שר המסחר האמריקני, וילבר רוס, גנב 120 מיליון דולר ממי שעבדו לצידו לאורך השנים – טוענים 21 מהם בתחקיר שהתפרסם השבוע (8.8.18) בכתב-העת היוקרתי פורבס. עושרו של רוס, שהיה מנהל השקעות מצליח לפני שהנשיא דונלד טראמפ מינה אותו לתפקידו הנוכחי, מוערך ב-700 מיליון דולר.

לדברי פורבס, העובדים עימם שוחח ציירו דפוס פעולה של רוס: הוא גנב מהם מיליון דולר פה וכמה מיליוני דולרים שם, וכך הצטבר הסכום העצום עליו מצביע כתב-העת. "אפילו אם רק מחצית מהטענות הנוכחיות, שר המסחר עשוי להיות מדורג בין גדולי הנוכלים בהיסטוריה האמריקנית", כותב דן אלכסנדר.

בתגובה אמר רוס, כי רשות ניירות הערך מעולם לא נקטה צעד כלשהו נגדו; פורבס מזכיר, שהוא נקנס ב-2.3 מיליון דולר ב-2016. עוד טען רוס, כי הוגשה נגדו רק תביעה אחת שנדחתה; הוא לא הזכיר שהוגש ערעור על פסק הדין. הוא אישר שהגיע לשני הסכמי פשרה חסויים בתביעות של עובדים ושותפים לשעבר, אך סירב למסור פרטים.

מי שעשו עסקים עם רוס אמרו שוב ושוב לפורבס, כי מדובר באדם בעל אובססיה לכסף ואדיש לעובדות. "הוא ידחוף את גבולות אמירת האמת ויעשה כל שביכולתו כדי לחטוף נכסים", אמר אשר אדלמן. אחר טען בקצרה: "הוא שקרן פתולוגי". אלכסנדר מזכיר, כי פורבס עצמו חשף בעבר כיצד רוס שיקר לכתב-העת כדי להשיג מיקום גבוה יותר ברשימת המיליונרים היוקרתית שלו.

מינויו לקבינט של טראמפ סיפק לרוס דרך מושלמת להיחלצות מקשייו העסקיים. אחת מהקרנות שניהל הפסידה 26% מערכה ושתיים אחרות רשמו תשואות בינוניות, והתביעות נגדו החלו להיערם. חודשיים לפני בחירות 2016 הודיעה רשות ניירות הערך על הקנס שישלם רוס ועל כך שיחזיר 11.9 מיליון דולר ללקוחותיו.

חברת ו"ל רוס פעלה כמו חברות השקעה דומות וגבתה דמי ניהול מלקוחותיה. היקף הנכסים שניהלה הגיע ל-4.1 מיליארד דולר ודמי הניהול הסתכמו ב-60 מיליון דולר בשנה. אבל החברה הבטיחה ללקוחותיה גם החזר חלקי של דמי הניהול – אלא שחקירת הרשות העלתה שהיא החזירה פחות מכפי שהבטיחה ובכך עברה על החוק. חלק מהסכומים הללו נכנסו לקופתה של החברה לפני ש-רוס מכר אותה לחברת אינווסקו ב-100 מיליון דולר (עם אפשרות ל-275 מיליון דולר בהמשך הדרך). המשמעות היא, טוען פורבס, שהוא קיבל ביודעין יותר מכפי שהגיע לו באמת, משום שבקופת החברה היו סכומים שלמעשה היו שייכים ללקוחותיה.

זה לא הכל. חמישה מנהלים ועובדים לשעבר בחברת ו"ל רוס טוענים, כי היא גבתה דמי ניהול גם כאשר הלקוחות הפסידו: הם נגבו על סכום ההשקעה המקורי ולא על זה שנותר לזכותם של הלקוחות אחרי ההפסדים. רוס הכחיש וטען שדמי הניהול חושבו כיאות. דרך אחרת של רוס הייתה לשבת במועצות המנהלים של חברות בהן השקיע. כללי החברה קבעו שחלק משכרו אמור היה לחזור למשקיעים, אך הוא שמר את כולו לעצמו. "הוא היה כמו ילד בחנות צעצועים", אמרו עובדים לשעבר. רוס טוען שלא היה מעורב בגביית דמי הניהול; שמונה עובדים ומשקיעים לשעבר טוענים שהוא ידע היטב מה קורה.

