באוגוסט 2015 הכריזה ממשלת תימן שניצחה את המורדים החות'ים בקרב על בסיס חיל-האוויר ענאד. הניצחון הושג במידה רבה תודות לעזרת איחוד האמירויות, אשר שיגרה לתימן חטיבת שריון מצוידת בטנקים מדגם "לקלרק". האיחוד רכש 436 טנקים כאלו תמורת 3 מיליארד דולר מקונסורציום צרפתי-גרמני. באמצעות מסמכים שחשף וויקיליקס, תיאר השבועון דר-שפיגל את שהתחולל מאחורי הקלעים של עסקת הענק. העמלה בה הייתה 235 מיליון דולר; 195 מיליון מתוכם עברו, דרך חברת קש באיי הבתולה הבריטיים, לידיו של עבאס איבראהים יוסף אל-יוסף, אחד האנשים העשירים ביותר באמירויות.

לדברי דר-שפיגל, קיימות אינדיקציות לכך שאל-יוסף לא שמר לעצמו את כל הכסף, אלא העביר את חלקו לפקידים ערבים. המסמכים גם מעלים את האפשרות של תשלומי שוחד בגרמניה, כדי להבטיח שהייצוא של המנועים והממסרים המיוצרים במדינה זו יעבור בצורה חלקה. אל-יוסף עצמו הגדיר בשנת 2009 את תפקידו כמי שהבטיח שכל האישורים הדרושים יינתנו.

כאשר סוכמה העסקה בסוף המאה הקודמת, הסכימו היצרנית ג'יאט ואל-יוסף על עמלה של 6.5% - דהיינו 235 מיליון דולר. מנהלי החברה שבבעלות ממשלת צרפת שילמו בצורה סדירה עד מארס 2000, אבל הפסיקו אחרי 195 מיליון דולר. אל-יוסף הגיש תביעה למוסד לבוררות שליד לשכת המסחר בפריז, ובהליך שהתנהל בחשאיות הוא חשף כמה פרטים רגישים במיוחד. הללו באו לידי ביטוי בפסק הבוררות, שנחשף גם הוא בידי וויקיליקס.

קוהל אישר את שדרוג המנוע

דר-שפיגל חוזר לשנות ה-80 של המאה הקודמת, כאשר צרפת החלה לפתח את ה"לקלרק" על-פי מפרט החלומות של הגנרלים שלה: תותח 120 מ"מ הנטען בצורה אוטומטית כך שדי יהיה בשלושה אנשי צוות, וטנק שיהיה קל יותר וקטן יותר מאשר ה"ליאופרד" הגרמני או ה"אבהרמס" האמריקני. עלויות הפיתוח העצומות הוביל את ג'יאט לחפש לקוחות מחוץ לצרפת – וכך נכנס לתמונה סוחר הנשק אל-יוסף, אשר תיווך מאז 1989 בין החברה לבין האמירויות. לא תמיד עסקיו היו כשרים; אשתקד עלה החשד שהוא היה מעורב בפרשת שחיתות בחברת איירבס שעדיין נמצאת בחקירה.

העסקה הסתבכה כאשר ראשי האמירויות ביקשו להתקין בטנקים מנוע גרמני משוכלל יותר, ולשם כך נזקקו לאישור המועצה לביטחון לאומי בראשותו של הקנצלר דאז, הלמוט קוהל. היה זה שנתיים לאחר הפלישה העירקית לכוויית ואיחוד האמירויות היה ב"אזור משבר". למרות זאת, בדצמבר 1992 אישרה המועצה את העסקה וסללה את הדרך לחתימתה. עד היום, זוהי הפעם היחידה בה צרפת ייצאה טנקים מדגם "לקלרק", וגם גרמניה יצאה נשכרת: יצרנית המנועים
MTU לבדה קיבלה 150 מיליון אירו. החברה מסרה לדר-שפיגל, כי לא ידוע לה דבר על אל-יוסף.

ג'יאט, לעומת זאת, אישרה שהיא מכירה את אל-יוסף ואף אישרה שקיבל עמלה של 6.5% - או ליתר דיוק 234,875,360.40 אירו. היבט מרכזי בהסכם היה שמירת סודיות: איש לא אמור היה לדעת על חלקו של אל-יוסף, אשר קיבל את חלקו באמצעות חברת קש באיי הבתולה הבריטיים ולא במישרין. אל-יוסף השתמש גם בחשבונות בנק בגיברלטר ובליכטנשטיין.

