"ליברמן מעוניין, לפחות לפי שעה, לא להצטייר בעיני הציבור כפירומן שהניח ידיו על מפתח הכניסה למאגר הדלק הגדול ביותר במזרח התיכון ורק מחכה להזדמנות להצית גפרור. מבחנו הראשון יהיה כשהשגרה תתערער והשקט יופר, בין שבדרום, או בצפון, או במזרח, או בכל אחת מהזירות הנפיצות האחרות", כותב יוסי וורטר בטור הפרשנות האחרון שלו ב
הארץ.
אבל מסתבר, לפי וורטר, כי השיקולים של
אביגדור ליברמן אינם בהכרח נטועים בתפיסתו המדינית (אם בכלל יש לו כזו): הוא שואל עצמו, לפי וורטר, האם גישה לעומתית או משתפת פעולה עם
בנימין נתניהו תועיל לו. גם בוז'י (
יצחק הרצוג) עושה את חישוביו, כי הוא מבין שנימת הפיוס וטרנד ה"שתי מדינות" החדש של ליברמן, מהווים הזמנה מרומזת עבורו להצטרף ל
ממשלה. בוז'י לא יתנגד להצטרף, דווקא כשמצבו מבית מדרדר, בין היתר, בעקבות עזיבת בעל בריתו, יו"ר ההסתדרות אבי ניסקורן.
אך לפי ורטר, אלו אינם רק רמזים, אלא גם הבטחות (גם באמצעות עו"ד דוד שומרון): ל
ציפי לבני מובטח שאם רק תסכים לבוא ולהיות שרת חוץ, בכדי להלבין את מדיניות ישראל בעיני העולם, אז
נפתלי בנט בחוץ.
אבל בנט, לשיטת ורטר, אינו בדרך לעוף, אלא יותר בדרך להתקפל. מהניסיון שלו לכופף את ביבי לא יצא הרבה, כשראשי הציונות הדתית לא תמכו בו. כעת הוא מנסה לעקוץ בקול ענות חלושה את יוזמות השלום והפיוס של הצמד ביבי-איווט, ללא הצלחה.
וורטר מסיים את טורו בסגאת
שרה נתניהו: לשיטתו, עורך דינה, עו"ד יוסי כהן, לא השתלח בשופטת דיתה פורז'נין, אלא בכדי לכוון כנגד כל מי שעלול לאיים על שלטונה של הקיסרית נתניהו:
רוני אלשיך, לדוגמא. שיראו ויראו שיש מי ששוכב עבור שרה על הגדר.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
