|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
גרמניה: השמאל הרדיקלי והימין הנאצי <br>
|
כתבתו של עופר אדרת מהארץ לרגל 40 שנה למבצע אנטבה ממחישה את הדמיון הרב בין השמאל הרדיקלי לימין הנאצי בגרמניה
|
עופר אדרת מ הארץ מקדיש כתבה שלמה במוסף סוף השבוע של הארץ לחוטפים הגרמניים במבצע אנטבה. מסתבר, לפי הכתבה, כי אחת הסיבות אשר גרמו ל שמעון פרס לתמוך במבצע החילוץ, היא ההפרדה אשר נקטו החוטפים, שניים מהם גרמנים, בין יהודים לבין לא יהודים. בין חטופי אנטבה היו ניצולי שואה, אך גם למי שאינו ניצול שואה באופן ישיר, הסיטואציה הזו הייתה טראומטית. אדרת כותב: "חטוף אחר, יצחק דוד, סגן ראש העיר קריית ביאליק וניצול אושוויץ, הושיט את ידו לעבר בוזה והראה לו את המספר שמקועקע עליה. "אנחנו מלמדים את הילדים שלנו לא לשנוא את הגרמנים רק משום שהם גרמנים. איזו הרגשה יש לבן אדם, כשהוא רואה, שגם הדור השני אינו שונה. הנה אני שוב נחטף. ובידי מי? בידי גרמני", אמר לו בתעוזה. בוזה השיב: "אני לא נאצי. אני שייך ל'באדר מיינהוף'. אנחנו לוחמים בנאצים". דוד לא נרתע. "המעשים שלכם דומים. עכשיו בא הדור שלך וחוטף אותי בשם הפלשתינים, מאיים עלי במוות ומפריד אותי מעל האחרים, בדיוק מה שעשו הוריך", אמר לו. בוזה התעקש: "זה בכלל לא דומה". השמאל הרדיקלי האירופי מכחיש את הקשר שלו לנאציזם, לימין הקיצוני ולאנטישמיות. הוא לא "אנטי יהודים", הוא רק "אנטי ישראל". ניתוח מדוקדק ממחיש את הדמיון בין השמאל הרדיקלי האירופי, השולל את הלגיטימציה של היהודים למדינה משלהם, לבין הנאציזם, ששלל את קיום היהודים (שהרי, עצמאות מדינית היא ערובה לקיום פיזי); ניתוח מדוקדק שכזה ממחיש את הדמיון בין הדמוניזציה שנעשית כיום למדינת ישראל ("אחראית על כל הרוע בעולם", "רוצחת ילדים", "מרעילה בארות") לבין הדמוניזציה שנערכה ליהודים בשנות השלושים ("היהודים הזוממים להשתלט על העולם"). חרף הכחשת הגרמנים מן השמאל הרדיקלי, תמונה אחת שווה אלף מילים. התמונה שבה גרמנים (גם אם מכנים את עצמם "שמאל אנטי נאצי") מפרידים יהודים ולא יהודים באנטבה, במטרה להוציא להורג בני ערובה יהודים, היה בה כדי לסתור כל נסיון הכחשה של החוט האידיאולוגי האנטישמי המקשר בין הנאציזם של אז לשמאל הרדיקלי האנטי ציוני של היום. אלו ואלו רואים ביהודי כמייצג של השטן, רק שבעיני השמאל הרדיקלי היהודי מגולם כעת במדינת ישראל. כתבה מומלצת לקריאה על הנקודה שבה השמאל הרדיקלי זכה בתובנה לרגע - כיצד התנהלותו בהווה מזכירה את ההתנהלות הנאצית בעבר. כנראה שקריאת ההשכמה הזו לא סייעה, וראו ערך השמאל הרדיקלי האירופי דהיום, והקרבה שלו לארגוני איסלאם רדיקלי הנושאים בכפם אידיאולוגיה נאצית. |
| תאריך:
|
02/07/16
|
|
|
עודכן:
|
02/07/16
|
|
ענבל בר-און
|
|
גרמניה: השמאל הרדיקלי והימין הנאצי
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אטילה ההוני
|
2/07/16 21:09
|
|
|
|
2
|
|
ב.ניצן
|
3/07/16 03:43
|
|
|
|
3
|
|
קורןנאוה טבריה
|
3/07/16 04:59
|
|
|
|
4
|
|
האמירה שלך,
|
3/07/16 10:36
|
|
|
|
|
|
מדוייק יותר לאמר,
|
3/07/16 12:21
|
|
את הטור השבועי שלו ב הארץ מקדיש עמוס הראל לטרור בטורקיה, טרור שהטורקים עודדו ודירבנו, בקריצה ובהעלמת עיין, אך שילמו עליו מחיר כבד: לשיטת הראל, ברגע שדאעש הבינו שטורקיה נוטלת חלק במאמצים של אירופה ושל ארצות הברית להלחם בה, כולל באמצעות מתן אפשרות למטוסי נא"טו להמריא משטחה, דאעש החליטה להפוך את טורקיה ליעד לטרור, ולפגוע ביעדי תיירות אשר יסמנו לתיירים שלא לפקוד את טורקיה;
|
|
|
|
|
בועז ביסמוט מקדיש את טורו בישראל היום לגלי הטרור שתוקפים את טורקיה: טורקיה, לשיטתו של ביסמוט, דומה למי שחי בבית זכוכית, ואשר אסור לו לזרוק אבנים: טורקיה, שרצתה להלחם בכורדים שבשטחה, חשבה לשסות בהם את השוטים ואת העקרבים של דאעש, רק שהיא לא שיערה בנפשה כי מי שחי בבית זכוכית, מוטב לו שלא יזרוק אבנים, או במילים אחרות, טורקיה, שקידמה את הטרור מסיבותיה שלה, נפגעה ממנו הרחק מעבר לציפיותיה:
|
|
|
|
|
את הטור שלו פותח דן מרגלית בהסכם עם טורקיה, משם הוא מגיע לסוגיית הגופות של הדר גולדין ואורון שאול: לשיטתו, אם לא היינו עורכים את עסקת שליט המבישה, לא היינו נדרשים לדון בגרסאות השונות של נוהל חניבעל, נוהל שלא נוצר אלא על-רקע ההרגל המגונה של ישראל להיכנע לעסקות מפוקפקות עם טרוריסטים.
|
|
|
|
|
שרה ב"ק מקדישה את טורה השבועי במעריב לחזון השלום של המתנחלים - מדינה אחת לשני עמים. היא מתארת פסטורליה של מפגשים בין פלשתינים למתנחלים, והיא חוזה שלום;
|
|
|
|
|
פרופ' אריה אלדד בחר להקדיש את טורו במעריב למצב המביש, לשיטתו, בהר-הבית. מדינת ישראל מגינה, לשיטתו, על המצב המביש הזה, משום שזהו ה"סטטוס-קוו" שהתווה משה דיין, בשנת 1967.
|
|
|
|
|