אל-יוסף לא הסביר מה עשה

מי יצא נשכר מתשלומים נדיבים אלו? האם הם היו רק עמלה, או כסות לתשלומי שוחד? הבוררים בפריז רצו לדעת ודרשו מאל-יוסף וג'יאט להסביר ביתר פירוט את קשריהם העסקיים. נציגי ג'יאט הודו בפה מלא, שחלק מהכסף נועד לתשלומי שוחד באיחוד האמירויות, והאשימו את אל-יוסף בתכנון ובביצוע של מעשי השחיתות. מתן שוחד לעובדי ציבור זרים לא היה באותה עת עבירה פלילית בגרמניה ובצרפת, אבל בשנת 2000 יישמה צרפת את כללי
OECD וקבעה שמעתה – מדובר בעבירה שלצידה מאסר בפועל. זו הסיבה שבאותה שנה הפסיקה ג'יאט את התשלומים לאל-יוסף, הסבירו נציגיה לבוררים.

אל-יוסף הכחיש בבוררות את כל הטענות על שחיתות. הכסף לא שימש לתשלום לפקידים באיחוד האמירויות, נותר ברשותו והוא השתמש בו להשקעות מגוונות ברחבי העולם – טען. אבל הוא התקשה להסביר לבוררים מה בדיוק עשה כדי להצדיק סכום ענק שכזה, וטען שהשמיד את מסמכיו כדי לשמור על הסודיות לה התחייב מול ג'יאט. "פיתחתי קשרי עבודה טובים עם הצוות של ג'יאט, וביליתי איתם זמן רב כאשר יעצתי להם לגבי הדרך הטובה ביותר להציג את מוצריהם לאור התרבות, הפסיכולוגיה, העסקים והאווירה הממשלתית באיחוד האמירויות", אמר – אך סירב לומר עם מי נשא ונתן בצד הערבי. הוא גם לא רצה לדבר על קשריו בגרמניה. כאשר נשאל עם מי נפגש במדינה זו, השיב בלקוניות: "אף אחד".

דר-שפיגל סבור שהתשובה הזאת הייתה שקרית. הוא מזכיר, כי לפוליטיקאים גרמנים היה באותן שנים ניסיון רב בהתדיינות עם שתדלנים ויצואנים בתחום הנשק לאיזורי משבר בעולם הערבי. בשנת 1991 אישרה ממשלת קוהל מכירת 26 רכבי סיור משורינים לסעודיה, עסקה שהובילה לפרשת השחיתות הגדולה ביותר בגרמניה שאחרי מלחמת העולם השנייה. היצרן, קונצרן טיסן-הנשל, העביר 220 מיליון מארק לערוצים אפלים. החקירה הגיעה עד לשר הכלכלה דאז, יורגן מולמאן, שמשרדו טיפל בעסקה. בשנת 2005 הורשע לודוויג-הולגר פאהלס, לשעבר מזכיר המדינה במשרד ההגנה, בקבלת שוחד ועבירות מס ונדון ל-27 חודשי מאסר; הוא הודה שקיבל 873,000 מארק בעסקת רכבי הסיור.

המוסד לבוררות בפריז לא הכריע בשאלה האם פקידים גרמנים קיבלו שוחד גם בעסקת ה"לקלרק". קשה לצפות לקבלת תשובה בגרמניה, מעיר דר-שפיגל. קוהל ויתר המעורבים כבר הלכו לעולמם. שרי האוצר וההגנה דאז, וולקר רוה ותיאו וייגל, אמרו שאינם זוכרים את העסקה. אחרים העדיפו שלא לענות על שאלות השבועון. עם זאת, ברור שיצרנית הממסרים הגרמנית רֶנְק שילמה "דמי ייעוץ" בסך 2.6 מיליון אירו לחשבונות בנק בשווייץ השייכים לשתי דמויות צללים מצרפת תמורת עסקת הטנקים; בשנת 2005 שלח בית משפט צרפתי את השניים לכלא.

אל-יוסף היה יכול לספק מידע נוסף על חברי רשת השחיתות, אבל סירב לעשות זאת. מן הסתם, זו הייתה אחת הסיבות לכך שהפסיד בשנת 2010 בבוררות ונקבע שלא יקבל את 40 מיליון הדולרים הנותרים. הוא גם חויב בתשלום הוצאות בסך 500,000 דולר.