בריטניה מקבלת את עסקת הברקזיט הלא-מושלמת שתמיד עמדה לקבל. ההבטחות לפיהן ניתן יהיה לאכול את העוגה ולהותירה שלמה מפנות את מקומן לאפשרויות פחות מעוררות תיאבון. אבל הברקזיסטים ממשיכים לפנטז על יציאה ללא הסכם כלל, וכך לא יהיה צורך לוותר לבריסל או לשלם לה. הם דוחים עמדות הפוכות כהמשך "מסע ההפחדה" שניהלו התומכים בהישארות לפני משאל העם.

יש להם טעות חמורה, טוען אקונומיסט. הגיע הזמן לפוצץ את הפנטזיה האחרונה והמסוכנת ביותר של הברקזיט. העדר הסכם שווה להסכם גרוע מאוד. המצב הזה יקרע לגזרים 45 שנים של הסדרים עם היבשת, שהפכה מאיום לבעלת ברית חיונית. הוא יוציא את בריטניה מהשוק המשותף ליחסי המסחר הגרועים ביותר שניתן להעלות על הדעת. ההימנעות מתשלום ההתחייבויות לאיחוד (50 מיליארד אירו) תהרוס את האמינות הבינלאומית של בריטניה. העדר הסכם על הגבול האירי יעמיד בסכנה את הסכם השלום בין שני חלקי אירלנד. ההשלכות היום-יומיות יהיו הגרועות ביותר חוץ מאשר בעת מלחמה.

המיתוס הוא שאי-הסכם פירושו רק העדר הסכם סחר. לא נכון, קובע אקונומיסט. התומכים בפרישה ללא הסכם צודקים בטענתם לפיה בריטניה תוכל להסתגל לתנאים החדשים, בהם יחסיה עם האיחוד האירופי יהיו כמו של יתר המדינות שמחוץ לאירופה. אבל ללא הסכם, המחירים יעלו בגלל המכסים על הייבוא מאירופה וענף החקלאות יקרוס.

ועוד יותר חשוב: בלי הסכם, לא תהיה שום מסגרת חוקית ליחסים בין בריטניה לאיחוד. לבריטניה לא יהיו כללים שיסדירו את הטיפול בחומרים רדיואקטיביים, את שווקי האלקטרוניקה הבינלאומיים, את ההעברות הכספיות, את התעופה, את הפיקוח על תרופות, את ההגירה וכך הלאה. מה שהברקזיסטים מתארים כ"היפרדות נקייה" יהיה למעשה בלגן איום.

התומכים בהימנעות מהסכם טוענים, כי לונדון ובריסל יחתמו במהירות על הסכמים שימנעו את התוצאות הגרועות ביותר. אבל לא סביר שהאיחוד האירופי יעשה יותר מאשר המינימום הנדרש אם בריטניה לא תשלם את חובותיה. מעט הרצון הטוב שיישאר בו יתאדה. ואם בריטניה תפתח את שעריה לייבוא בלתי מוגבל מאירופה, זה יהיה ההפך מהססמה של הברקזיסטים: לקחת בחזרה את השליטה.

אם תרזה מיי תוהה כיצד האפשרות הזאת פופולרית יותר מאשר ההסכם שהיא מציעה, אומר אקונומיסט, כדאי שתקרא את נאומיה. היא עצמה טענה ש"אי-הסכם עדיף על הסכם גרוע", במטרה ללחוץ על האיחוד לתת לבריטניה הסכם טוב יותר; זה לא עבד מול בריסל, אבל היכה שורשים בבית.

מן העבר השני, התומכים בהימנעות מהסכם חוטאים באותו ביטחון עצמי מופרז שאיתו ניגשו לשיחות עם האיחוד. הם טוענים, כי התחזיות הקודרות שנשמעו מיד אחרי משאל העם, בדבר מיתון מיידי, לא התממשו; אז אולי גם אי-הסכם יהיה פחות גרוע מהאזהרות? אולי, אבל השיבושים שייגרמו יהיו הרבה יותר דרמטיים מכל נזק פוליטי שגרם משאל העם.

הציבור אינו רואה בקלות את המשמעות של צניחת בריטניה מהמקום הראשון בצמיחה בקבוצת G7 לאחד המקומות האחרונים. לעומת זאת, העדר הסכם יגבה באופן מיידי מחיר גבוה ונראה לעין: מחסור במצרכים, נוסעים תקועים, כבישים פקוקים. דברים כאלו מפילים ממשלות וחותרים תחת האמון בהליך הדמוקרטי. קשה לראות איזו ממשלה תוכל לשרוד את התוהו ובוהו של ברקזיט ללא הסכם, קל וחומר – ממשלתה החלשה של מיי. ההחלטה לפרוש מהאיחוד האטה את בריטניה; פרישה ללא הסכם עלולה לרסק אותה.