ההתנהלות הזו של רוס אינה דבר חדש. בשנת 2005 תבע ממנו פיטר לאסק, שהיה סגן יו"ר חברת ו"ל רוס, 20 מיליון דולר בטענה שהתחמק מתשלום כל הסכומים המגיעים לו. התביעה הסתיימה בפשרה חסויה שנתיים מאוחרת יותר, ועובדים לשעבר אמרו לפורבס שההסכם עלה לחברה 10 מיליון דולר.

בשנת 2015 הגיש דייוויד סטורפר, עוד עובד לשעבר, תביעה בסך 4 מיליון דולר נגד רוס והחברה, בטענה שגנבו ממנו את הריבית שהגיעה לו. עורכי דינו של רוס הודו שהכסף נלקח מסטורפר והועבר לחברה אחרת של רוס, אך טענו שהדבר נעשה בהתאם להסכם עם סטורפר. ימים אחדים לפני תחילת הדיון הודיעו הצדדים על הסכם פשרה, שגם הוא נותר חסוי.

ג'וזף מולין, שגם הוא עבד בחברה, תבע ממנה 3.6 מיליון דולר ב-2016, בטענה שהיא נטלה את הריבית שהגיעה לו והעבירה אותו לכיסו של רוס. עוד טען, כי החברה ורוס ניסו לטשטש את עקבותיהם באמצעות דיווחי מס כוזבים. התביעה נדחתה בנימוק של התיישנות; מולין ערער.

סטורפר ושני בכירים לשעבר נוספים הגישו בנובמבר שעבר תביעה נוספת, בה הם טוענים שהחברה גבתה מלקוחותיה ביתר דמי ניהול של 48 מיליון דולר. לדבריהם, היו אלו חיובים קטנים רבים ולא אחד גדול, אשר נלקחו ממנהלים בחברה עצמה – בעוד המקובל הוא שחברות השקעות אינן מחייבות את עובדיהן המשקיעים דרכן. רוס הכחיש את הטענות, ביקש למחוק את התביעה על הסף – אך היא עודנה תלויה ועומדת.

פורבס חושף טענה חמורה עוד יותר. ב-1.11.18 חתם רוס על תצהיר בשבועה, לפיו השלים את ההינתקות מנכסיו כפי שהתחייב לעשות כאשר נכנס לתפקידו. היה זה תצהיר שקר, טוען כתב-העת. רוס עדיין היה הבעלים של מניות בשווי של 50-10 מיליון דולר בחברת אינווסקו, שכזכור רכשה ממנו את החברה הנושאת את שמו. הוא מכר אותן רק חודש מאוחר יותר, תמורת לפחות 1.2 מיליון דולר יותר משהיה מקבל אם היה מוכן אותן – כפי שהתחייב – במאי 2017. רוס טוען בתגובה, שלא שיקר אלא לא שם לב שהמניות עדיין בבעלותו.

בחודש שעבר מסר משרד האתיקה הפדראלי, כי בדיקת יומניו של רוס העלתה שהוא לא פעל לטובת אחזקותיו האישיות. אלא שלמחרת חשף פורבס, כי רוס סעד בבית הלבן עם מנכ"ל של חברה בה היו לו אחזקות. בעקבות זאת דרש הסנאטור הרפובליקני ג'ון ת'יון לקיים בדיקה חוזרת. בחודש יוני דרשו שני סנאטורים וחבר קונגרס מרשות ניירות ערך לפתוח בחקירה נגד רוס בחשד לשימוש במידע פנים שהניב לו רווח של 30,000-10,000 דולר.

הבעיה המרכזית בכל ההליכים בהם מעורב רוס היא אמינותו, אומר אלכסנדר. סטורפר טען בבית המשפט, כי רוס שיקר בהליכי הגילוי הנאות שלו, לוועדות של הקונגרס ובדיווחים שהגיש על ענייניו הכספיים. עמית לשעבר מסכם בקיצור: "זהו עובד ציבור שלא מסוגל להגיד את האמת".