל, הוא איש מיוחד הראוי להערכה רבה. אלא שהוא לא לבד. הוא ועמיתיו היקרים מהווים דוגמה מייצגת לערכו הרב של מוסד ה'שלוּחים' (בהברה מלעילית), שהיה הבייבי של הרבי מלובביץ, ופרויקט הדגל שלו, ואשר נועד להפיץ את אור היהדות ולדאוג ליהודים בכל רחבי התפוצות.

השלוחים הרבים של חב"ד, המגיעים אף לקהילות יהודיות הנידחות ביותר בעולם, אֲמונים מצעירותם על ערכי המסירות וההקרבה למען העם היהודי, מבית היוצר של הרבי, שנטע בחסידיו ערכים מופלאים אלה. חייהם הפרטיים מזוהים עם חייהם הלאומיים, לא פחות. אז מה הפלא ששמוליק, מיד לאחר החלמתו מפצעיו, כאלמן חזר ביוזמתו עם ילדיו בשמחה לשליחותו בהודו. וכך גם יעשה לאחר פסק זמן שלקח בעקבות נישואיו מחדש למרגלית - יחזור לשליחות המסורתית עם רעייתו הטרייה ושלושת ילדיו, הגדלים על ברכי שליחות מבורכת זו ויתרום שם את מיטב זמנו ומרצו למען התרמילאים ועם ישראל בכלל.

דומה כי על משקל אימרתו הידועה של פרופ' ויקטור פרנקל, היהודי מחפש משמעות יהודית, והחב"דניק, איך לא, כמיטב המסורת, את ה'שליחות'. כל הכבוד!

הנפש בראי ההומור

נדמה לי שהסתרת מחלות נפש היא יותר נחלת העבר. בעידן הפרוזק (והציפלקס) לא מעט אנשים - ובהם ידוענים רבים - יוצאים מן הארון, וחושפים את דיכאונותיהם ואת טיפוליהם הנפשיים מעל במות תקשורתיות שונות.

אין ספק שהרשתות החברתיות תרמו במידה רבה לחשיפה אישית זו, אך עוד שנים לפני כן מי שיירה את יריית הפתיחה הממוסדת לכך היה צביאל רופא, שאף הקים את עמותת 'התמודדות' לנפגעי נפש.

אני סבורה כי המונח 'מתמודדים' לפגועי נפש הוא לא רק מילה מכובסת, אלא משקף תפיסה טיפולית נכונה. כידוע, מילים מגשימות את עצמן, משנות תדמית אישית וחברתית ומשפיעות על האדם.

הגישה הרווחת כיום היא להשתמש בביטויים חיוביים כדי ליצור שינוי התנהגותי או בריאותי, דוגמת נוער בסיכוי (במקום נוער בסיכון), מרכזים רפואיים (במקום בתי חולים) ועוד. כך גם הביטוי 'מתמודדים' יוצר מוטיבציה להתמודדות, במקום שקיעה בדיכאון, והדס לוי עצמה, המציגה עם עמיתיה בימים אלה מופע סאטירי בנושא, אשר קמה בשלב מסוים ממחלתה, והחלה לטפל בעצמה, היא ההוכחה לכך.

נראה כי הפרעות הנפש חוצות את כל המגזרים, והשימוש בהומור הוא כלי התמודדות מצוין איתן. הוא מקטין את ממדי הפגיעה הנפשית ומאפשר שליטה בה. ובכלל הצחוק יפה לבריאות. שיתוף הקהל במופע הסטנד -אפ, מעֵבר לשינוי תדמיתם של החולים, חשוב גם לפורקן אישי.

פסוקו

ציפי YOU 4: מי היא הח"כית המזפזפת ביותר, שמחליפה מפלגות (4) בערך כמו גרביים? אם עוד לא ניחשתם, התשובה היא, איך לא, ציפי לבני.