בואו נעשה את הצעד הזה יחד

אזרחיות ואזרחי ישראל, האירוע הביטחוני החמור שהתפרסם לפני שעות ספורות הוא הוכחה מובהקת לכך שאויבינו מזהים היטב את פרימת ה-יחד הישראלי, ופועלים בהתאם. זה לא האיום היחיד.

השבועות האחרונים קורעים אותנו. הם פוגעים בכלכלה, בביטחון, בקשרים המדיניים של ישראל ובמיוחד בלכידות הישראלית. ארוחות השבת המשפחתיות הפכו לזירת מאבק, חברים ושכנים הפכו ליריבים. העימותים הולכים ומחריפים; הדאגות, הפחדים, החרדות - כולם מוחשיים מתמיד.

אני רוצה להגיד לכם משהו מהלב, ואני מקווה שהוא גם ייכנס אל הלב: פגשתי בשבועות האלה אלפי אזרחים - בבית הנשיא ומחוצה לו. טובי בניה ובנותיה של מדינת ישראל. פטריוטים אמיתיים. מכל צידי המחלוקת הזאת. בחיים שלי, בחיים! בסיוטים הכי גרועים - לא חשבתי שאשמע מילים כאלה, גם אם זה ממיעוט קטן מאוד של אנשים. שמעתי רטוריקה מבהילה. שמעתי שנאה אמיתית, עמוקה. שמעתי אנשים - מכל הצדדים - שחס וחלילה דם ברחובות כבר לא מזעזע אותם.

אני הולך להשתמש בביטוי שלא השתמשתי בו עד כה. ביטוי שאין ישראלי שלא נחרד כשהוא שומע אותו. מי שחושב שמלחמת אחים של ממש, של חיי אדם, היא גבול שלא נגיע אליו - אין לו מושג. דווקא עכשיו - בשנת השבעים וחמש לעצמאותנו - התהום במרחק נגיעה. אני אומר לכם היום את מה שאמרתי להם: מלחמת אחים היא קו אדום! אני לא אתן לזה לקרות! בכל מחיר. בכל דרך. צה"ל חייב להיות מחוץ לתחום. מחוץ לכל מחלוקת פוליטית. אנחנו בעיצומו של משבר עמוק ומדאיג. אבל אני באמת מאמין בכל לבי שאנחנו ניצבים היום גם בפני הזדמנות כבירה, היסטורית. הזדמנות להסדרה חוקתית מאוזנת, חכמה ומוסכמת של יחסי הרשויות במדינה היהודית והדמוקרטית שלנו. במדינה האהובה שלנו. אנחנו בצומת דרכים: משבר היסטורי או רגע חוקתי מכונן.

בחודשים האחרונים קבעתי לא פעם כי נחוצים שינויים מבניים במערכת היחסים בין רשויות השלטון בישראל. אני עומד נחרצות מאחורי הקביעה הזאת. זו תהיה טובת האזרחים, וזו תהיה טובת המדינה. אבל שינוי מהותי ועמוק במערכת היחסים בין רשויות השלטון יש לעשות בשום שכל, ולוודא שהוא מביא ברכה וטוב למספר הגדול ביותר של אנשים; למכנה המשותף הרחב ביותר האפשרי. מכנה משותף כזה צריך לשקף מנעד רחב של זהויות, אמונות ותפיסות עולם, מכלל גווני הפסיפס הישראלי, לרבות קהילות המיעוט. אומנם הסכמה מלאה ומוחלטת היא לא בת-השגה; אבל הסכמה רחבה בסוגיות יסוד חוקתיות - היא הדבר הנכון ברגע הקריטי הזה. הדמוקרטיה הישראלית היא נשמת אפינו ועלינו לשמור עליה מכל משמר. יסודותיה האיתנים, שעולים בקנה אחד עם עולם הערכים היהודי, מחייבים את כולנו.

מקורותינו מצווים אותנו לרדוף אחרי שני דברים: אחרי הצדק ואחרי השלום. "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף". "בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ". בשבועות האחרונים, בהם עמלתי על מתווה מוסכם, רדפתי בכל כוחי, לילה ויום - אחרי הצדק ואחרי השלום. שוחחתי עם קשת רחבה מאוד של מנהיגות ומנהיגים, אזרחיות ואזרחים. מכל שדרות העם, מכל גוון וזהות, מכל עמדה. אלפי אנשים. לא פסחתי על-אף קבוצה. לכולן ניתן מקום - לא רק להשמעת קול אלא גם להשפעה אמיתית. אחד הדברים שלמדתי, ולא במפתיע, הוא כמה גדול מרחב ההסכמה.

רוב אזרחיות ואזרחי ישראל רוצים מתווה שיביא גם צדק וגם שלום. רוב אזרחי ישראל רוצים מתווה מאוזן שיסדיר אחת ולתמיד את היחסים בין רשויות השלטון בישראל. רוב אזרחי ישראל רוצים הסכמה רחבה. רוב אזרחי ישראל רוצים לחיות חיים בטוחים וטובים בזכות מדיניות השלטון ופעולותיו; וגם רוצים להיות מוגנים מפני העוצמה של השלטון.

