בינתיים בדרום סודן

המתיחות הגואה בין ארה"ב לרוסיה בימיו האחרונים של ממשל אובמה, באה לידי ביטוי בהצבעה במועצת הביטחון שלא זכתה לתשומת לב. ב-23.12.16 מנעה רוסיה קבלת החלטה על אמברגו צבאי ועיצומים אחרים שנועדו למנוע רצח עם בדרום סודן, בטענה שההצעה שיזמה ארה"ב מתעלמת מקריאתו של הנשיא המקומי לפיוס.

פרופ' אמיר אידריס מדרום סודן, השוהה כעת באוניברסיטת פורדהם בניו-יורק, מאיר זרקור על הטרגדיה המתמשכת במולדתו, במאמר המתפרסם (22.1.17) בשבועון ניוזוויק. שמונה חברות במועצת הביטחון, ובראשן רוסיה וסין, נמנעו בהצבעה וכך לא הושג הרוב הדרוש לקבלתה. המדינות הללו, טוען אידריס, בוחנות את בעיית דרום סודן במשקפיים קולוניאליסטיות, וסבורות בטעות שמדובר באזור המיושב בידי מי שממילא מתקוטטים ללא הרף ולכן אין טעם לנסות ולהשליט בו חוק וסדר.

קריאתו של הנשיא סלבה קייר מיירדיט ראויה לברכה, אך אין בה ממש - סבור אידריס. דו-שיח ופיוס אינם יכולים לבוא לפני תהליך פוליטי שיאפשר אותם, וקייר אינו מוכן לשתף בתהליך את מי שמתגוררים מחוץ למדינה - ושם מרוכזים מתנגדיו ובראשם סגן הנשיא לשעבר, רייק מאצ'אר. לכן, קריאתו של קייר רק העמיקה עוד יותר את התהום בין הצדדים.

אידריס מוצא שלוש בעיות ביוזמתו של קייר. הראשונה: היא מתייחסת לעימות במדינה כקהילתי במקום כפוליטי. השנייה: היא מוציאה מן המשחק את מי שנפלו קורבן לפשעים חמורים ושיטתיים בדמות אונס, גירוש המוני ורצח אתני. השלישית: היא מפרשת מחדש את הסכם השלום שנחתם באוגוסט 2015 ולמעשה מנציחה את המצב הנוכחי.

בדרום סודן מבוצעים מעשי זוועה מתמשכים ומתועדים היטב, מדגיש אידריס. הם תוצאה של הדרך בה הוקמה המדינה ותוצאה של שלטון אתני, נאמנות פוליטית ושחיתות ציבורית. לכן, לא ניתן להתייחס למצב במדינה כאל תוצאה של מאבק קהילתי; זהו מאבק פוליטי. קריאתו של קייר לפיוס לאומי מתעלמת מיסודות אלו של הסכסוך, ויוצאת מתוך הנחה שניתן להגיע אליו פשוט על-ידי שילוב המנהיגים האתניים השונים באותו "דו-שיח לאומי".

מלחמת האזרחים בדרום סודן אילצה למעלה מ-200,000 בני אדם לחפש מקלט במחנות פליטים של האו"ם; 1.2 מיליון בני אדם נאלצו להימלט למדינות שכנות. לא ניתן לקיים דו-שיח לאומי בלי להביא אותם בחשבון; אי-אפשר להוציא ממנו את הקורבנות, סבור אידריס.

הסכם השלום של 2015 קרא להקמת ממשלת אחדות לאומית, אשר תבצע רפורמות פוליטיות, כלכליות ובטחונות. אבל התוצאה המצטברת של נאום קייר ואי קבלת ההחלטה באו"ם, תהיה הרחקתו של השלום. אידריס מדגיש: אין דרך קלה לשלום בר קיימא בדרום סודן. יש רק דרך קשה, והיא חייבת להביא בחשבון את שורשיה של הטרגדיה: העדר הסכמה על נושאי ממשל בסיסיים, העדרו של שלטון חוק, ממשלה מרכזית חלשה ואי הכרה בערכים דמוקרטיים מרכזיים של חוק, חרות, שוויון ואזרחות.

אידריס מסיים את מאמרו בקריאה לאו"ם ובמיוחד לשלוש המדינות המתווכות בסכסוך - ארה"ב, בריטניה ונורבגיה - להתערב במישרין כדי להושיב את הצדדים לשולחן המו"מ. הוא סבור שזוהי בעיקר חובתו של ממשל טראמפ - אך לאחר נאום ההשבעה של "אמריקה תחילה", ספק רב אם זה יקרה. תושבי דרום סודן נדונו, לפיכך, לעוד שנים של סבל ומוות.