הבקרזיט אמור היה לאפשר לבריטניה להיות בריטניה. מנותק מ
האיחוד האירופי, עם האיים אמור היה לגלות מחדש את תכונותיו וליצור שילוב ייחודי של לאומיות וגלובליזם. הבחירות בשבוע שעבר – סבור אקונומיסט – גילו מצב שונה לגמרי: מפולגים והמומים מהברקזיט, הבריטים פונים לאמריקה.
בשלושת העשורים האחרונים, מסביר השבועון, עברה הפוליטיקה האמריקנית ממעמדות לערכים. בשנות ה-70 הרפובליקנים היו המפלגה של העשירים, והדמוקרטים – של הצווארון הכחול. רונלד רייגן הביא בשנות ה-80 דמוקרטים מן המעמד העובד אל חיקם של הרפובליקנים באמצעות הדגשת ערכים מסורתיים.
ג'ורג' בוש האב השתמש בשלושת ה-G – god, guns, gays – כדי לחזק את הפופולריות שלו בקרב מצביעי הצווארון הכחול. אצל ג'ורג' בוש הבן נכנסה ארה"ב למלחמת תרבויות של ממש: הרפובליקנים יצרו קואליציה של אוונגליסטים, שמרנים מן המעמד העובד ואנשי עסקים – בעוד הדמוקרטים יצרו קואליציה של עובדים מומחים, מיעוטים אתניים וסוציאל-ליברלים.
החלוקה התרבותית, ממשיך אקונומיסט, הפכה גם לחלוקה דורית: בוחרים צעירים, במיוחד נשים לא-נשואות, הצטרפו לדמוקרטים; ממילא, המבוגרים היו בצד הרפובליקני. והייתה גם חלוקה גאוגרפית: הרפובליקנים פרחו בפרברים ובאמריקה הכפרית והעירונית-לשעבר, בעוד הדמוקרטים שגשגו בערים; הרפובליקנים שלטו בחלקים הפנימיים של ארה"ב, והדמוקרטים – בחופי האוקיינוסים.
הבחירות בשבוע שעבר מלמדות שבריטניה נעה במהירות באותו כיוון, מנתח אקונומיסט את תוצאותיהן. השמרנים שימרו את כוחם באיזורים העשירים שבמרכז בריטניה ובאיזורים הכפריים, ואיבדו מאחזים בערים. הם הגדילו את כוחם בכמה איזורים של המעמד העובד, על חשבון מאחזים מסורתיים של הלייבור. ואילו דווקא מפלגת הפועלים התחזקה באיזורים עשירים, ובראשם לונדון וכמה ערים אחרות, במיוחד ערי אוניברסיטה.
לכאורה – תמונה מבלבלת; אבל בפריזמה של ערכים, היא עושה שכל. השמרנים הם מפלגת הערכים הישנים של בריטניה: פטריוטיות, הגדרה עצמית, חשדנות כלפי זרים. הערכים הללו איחדו את המעמד העובד עם מעמד הביניים בצפון הפוסט-תעשייתי של בריטניה. הלייבור הוא מפלגת הערכים הקוסמופוליטיים: רב-תרבותיות, חמלה, חוסר אהדה לברקזיט. ערכים אלו איחדו אנשים שפרט לכך – יש להם מעט מן המשותף: מוסלמים אדוקים, סטודנטים, עורכי דין מיליונרים של זכויות אדם, נהגי רכבות. וכמו בארה"ב, גם בבריטניה החלוקה הערכית באה לידי ביטוי בחלוקה גאוגרפית. הלייבור רשם הישגים בערים הגדולות, והוא מייצג בראש ובראשונה את לונדון – שהתנגדה ברוב מוחץ לברקזיט.
עליית הפוליטיקה של הערכים מלווה בפרדוקסים, מציין השבועון היוקרתי. השמרנים חשבו שסוג חדש זה של פוליטיקה יעדיף את הימין, ושיגרפו קולות בקרב המעמד העובד אם ידברו על הערכים המסורתיים ועל הפטריוטיזם. הלייבור מונהג בידי שני מרכסיסטים – ג'רמי קורבין וג'ון מקדונל – המאמינים בהתפתחות מטריאליסטית, אך כעת הם מובילים קואליציה שהמשותף למרכיביה הוא ערכים.
העובדה שהבחירות הללו היו על ערכים, מודגשת באחת העובדות המוזרות שלהן: חוסר המעורבות של עסקים. הללו היו באופן מסורתי אחד המאחזים החזקים ביותר של השמרנים, שמיצבה את עצמה כמפלגה התומכת במיסים נמוכים, רגולציה מופחתת ויצירת משרות. לא הפעם. השמרנים לקחו גישות ממצע הלייבור של 2015, כולל הגבלה של שכר המנהלים. העסקים הגיבו בשתיקה רועמת – גם בגלל הנטישה מצד השמרנית, וגם ובעיקר בשל דאגותיהם מפני הברקזיט. הגישה של תרזה מיי, לפיה עדיף שלא להגיע בכלל להסכם עם האיחוד האירופי מאשר להגיע להסכם רע, מאיימת להרחיב עוד יותר את הפער בין המפלגה לבין תומכיה בעולם העסקים.
הפוליטיקה של ערכים יכולה להיות מרגשת; הם מעוררים רגשות בצורה שנושאים טכנוקרטיים אינם מסוגלים לעשות. אבל היא גם עלולה להיות מסוכנת, מזהיר אקונומיסט. הדוגמה של ארה"ב בעשורים האחרונים היא מדכאת. מלחמות התרבות חילקו את אמריקה לשבטים שאינם מדברים זה עם זה. היא מקשה – ולעיתים כלל אינה מאפשרת – לטפל בנושאים בוערים כמו התקציב. והיא מורידה את איכות החיים הפוליטיים; ראו מי יושב כיום בבית הלבן. בריטניה ביצעה בשבוע שעבר את צעדיה הראשונים על אותו מסלול מסוכן.
