רוסיה המוקפת אויבים מוכנה למלחמה על הישרדותה. לפחות זה מה שהנשיא ולדימיר פוטין רוצה שאזרחיו יחשבו. מדי ערב הטלוויזיה הרוסית משדרת חדשות עם תמונות של מטוסים רוסיים בפעולה מעל סוריה, ביחד עם תמונות של כוחות נאטו הניצבים על גבולותיה של רוסיה – מדווח ניוזוויק.

כמו הרבה בתעמולה הרוסית, הטענה של הקרמלין לפיה רוסיה נמצאת במלחמה מבוססת על גרעין של אמת. בסוריה ישנה טייסת קרב רוסית אחת שפועלת מאז ספטמבר 2015. בטייסת יש 36 מטוסים ומעל 4,700 חיילים המוצבים בעיקר בבסיס חמיימים שליד לטקיה. במזרח אוקראינה מסתובבים חיילים רוסים ללא מדים, ולאחרונה הגיעו כמה מאות חיילים לעיר לוהנסק כדי למנוע עימותים בעיר.

עם מעורבות צבאית כה קטנה, למה פוטין מטפח את הרעיון שרוסיה נמצאת על סף אסון, שמחייב גיוס כל משאבי המדינה? הסיבה הברורה ביותר היא גם התחבולה העתיקה ביותר של פוליטיקאים: לאחד את המדינה נגד אויב חיצוני כדי להסיח את הדעת מבעיות פנימיות, עונה השבועון. לאחר נפילת הכלכלה הרוסית בעקבות העיצומים המערביים בשל הפלישה לחצי-האי קרים, נוצר לצורך הישרדות המשטר יצירת המיתוס של מלחמה מתמדת. הדבר פוגע במשקי הבית ברוסיה, אולם כאשר הוא מתכונן לבחירות בשנה הקרובה, פוטין ממקד את תשומת הלב בביטחון הלאומי ובטענה שרוסיה נמצאת תחת מתקפה.

לצד זאת, הקרמלין באמת ובתמים מאמין שמלחמה עומדת לפרוץ. עוד בשנת 2013, לפני הפלישה לחצי-האי קרים, התוכנית האסטרטגית של משרד הביטחון הרוסי, שכותרתה הייתה "ההגנה של רוסיה", ניבאה סכסוך גלובלי או אזורי בו תהיה מעורבת רוסיה לפני 2023. מבחינת הרוסים, אין שאלה מתי תפרוץ מלחמה. בעיניהם הם כבר במלחמה.

הקריאה של פוטין לתעשיה הרוסית להתכונן למעבר לייצור בשעת מלחמה, חוזרת לדוקטרינה הסובייטית בת עשרות שנים, לפיה כל מפעל צריך להיות מוכן להתחיל בן רגע לייצר תחמושת ואמצעי לחימה. אולם, תפיסה זו היא שמנעה מהכלכלה הסובייטית להוות תחרות לכלכלות אחרות. בסופו של דבר, זה מה שהביא לנפילתה וזה מה שיביא לנפילת הכלכלה כיום ברוסיה, אם פוטין ימשיך בקו זה.

עם זאת, הכלכלה הרוסית עדיין תלויה, במישרין או בעקיפין, בהוצאות הביטחון של המדינה. גם אם חלה ירידה בהכנסות, פוטין הורה על המשך הגדלת ההוצאות הצבאיות. בשנת 2017 ההוצאות הצבאיות של רוסיה יעברו את ה-65 מיליארד דולר. זה כלום לעומת תקציב הביטחון של ארה"ב, שעומד על 611 מיליארד דולר, אולם תקציב הביטחון מהווה יותר מ-3% מהתמ"ג הרוסי. סכום זה לא כולל את ההוצאות לארגונים צבאיים למחצה, כמו המשמר הלאומי החדש ברוסיה, כוח של 330,000 אנשים שנמצאים תחת פיקודו הישיר של פוטין. מה שמדאיג כיום רבים במערב, הוא השאלה כיצד פוטין הולך להשתמש בציוד הרוסי החדש. רוסיה נמצאת כיום במרוץ חימוש, אך לא ידוע בדיוק נגד מי היא מתכוונת להילחם והיכן.

בתמונות אחרונות ששידרה הטלוויזיה הרוסית, ניתן לראות את דגל רוסיה מתנוסס בגאון בעיר דיר א-זור שבסוריה. לצד דגל זה, ניתן לראות את דגליהן של אירן וחיזבאללה, סמל לבחירה הרוסית בצד השיעי בסכסוך הדתי האזורי. מפקד כוח קודס, קאסם סולימאני, ביקר במוסקבה כבר שלוש פעמים מאז יולי 2015, כדי לתאם את הפעילות האווירית הרוסית ואת תמיכת הכוחות הרוסיים על הקרקע ביחד עם כוחות אסד והמיליציות האירניות. ברית זו מציבה את רוסיה נגד ארה"ב בכל סכסוך אזורי עתידי בין סעודיה לאירן.

למרות שרוסיה השקיעה בסוריה הרבה פחות ממה שארה"ב השקיעה במלחמתה בעירק, הרווח הפוליטי שלה היה עצום. מוסקבה טוענת כעת שהתערבותה הביאה לניצחון משמעותי וכעת היא כוח שיש להתחשב בו במזרח התיכון. הצלחה זו נוטעת בה את הרצון לייצא זאת לעוד מקומות.

עם העלייה בכוח הצבאי בתוך רוסיה ומחוצה לה, עימות מקרי הוא בהחלט אפשרות ממשית. היחסים בין רוסיה לארה"ב נמצאים בנקודה הנמוכה ביותר מאז המלחמה הקרה, מה שמעלה את הסיכון שאפילו האירוע הקטן ביותר יסלים לקונפליקט כולל. לנשיא דונלד טראמפ אין שום תמריץ להקל על רוסיה. מנגד, פוטין מקדם נרטיב לפיו רוסיה היא קורבן לתוקפנות האמריקנית. נרטיב זה מקבל חיזוק מדי יום, עם התיאורים בטלוויזיה הרוסית על התמיכה האמריקנית בבדלנים באוקראינה ובלוחמים של דאעש. בממסד הרוסי יש כאלו שלא מקבלים את הנרטיב הזה, וחוששים ממלחמה כוללת. אבל ככל שהפופולריות של פוטין תלויה בפחד הרוסי ממלחמה, כך הוא הופך למסוכן יותר.