מרתה מנדוזה היא עיתונאית שזכתה פעמיים בפרס פוליצר, שתחקיריה הובילו לחקיקה בקונגרס ולשחרורם של 2,000 דייגים שהועסקו בתנאי עבדות בדרום-מזרח אסיה. אבל עד לפני כמה שבועות לא היה עליה ערך בוויקיפדיה. רק 18% מהערכים הביוגרפיים שבאנציקלופדיה האינטרנטית מוקדשים לנשים, כותבת מוניקה הסה בוושינגטון פוסט. אומנם מדובר בשיפור ניכר לעומת המצב לפני מספר שנים, כאשר השיעור היה 3%, אבל עדיין מדובר בשיעור נמוך.

קרן ויקימדיה, המפעילה את ויקיפדיה, מסבירה שמדובר בהשתקפות העובדה שרוב התורמים לה הם גברים מערביים, המביאים איתם את השקפות עולמם ודעותיהם הקדומות. לאור זאת, מנסים כעת מספר ארגונים לשנות את המצב. הערך על מנדוזה נכתב בידי כותבת הנאומים מינטארו אוֹבָּה, שהיא וחברותיה לארגון "כותבי האגף המערבי" החליטו להקדיש מזמנם להוספת ערכים נשיים לוויקיפדיה. כמי שעוסקות בכתיבה, הן מתמקדות בסופרים, משוררים ועיתונאים.

הסה מעידה על עצמה, כי חשבה רבות על המושג "לשכתב את ההיסטוריה", שכמעט תמיד מוצג בהקשר שלילי או כבלתי אפשרי. אבל חלק ניכר מן ההתקדמות מחייב לעשות בדיוק את זה: לכתוב מחדש את ההיסטוריה, לחפש מקורות חדשים, להגדיל את האנציקלופדיה הקיבוצית שלנו. למשל: בשנה שעברה השיק ניו-יורק טיימס פרויקט שכותרתו "הנעלמים מן העין", בו מתפרסמות כתבות על גברים ונשים שאינם לבנים, שלא נחשבו למצדיקים תיעוד בזמן אמת.

מחצית מן השיפור תהיה במתן תשומת לב לנשים שהישגיהן נשכחו מלב, ממשיכה הסה, אבל המחצית השנייה תהיה הגדרה מחדש של "הישגים": לשאול אלו אירועים היו בעלי חשיבות ומה נחשב לחלק מן ההיסטוריה. ויקיפדיה סירבה להעלות ערך על הסופרת הניו-זילנדית אליסון וויילי, והציעה לשלב אותה בערך על בעלה. היצירה הידועה ביותר של וויילי היא זכרונותיה על החיים לצד בעלה, ארתור וויילי, מתרגם ידוע אותו הכירה במשך שנים; הם נישאו זמן קצר לפני מותו. ארתור זכה להערכה רבה על עבודתו, בעוד אליסון נחשבה לדמות פרטית המצויה בצילו. אבל האם לא הייתה לה חשיבות משל עצמה? האם אין חשיבות לתיאוריה את חייה ואת העולם בו חיה?

ניתן לשכתב את ההיסטוריה, כי כיום אין מגבלה למספר העמודים בה כותבים אותה – טוענת הסה. וניתן לעשות זאת, כי כתיבתה בפעם השנייה מלמדת שלמדנו מן העבודה הלא-מושלמת שעשינו בפעם הראשונה.

הסה מספרת שיצרה קשר עם מנדוזה, שלא ידעה על הערך החדש. היא הייתה מרוצה – "הוא טוב ועובדתי" – אבל הסיבות שלה לא היו כבוד או הכרה. כעת עבודתה תהיה יותר קלה, הסבירה, כי כאשר תפנה למקור, תוכל להפנות אותו לוויקיפדיה כדי שיידע שהיא אמיתית ומי היא. מנדוזה סיפרה, שחשבה זמן מה שהיא צריכה ערך, אבל לא הרגישה בנוח לבקש שמישהו יכתוב אותו. היא שמחה שקיבלה פטור מן הצורך הזה ושמישהו עשה זאת במקומה.