ולדימיר פוטין נבחר בקלות לקדנציה נוספת כנשיא רוסיה, הוא הפך את ארצו לשחקן מרכזי בזירה העולמית, השפיע על הבחירות בארה"ב – אבל לאחרונה נראה שהפופולריות שלו יורדת, כותב אנדריי קולסניקוב ב-Foreign Affairs.

ערב הפלישה לחצי-האי קרים, במארס 2014, נהנה פוטין משיעורי תמיכה של 65%; הפלישה הקפיצה אותם ל-80%, שכן בעיני רוסים רבים היא היוותה חזרה לימיה הגדולים של רוסיה. אבל בחודשים האחרונים הולך וגדל התסכול ממדיניות הפנים שלו ומהצעתה של ממשלתו לפגוע בביטחון הסוציאלי של הרוסים. הירידה בשיעורי התמיכה מלמדת, כי פוטין איננו חסין כפי שנדמה היה.

סקר של המכון הרוסי העצמאי לבאדה העלה בחודש שעבר, כי רק 67% מהרוסים מרוצים מתפקודו של פוטין, לעומת 82% בחודש יוני ו-79% בחודש מאי. האמון בפוטין ירד מ-60% בחודש ינואר ל-48% בחודש יולי. שיעור התמיכה בשר ההגנה, סרגיי שיגורו, צנח מ-31% ל-19% בלבד, ואילו שר החוץ, סרגיי לברוב, נהנה מתמיכה של רק 14% (לעומת 25%). בחודש שעבר אמרו 40% שרוסיה אינה צועדת בכיוון הנכון, לעומת 26% באפריל – שיעור כמעט זהה לזה של ערב הפלישה לקרים. 58% סבורים שהממשלה לא תוכל לשפר בשנה הקרובה את המצב הכלכלי.

קולסניקוב מסביר, שהסיבה העיקרית לנתונים אלו היא הצעת הממשלה להעלות את גיל הפרישה לגברים מ-60 ל-65 ולנשים מ-55 ל-60, צעד שההודעה עליו נמסרה במקביל למשחקי הגביע העולמי במדינה. הממשלה ניסתה להוכיח שפוטין לא היה מעורב אישית בהחלטה, אך המספרים מראים שהציבור לא קנה את ההסברים הללו. הזעם נובע מכך שהצעד נתפס כהפרת ההסכם הלא-כתוב בין ממשלת רוסיה לדורותיה לבין תושבי המדינה, ולפיו הממשלה שומרת על יציבות בתחום החברתי והציבור מעלים עין מהשחיתות.

מאחר שבמשך שנים רבות טיפחו ממשלות רוסיה את התחושה שהן דואגות לשימור הרווחה החברתית, אין פלא שרוב הרוסים סבורים שזוהי חובתה של מוסקבה. סקר שנערך אשתקד העלה, כי כשלושה רבעים מכלל הרוסים אינם מוכנים לוותר אפילו על מקצת מההטבות הסוציאליות הקיימות ומתנגדים להעלאת גיל הפרישה [צעד מחויב המציאות בשל העלייה בתוחלת החיים – א.ל]. ההתנגדות הזאת מובנת לנוכח העובדה, ששליש מהפנסיונרים ממשיכים לעבוד ולא רוצים לאבד את הקצבאות שהן מקור הכנסה נוסף.

נושא הפרישה אינו היחיד הפוגע בפופולריות של פוטין, מדגיש קולסניקוב. הצלחותיו במדיניות החוץ שוב אינן מצליחות להסיט את תשומת הלב מהבעיות הפנימיות, ודאי לא כמו בעבר. פוטין אולי הפך את רוסיה לגדולה שוב בחו"ל, אך את הרוסים מעניינות בעיות היום-יום שלהם: סכנת האינפלציה, שירותי בריאות לא מספקים, בעיות במגזרי הדיור ושירותי התשתית ואווירה עוינת לעסקים קטנים ובינוניים.

המערכת הפוליטית הרוסית טרם הגיבה לירידה בפופולריות של פוטין. קולסניקוב צופה שאנשיו של פוטין ימשיכו להלל אותו כמי שלזכותו יש לזקוף את היוקרה הבינלאומית של רוסיה, הפרויקטים הגדולים בתחום הבנייה, העוצמה הצבאית ואפילו ההישגים הספורטיביים. אבל הטקטיקות הללו אינן יעילות כפי שהיו בעבר.

סביר להניח שהפופולריות של פוטין תתייצב על שיעור נמוך יותר, אך עדיין משמעותי. ירידה כזאת ממש איננה קטלנית; בוריס ילצין שלט כמעט ללא תמיכה ציבורית. אבל, אם הירידה תימשך – עשוי/עלול הקרמלין לנסות ולעשות משהו יוצא דופן שיסיט את תשומת הלב מהבעיות החברתיות הרבות של רוסיה. אולי הוא ינסה משהו בתחום החוץ – אם כי הצעדים הללו איבדו ממשקלם; הסקר של לבאדה הראה שהיחס החיובי למערב הוכפל לאחר הגביע העולמי.

אמצעי נוסף להסחת דעת הוא להמשיך את הגל העצום של מאסר "מרגלים ובוגדים". בגל הזה נעצרו, למשל, קרינה צורקאן, מנכ"ל חברת האנרגיה Inter RAO, בטענה שהיא מרגלת רומנית-מולדבית, והמדען בן ה-74 ויקטור קודרייצב, שלטענת שירות הביטחון FSB העביר מידע לשירותי מודיעין מערביים. ככל שהטענות יותר מגוחכות, כך הן יותר מסיחות את הדעת מהבעיות הפנימיות שעולות ביוקר לפוטין.

על-פי החוקה הנוכחית, פוטין אינו יכול להתמודד שוב לנשיאות ב-2024, כך ששאלת הירושה נמצאת על סדר היום – גם אם לא בגלוי. הירידה בפופולריות שלו עשויה להגביר את האפשרות שאכן לא יפעל לשינוי החוקה ולא יתמודד בעוד שש שנים. אבל פוטין ירגיש בנוח רק אם יורש כמו שהוא עצמו היה לילצין: מישהו שיבטיח את הביטחון האישי שלו ושל משפחתו [במיוחד בהתחשב בטענות לפיהן מדובר בשליט המושחת ביותר בעולם כיום – א.ל].