ברחבי העולם ולאורך ההיסטוריה, היו קיימות בריתות של מדינות או קבוצות. דבר משמעותי בקיומן של בריתות אלו, הוא מספר החברות בו. בשיאה של ברית ורשה היו חברות בה שמונה מדינות. בליגה הערבית חברות 22 מדינות ובנאטו חברות 29 מדינות. שאלה שמתבקשת היא, האם הכמות בהכרח מעידה על איכות. פרופ' צ'רלס קופצ'ן מאוניברסיטת ג'ורג'טאון, לשעבר חבר במועצה לביטחון לאומי של ארה"ב, בחן את הנושא.
מבין כל הבטחותיו של
דונלד טראמפ בנושא יחסי חוץ, אחת מאלו שקיומה נדרש הוא שיקום היחסים עם רוסיה. המתחים האחרונים בין רוסיה לארה"ב, שהתחזקו לאחרונה בשל הדיווחים על התערבות רוסית בבחירות והבדלי מדיניות בנוגע לסוריה, פוגעים באינטרסים האמריקנים באירופה, במזרח התיכון ומעבר להם.
בפסגת נאטו בבריסל בשבוע שעבר מתח טראמפ ביקורת על חברות נאטו, בטענה לחלוקה לא הוגנת של הנטל הכלכלי הכרוך בקיומה של הברית. במקביל, סבור קופצ'ן, הוא צריך לתקן את היחסים עם רוסיה תוך קריאה לעצירת מספר חברות נאטו.
חובה מוסרית ואסטרטגית
לאחר סיום המלחמה הקרה, הוחלט שהכנסת הדמוקרטיות החדשות באירופה לחיקה של נאטו, היא הדרך הטובה ביותר להגן עליהן מפני תוקפנות רוסית. מדיניות זו למעשה פגעה בנאטו – טוען קופצ'ן. מנקודת מבט רוסית, נאטו התעלמה ממנה, התפשטה מזרחה ובכך הביאה את הברית הצבאית הגדולה ביותר לגבולותיה של רוסיה. התוקפנות הרוסית הייתה מתקיימת גם אילולא נאטו הייתה מתקרבת לרוסיה, אך רוסיה סבורה שיש עליה איום מצד הברית, מתרעמת על המאמצים לקלף את מעגל ההשפעה הרוסי המסורתי וגם מתדלקת את העימותים בין הממשלה הרוסית למדינות המערב. הפעילות הרוסית לכיבוש שטחים בגאורגיה בשנת 2008 ובאוקראינה בשנת 2014 נעשתה בין היתר כדי לחסום את נאטו.
נאטו פתחה את שעריה למדינות הגוש הסובייטי לשעבר, דבר שמובן לחלוטין. הללו סבלו עשרות שנים מהכפייה הרוסית, והמערב חש חובה מוסרית ואסטרטגית לצרף אותן לנאטו. מכאן ניתן גם להבין את התגובה הרוסית – מסביר קופצ'ן. ארה"ב לא תשב בחיבוק ידיים אם רוסיה תכרות ברית אסטרטגית-צבאית עם קנדה ומקסיקו, וגם תפרוס את כוחותיה במדינות אלו. בשביל נאטו, לנוע מזרחה ולהציע לגאורגיה ואוקראינה חברות בארגון, זהו מתכון לאסון.
כדי לצאת מהמבוי הסתום, יש להפסיק את הרחבת הארגון. במקום לעשות זאת באופן שרירותי, נאטו צריכה לשאוף לגבול אסטרטגי טבעי, דבר שהבלקן מציע. לפני שתפסיק להוסיף חברות חדשות, נאטו צריכה לשלב את המדינות שהרכיבו בעבר את יוגוסלביה שעומדות במבחני הכניסה. קרואטיה וסלובניה כבר בפנים ומונטנגרו עומדת להצטרף. הכללתן של בוסניה, מקדוניה, קוסובו וסרביה תסייע לייצוב האזור ותספק נקודת עצירה הגיונית. אזור זה מצוי במרחק של 1,600 ק"מ מהגבול הרוסי, דבר שמקטין את כאב הראש ששילובן יגרום לרוסיה.
לא מהלך חד-צדדי
גם אם נאטו לא תרצה לצרף עוד מדינות לאחר צירוף מדינות הבלקן, הדלת עדיין תישאר פתוחה לאותן דמוקרטיות אירופיות שמשתפות פעולה עם הארגון אך לא חלק ממנו, ביניהן אוסטריה, פינלנד, אירלנד, שבדיה ושוויץ. מדינות אלו נמצאות במיקומים אסטרטגיים והן יביאו יכולות צבאיות ניכרות לנאטו, ולכן יתקבלו בברכה אם יחליטו להצטרף.
הגבלת יכולותיה של נאטו לא רק תהווה זהירות אסטרטגית כלפי רוסיה, אלא גם תשמור על יכולתה של הברית לספק הגנה. נאטו לא צריכה להרחיב את הטריטוריה שלה למדינות שנמצאות עמוק בפריפריה הרוסית ויהיה קשה להגן עליהן. כמדינות דמוקרטיות שרוצות את הקשר למערב, גאורגיה ואוקראינה אולי ראויות לחברות בנאטו, אבל הארגון לא יכול לקחת על עצמו התחייבות לא ריאלית של הגנה עליהן, דבר שיטיל ספק באמינותו – מסביר קופצ'ן. התחייבות שכזו דווקא תעודד התערבות רוסית, כדי להרחיק מדינות אלו מן המערב. הבהרה שנאטו איננה חלק מהעניין, תחייב חשיבה על אפשרויות אסטרטגיות חלופיות ויכולה לעודד את רוסיה להתרחק. בינתיים, שאר חברות נאטו יכולות לסייע למדינות אלו בדרכים אחרות.
הפסקת קבלת חברות בנאטו לא צריכה להיות מהלך חד-צדדי. רוסיה צריכה לנקוט בצעדים מקבילים. אחת האפשרויות היא נכונותה של רוסיה לסיים את הסכסוך במזרח אוקראינה, להתקדם לפתרון קונפליקטים אחרים באירופה ולמנע את ההסלמה מול נאטו באמצעות בקרת נשק וחילופי כוחות. לאורך שנים מנהיגי רוסיה האשימו את גודלה של נאטו בקלקול יחסיהם מול המערב. זוהי הדרך לבדוק זאת – מסיים קופצ'ן.
האם ביבי יודח? 
