|
שולץ ומרקל. רק 53% [צילום: פרדיננד אוסטרופ, AP]
|
|
|
|
|
ארבעה חודשים וחצי לאחר הבחירות, לגרמניה יש ממשלה חדשה. בעצם, לא ממש חדשה: אנגלה מרקל היא שוב הקנצלר – קדנציה רביעית ברציפות – והסוציאל-דמוקרטים שוב שותפים למה שמכונה בגרמניה "הקואליציה הגדולה". ובעצם, עוד לא ממש יש ממשלה: 460,000 חברי מפלגתו של מרטין שולץ צריכים לאשר את ההסכם הקואליציוני שהושג בשבוע שעבר, ורק בתחילת מארס ייוודעו תוצאות ההצבעה המתנהלת בדואר.
חמישה חודשים עם ממשלת מעבר – זה הרבה מאוד לכלכלה הרביעית בגודלה בעולם ולמדינה החשובה ביותר באירופה. וכבר עכשיו ברור, שתהיה זו הממשלה החלשה ביותר של מרקל. המפלגה הנוצרית-דמוקרטית שלה זכתה רק ב-33% בבחירות בספטמבר, והסוציאל-דמוקרטים קיבלו רק 20% - התוצאות הגרועות ביותר של שתי המפלגות מאז מלחמת העולם השנייה. הסיבה הייתה כמובן עלייתה של מפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD) שזכתה ב-12.6% מהקולות וב-94 מתוך 598 המושבים בבונדסטג.
איש אינו רוצה את הקואליציה הזאת, כותב דיילי טלגרף. הנוצרים-דמוקרטים מזועזעים מהוויתורים שנאלצה מרקל לעשות, כולל מסירת משרדי האוצר והחוץ לסוציאל-דמוקרטים; ואילו רוב האחרונים סבורים שהחברות בקואליציה הקודמת הזיקה למפלגתם. אבל החלופה גרועה עוד יותר – בחירות חוזרות. הסקרים מלמדים על ירידה של הסוציאל-דמוקרטים ל-17% ועל עייפות ממרקל, מה שעלול להוביל להתחזקות נוספת של AfD - וכל המטרה של הקואליציה הנוכחית היא לחסום מפלגה זו, הנבנית בין היתר מחוסר הדינמיות של המערכת הפוליטית בה הממשלות אינן משתנות.
הימין הקיצוני ניזון בעיקר מסירובו של הממסד הגרמני להתמודד עם בעיות המעוררות דאגה ניכרת, מאבחן הטלגרף, ובראשן כמובן גל המהגרים הגדול ביותר מזה 70 שנה. סוגיה מרכזית נוספת היא הסיוע הכלכלי הניכר שהעניקה גרמניה למדינות שנקלעו לקשיים ובראשן יוון. בתחום הכלכלי, הדפסת הכסף המסיבית של הבנק המרכזי האירופי – מיליארדי אירו מדי חודש – אף היא שנוי במחלוקת. וכעת, למרות שהפגינו בצורה ברורה את חוסר שביעות רצונם משתי המפלגות הגדולות, הגרמנים שוב מקבלים אותן בשלטון.
באופן אירוני, המשבר הפוליטי בגרמניה בא במקביל לפריחה כלכלית. התוצר הגרמני עלה אשתקד ב-2.5% - שיא של שש שנים – והייצוא מתחזק בשל ההתאוששות בגוש האירו. עודף תקציבי של 38.4 מיליארד אירו מעניק אפשרות להפחית את נטל המס ולהגדיל את ההוצאה הממשלתית. עם זאת, גם האינפלציה עלתה ב-0.5 נקודת האחוז והגיעה ל-1.8% - מצב שיצר חילוקי דעות בין ברלין לבין הבנק המרכזי האירופי, הממשיך לדגול במדיניות של ריבית נמוכה לנוכח העובדה שבגוש האירו האינפלציה היא 1% בלבד.
הטלגרף מעריך, כי הממשלה החדשה בברלין עשויה ליפול הרבה לפני מועד הבחירות הבאות ב-2012 – בשל חוסר שביעות רצון בציבור, בשל משבר מחודש בגוש האירו או בשל שילוב של השניים. עידן מרקל, המזוהה עם גרמניה חזקה ויציבה, עומד להסתיים. איש אינו יודע מה יהיה אחריו.