בתחילת החודש, עם פתיחתה של פסגת נאט"ו בבריסל, טען דונלד טראמפ ש"גרמניה שבויה לחלוטין בידי רוסיה" משום שזו מספקת לה גז טבעי, שלדברי טראמפ מהווה 70% מתצרוכת האנרגיה שלה. אלא שפורבס בדק את הנתונים ומצא, כי – באופן לא מפתיע אצל טראמפ – האמת שונה והרבה יותר מורכבת.

בעבר הסתמכה גרמניה בעיקר על פחם ואנרגיה גרעינית, אך אנגלה מרקל הפחיתה במידה ניכרת את ההפקה ממקורות אלו – מה שהביא רבים לחשוב שהמדינה נשענת על גז טבעי. לגרמניה כמעט ואין גז משלה והיא מייבאת 92% מתצרוכתה, ומכאן המחשבה שהיא עלולה להיות תלויה ברוסיה. נתוני חברת גזפרום הרוסית תומכים לכאורה באותה הנחה: במחצית הראשונה של השנה גדל ייבוא הגז הגרמני ב-12.2% לעומת התקופה המקבילה אשתקד.

אבל יש נתונים הרבה יותר משמעותיים, מציין פורבס. ב-1.7.18 הפכו מקורות אנרגיה מתחדשים (בעיקר רוח ושמש) למקור אספקת החשמל החשוב ביותר בגרמניה, עם 36.3% מהצריכה. הפחם ירד למקום השני עם 35.1%, הגז מהווה 12.3% מכלל השוק, ואנרגיה גרעינית – 11.3%. גרמניה מקבלת מרוסיה שליש מתצרוכת הגז הטבעי שלה, עוד שליש מהולנד ועוד שליש מנורבגיה. זה אומר, שהגז הרוסי מהווה בסביבות 4% מצריכת החשמל הגרמנית.

עם זאת, חשוב לציין שנתונים אלו מדברים רק על תפוקת החשמל ולא על כלל צריכת האנרגיה – הכוללת גם תחבורה וחימום. כאשר מביאים בחשבון גם תחומים אלו, הגז הטבעי עולה ל-23% והמקורות המתחדשים יורדים ל-13%. אבל עדיין, הגז הרוסי הוא פחות מ-8% מכלל השוק. עוד יש להביא בחשבון, שהמקורות המתחדשים נהנים מגידול בעקבות תוכניות שהופעלו בשנים קודמות, ואילו בשנים האחרונות הואטה הצמיחה בתחום זה.

השורה התחתונה היא, שמשק האנרגיה הגרמני הרבה יותר מסובך מכפי שהציג אותו טראמפ. מה שנכון לומר הוא, שיש מקום לדאגה אם לא יפותחו המקורות המתחדשים במקביל לצמצום השימוש בפחם ובגרעין. במקרה כזה, אכן יגדל משמעותית חלקו של הגז הרוסי – במיוחד אם ייבנה צינור הגז "נורד סטרים 2" השנוי במחלוקת. פורבס מביע את התקווה, שהנתונים המעודכנים יעודדו את ממשלתה של מרקל להשקיע במקורות מתחדשים עצמאיים במקום בצינור גז לרוסיה.