המתווה שאותו אני מציג היום - הוא שביל זהב, שמכנס באופן ראוי, הגון, מאוזן ובונה, את התפיסות, האמונות, הדאגות והחששות. הוא משקף את מרחב ההסכמות והמכנה המשותף הגדולים ביותר. כבר אמרתי: אם רק צד אחד ינצח - מדינת ישראל תפסיד. במתווה הזה אין צד מנצח וצד מפסיד. זה מתווה שכל כולו ניצחון של אזרחי ישראל. מקומם של הליכי חקיקה הוא בכנסת, ולכן חשוב להדגיש שהמתווה שאני מציג היום הוא הצעה, עקרונות, בסיס לדיון מעמיק, ראוי ונכון.

המתווה הזה מחזק את הכנסת, מחזק את הממשלה, מחזק את מערכת המשפט, ומעל הכל מחזק את מדינת ישראל. המתווה הזה מגן על כל אחת ואחד מכם - אזרחי ישראל. המתווה הזה שומר על מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. זו לא פשרה פוליטית על סעיף כזה ואחר. זה לא מהלך בעד או נגד יוזמי החקיקה או חברי הקואליציה. בדיוק כשם שאין כאן כוונה נסתרת לחזק או להחליש את מתנגדי החקיקה או האופוזיציה. הדבר היחיד - היחיד! - שעומד לנגד עיניי הוא טובת עמנו. טובת הבית הלאומי שלנו. טובת אהבתנו הגדולה - מדינת ישראל.

המתווה נותן מענה לצורך החשוב בגיוון מערכת המשפט כך שבין היתר קולותיו המרובים של העם בישראל יהיו חלק ממנה ויראו בה את ביתם; והוא מחייב את מערכת המשפט לשינויים הכרחיים שהגיע זמנם. המתווה המוצע מעגן מערכת יחסים הגונה ומאוזנת בין הרשויות, שמאפשרת לכל רשות למלא את תפקידה, ולפעול בגבולות הגזרה שלה בלי התערבות חריגה של רשות אחרת. המתווה מחויב באופן מלא לעקרונות הכרזת העצמאות; הוא מבצר את עצמאות מערכת המשפט ואי-תלותה; ומבסס את זכויות האדם והאזרח, גברים ונשים כאחד, לרבות המיעוטים בישראל.

כפי שהבטחתי לכם, אני מפרסם הערב את המתווה שאותו גיבשתי. אני מזמין אתכם - המנהיגים, המפלגות והציבור כולו - לקרוא וללמוד אותו לעומקו באתר אינטרנט הייעודי ששמו "מתווה העם", וכן בעמודים שלי ברשתות החברתיות.

אני מדבר כאן מתוך כבוד לכל הצדדים בוויכוח הציבורי הזה. כולם בעיניי פטריוטים אוהבי העם והמדינה. דווקא בגלל זה - על כולם החובה להבין את גודל השעה. אסור להחריב את המדינה. לא הגעתי לתפקידי בשביל לרצות את כולם, ולא נכנסתי לתוככי המחלוקת העמוקה הזאת בשביל לרצות את כולם. הרי ברור שכל אדם בעל אינטרסים יוכל תמיד למצוא איזה תת-סעיף, שבגללו אפשר לשמוט את הקרקע תחת רגלינו כחברה וכמדינה.

אני אדם מאמין, אבל אינני נאיבי. אני יודע שברגע שאסיים את דבריי, ואולי עוד לפני כן, יקומו מתנגדים מכל עבר. אני גם יודע שיהיו מי שיברחו מאחריות, ושיהיו מי שכבר הסכימו ולפתע יכחישו כל קשר, או ינסו לחזור בהם. אני אומר לכם באחריות: מתווה העם משקף מכנה משותף רחב, עצום. העם רוצה פתרון מוסכם, המדינה שלנו חייבת פתרון מוסכם, והיא חייבת אותו עכשיו.

המתווה שאותו תראו באתר "מתווה העם" מנצל את הרגע המכונן הזה, ומתניע פעולה היסטורית, מלכדת, ופורצת דרך, שממשיכה את מלאכת הקוממיות של הדור המכונן שלנו, ומוציאה אותנו סוף-סוף ממחול השדים הנורא שאנו נמצאים בו כעת. זה לא מתווה הנשיא. זה מתווה העם!

אזרחיות ואזרחי ישראל, מתווה העם נשלח ברגעים אלה לנבחרי הציבור - לראשי הסיעות בכנסת. האחריות מוטלת עליהם, וזו אחריות כבדה. ברצותם - ידונו בו, ברצותם - ימשיכו במלחמת הכל בכול. יש לכם תפקיד חשוב. תפקיד קריטי וגורלי - עבורנו כעם וכמדינה. אני מאמין שהמתווה הזה - מתווה העם - יכול וצריך להביא לנו את שני הדברים: גם צדק וגם שלום.

אזרחי ישראל, אחיי ואחיותיי: אני מאמין בנו, בכל אחת ואחד מאיתנו. בואו נעשה את הצעד הזה. בואו נעשה אותו יחד.