פתרון כולל ובר-קיימא למים ולאנרגיה

במסגרת ההחלטות של הנהלת חברת מכתשים למניעת פגיעה בסביבה הוחלט על הקמת מערכת לטיפול ביולוגי בשפכיה.

שיקול הגיוני בניהול משאבי מים בכלל ומי תהום בפרט מוביל לעיתים לתוצאה חסרת היגיון. הצורך בהשקיית המדבר, במרכז אסיה, שגרם לייבוש ימת ארל הינה דוגמה מוכחת לכך. דוגמה נוספת, התביעה של הסוכנות להגנת הסביבה (EPA) בארצות הברית לנקות אקוויפרים ל"מצב קדמוני", אשר לאחר שהתברר ככישלון המלווה בהוצאה של כ- 5,000 מיליון דולר, הוחלפה בעיקרון הפעולה של "הפחתה טבעית". כנראה שהחלטות אלו לא שוקללו על בסיס תחזית כמותית של סך התהליכים. כאשר מי תהום הם המשאב הזמין הגדול ביותר להספקת מים שפירים בכדור הארץ, קשה להבין מדוע ניהולם מתבצע לעיתים שלא על סמך החלטות מכומתות המשלבות בין סך חלופות הפעולה כנגד הדרישות. דוגמאות נוספות לשיקולים ניהוליים ללא ביסוס מדעי כמותי שיכולים להביא לתוצאות לא הגיוניות: (א) הרעיון של התבססות על מים מותפלים במקום במי תהום באיכות פגומה ; (ב) העשרת אקוויפרים באזורים עירוניים ע"י החדרה לא מבוקרת של מי גשמים באתרים בהם האזור הלא רווי יכול להיות מזוהם; (ג) השימוש בשכבות הקרקע והאקוויפר כריאקטור לטיהור קולחין מוחדרים; (ד) האמונה שהאזור הלא רווי מגן על מי התהום מזיהום בפני הקרקע; (ה) אי ההבחנה שאיכות המים בבאר אינה בהכרח מייצגת את האקוויפר מסביבה.

משפחת שומרון היקרה, (דליה, שלומית וענת)

כמות המים הזמינה ממקורות המים המתחדשים במדינת ישראל (הכנרת, אקוויפר ההר ואקוויפר החוף) מוגבלת עקב מיעוט המשקעים השנתיים והצורך לשמור על מגבלות הפקה מהמאגרים הטבעיים. שאיבת יתר החורגת מיכולת המילוי מחדש של המאגרים עלולה לגרום לפגיעה באיכות המים עקב המלחתם ויצירת מגבלות שימוש לצריכה ביתית ולחקלאות.

החלטת הממשלה מס. 4101, מיום 9.8.2005, שינתה את מעמדה היסטורי של נציבות המים אגב המרתה לרשות מים ממשלתית. הרשות החדשה נושאת עתה באחריות כוללת על ניהול משק המים והביוב הלאומי ומרכזת את הסמכויות הרגולטוריות בתחום. פועל יוצא משינוי זה הוא הרחבת הסמכויות של נציבות המים, תוך נשיאה באחריות על משק המים במגזר העירוני. הרחבת האחריות זו מחייבת את רשות המים להתאים את עצמה, מבחינה ארגונית, תפקודית וציבורית. זאת, לא רק בשל היות משק המים העירוני תחום חדש עבורה אלא גם בשל שינוי מבנה משק המים העירוני: תהליך התאגוד.