שני שלטים – אחד בגרמנית ואחד באנגלית – הם הציון היחיד למיקומו של הברגהוף, הווילה האלפינית של אדולף היטלר בגבול גרמניה-אוסטריה. האתר היה מוזנח בעיקרו מאז שנהרס בידי בעלות הברית בשנת 1952, אך התחזקותו של הימין הקיצוני באירופה מחזירה אותו לכותרות – מדווח גארדיאן.

בשנת 1999 נפתח, 300 מטר מאתר הווילה, מוזאון קטן לפשעי הנאצים במאמץ למנוע מן המקום להפוך לאתר עלייה לרגל של ניאו-נאצים. אבל הקיצוניים ממשיכים להגיע. שלטי ההנצחה מושחתים, צלבי קרס מופיעים על גזעי העצים, נרות מודלקים ליד שרידי המבנה. אנשי המוזאון שמו לב לתיירות גוברת בשנתיים האחרונות מהונגריה וצ'כיה, שם זוכה הימין הקיצוני לתמיכה גדולה במיוחד.

על-רקע זה, תופסת את תשומת הלב תוכנית להרחבת המוזאון בהשקעה של 21 מיליון אירו, אשר אמורה להסתיים בקיץ 2020: מה לעשות עם הברגהוף? ד"ר מתיאס אירלינגר בן ה-34, העובד במוזאון מאז 2004, סבור שהגיע הזמן להפסיק להתעלם מן המקום בו הורה היטלר לפלוש לפולין ובו תכנן את השמדת העם היהודי. לדבריו, התעלמות תביא לכך שהקיצוניים יעשו במקום כרצונם; ואילו אם יהיו בו כמה שיותר מבקרים – תפחת הסבירות להנפת דגלי צלב הקרס, כי הימין הקיצוני מעדיף לפעול בצנעה.

המוזאון כולל כיום תצוגה בת שתי קומות במה שהיה בית האורחים של המתחם, ממנו יש כניסה ל-6 ק"מ של מנהרות ובונקרים שנבנו ב-1943 כדי להגן על היטלר ופמלייתו מפני הפצצות בעלות הברית. בשנה שעברה ביקרו בו 170,000 איש, שחלקם התלוננו שהתקשו לראות את התצוגה בשל הצפיפות. עם השלמת ההרחבה, הכוללת חציבה לתוך ההר, תוכפל התצוגה ל-840 מ"ר. כאשר הפועלים חצבו בשנה שעברה, הם מצאו פצצה שלא התפוצצה, והעבודות מתבצעות בזהירות מתוך חשש שיש נוספות.

לדברי אירלינגר, מטרתו של המוזאון המורחב היא לחבר בין התמונות הרגועות של היטלר – שותה תה, מטפל בכלבתו, מבלה עם אווה בראון – לבין ההחלטות להרוג מיליונים אותן קיבל בין הצילומים. התצוגה תכלול את סיפורה של דורה ריינר, תושבת האזור שזוהתה בידי הנאצים כיהודייה וגורשה לריגה, שם נרצחה בידי האיינזצגרופן. עיתון מקומי הודיע על מכירת נכסיה של ריינר: "זהו הקשר ההדוק בין האווירה האידילית לבין הפשעים ההמוניים", הוא אומר.

אירלינגר מוסיף, שהתפקיד של צוותו הוא לספק מידע והדרכה למבקרים, תוף שהם פוקחים עין על בעלי מניעים אפלים יותר. "זה הולך ונעשה קשה, משום שאת גלוחי הראש יכולנו לזהות. כעת יש אנשים יותר חכמים. הם אומרים דברים שנמצאים על הגבול. הם יותר מתחבאים. הם יודעים כיצד לעשות פרובוקציות ולשאול או להעלות טיעונים, שצריך יותר זמן כדי להתמודד איתם".

יש אנשים הטוענים ששמעו מספיק על הרייך השלישי, אך אירלינגר אומר שהגרמנים רק החלו לדבר. "בסוף המלחמה היה להרבה אנשים אינטרס לשכוח. אחרי מחאות הסטודנטים ב-1968, אנשים התחילו לשאול. אבל הייתה התעלמות ממקומות כמו אוברזלצבורג, בואו צולמו תמונות נחמדות של היטלר; הדור השלישי בא למקומות הללו. כעת אנחנו מספיק חזקים כדי להתבונן בתעמולה הנאצית. יש לנו חובה לזכור וללמוד את הלקח".