כמו מלחמות רבות קודמות, גם לזו המתחוללת בסוריה יש היבט תעמולתי משמעותי. ג'אנין דה-ג'ובאני, כתבת מלחמות ותיקה, אומרת במאמר שפורסם בניוזוויק (24.12.16), כי הפעם מדובר בתעמולה בעלת משמעות רבה, בה משתמשים כל הצדדים ואשר בחסותה נוצר מסך עשן משמעותי מעל העובדות. הכלי: הרשתות החברתיות.
משטר אסד ותומכיו - רוסיה ואירן - מציגים את המורדים כאנשי דאעש עורפי-ראשים. המורדים מתארים את חיילי אסד כרוצחים, אנסים ומפלצות. בעולם מצטיירת המלחמה בסוריה כמאבק בין סונים לבין כל השאר (אסד העלאווי, אירן השיעית, רוסיה הנוצרית והסורים הנוצרים והדרוזים). אבל איש אינו שם לב למאות אלפי האזרחים שלא הזדהו עם שום דבר, כותבת די-ג'ובאני, ואיש אינו מתייחס לכך שבפועל - יש חיילים מכל הדתות בכל הצדדים.
הגישה לזירה היא חלק משמעותי מהבעיה. בזמן האביב הערבי, כתבים נזקקו רק לאפוד מגן, פנקס רשימות ואומץ. בסוריה המצב שונה. כדי לדווח מהצד הממשלתי היה צורך לקבל ויזה ממשטר אסד. הדיווח מהצד של המורדים היה קל בתחילה: עברת שלא כחוק את גבול טורקיה-סוריה - ואתה בצד שלהם. אבל זה נעשה בלתי אפשרי אחרי שאנשי דאעש רצחו בשנת 2014 את העיתונאים ג'יימס פולי וסטיבן שוטלוף. חוץ מזה, מי שנכנס דרך טורקיה לא יכול היה לקבל אישור להגיע לדמשק.
אמצעי תקשורת עשירים יותר - כמו BBC - פתרו את הבעיה על-ידי משלוח צוותים כפולים, אבל לא כולם יכולים להרשות זאת לעצמם. לא היה תקדים לבעיה כזו, אומרת דה-ג'ובאני. כאשר היא ועמיתיה דיווחו על מלחמת האזרחים בבוסניה, הם התגוררו בסרייבו ושם היו ממש בחזית וגם יכלו לפגוש אנשים משני הצדדים.
מאבק התעמולה בסוריה החל ברצינות בשיא המאבק על חלב. ארה"ב טענה שהמתחולל בעיר מזכיר את האירועים ברואנדה, ואילו הדיווחים של התושבים ברשתות החברתיות הובילו את ממשלת סוריה לטעון - בצורה כוזבת - שרובם ג'יהאדיסטים קיצוניים. זו הייתה ההכנה לטבח שהתחולל בעיר בחודשים האחרונים, כאשר
בשאר אסד - בסיוע מסיבי של רוסיה ואירן - הפך אותה לעיי חורבות.
מה שהקשה עוד יותר על העיתונאים היה גל הסרטונים שיצאו מחלב - חלקם אותנטיים וחלקם מפוברקים. איך יכולנו לדווח מה אמת ומה לא, כאשר לא היו לנו עיתונאים מקצועיים בשטח? - שואלת די-ג'ובאני בצורה רטורית. לא ניתן היה לסמוך אפילו על עובדי המשלחות ההומניות של האו"ם, היא מציינת.
וזוהי הנקודה המטרידה ביותר, בעיניה של די-ג'ובאני: "המלחמה בסוריה היא המסובכת, המאתגרת והצינית ביותר אותה סיקרתי. אני חוששת שהיא יוצאת תקדים נורא. ייתכן שזו תהיה הראשונה בשורה ארוכה של מלחמות מונעות-תעמולה דרך הרשתות החברתיות, מתימן ועד בורונדי, הממתינות לנו בשנת 2017".
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
