המנהיגים הזרים הראשונים שבירכו את ג'ו ביידן היו ראשי המדינות הדמוקרטיות, במיוחד באירופה. לאחר כמה ימים הצטרפו אליהם בנימין נתניהו, רג'פ טאיפ ארדואן ומוחמד בן סלמאן. הרפובליקנים, לעומתם, עדיין מסרבים להכיר בנצחונו ומעדיפים את המסלול המסוכן של הטלת ספק בתוצאות הבחירות בלא לספק כל הוכחה לטענותיהם, כותב אקונומיסט.

נכון לאתמול (10.11.20) רק ארבעה סנאטורים רפובליקנים הכירו בנצחונו של ביידן: סוזן קולינס, ליסה מורובסקי, מיט רומני ובן סאזה. על-פי הדיווחים, כמה נבחרים נוספים מוכנים לברך אותו בצורה פרטית ולא בפומבי. על-פי וושינגטון פוסט, אחד הרפובליקנים אמר שאיש אינו מאמין שהתוצאות ישתנו, אך אין רע בכך שהם יספקו את רצונו של דונלד טראמפ להימנע מהודאה בהפסד.
האחרים, בראשותו של מנהיג הרוב בסנאט, מיץ' מקונל, סיפקו לטראמפ מידה משתנה של תמיכה ציבורית. שר המשפטים המאוד-ימני, ויליאם באר, הורה לתובעים הפדרליים לשבור מסורת בת עשרות שנים ולהתחיל לחקור "האשמות רציניות על אי-סדרים בהצבעה ובספירת הקולות" עוד לפני שהתוצאות אושרו. ההוראה הובילה להתפטרותו שלשום של ריצ'רד פילגר, הממונה במשרד המשפטים על חקירות אלו. למחרת דיבר שר החוץ, מייק פומפאו, על מעבר לקדנציה השנייה של טראמפ. [וושינגטון פוסט חשף אמש, כי משרד התקציבים בבית הלבן הורה לכל גופי הממשל להמשיך להכין את התקציב שיוגש בפברואר 2021, תוך התעלמות מכך שטראמפ כבר לא יהיה הנשיא].

עם זאת, אקונומיסט מציע לקרוא בין השורות. הרפובליקנים אומרים שלטראמפ יש זכות לדרוש לחקור טענות לאי-סדרים; הם אינם אומרים שראיות לכך יימצאו אי-פעם. זה גם לא ממש מפתיע. במשך חודשים טען טראמפ שהוא יפסיד בבחירות רק אם הן ייגזלו ממנו. הכל התכוננו לתקופה בה הוא יסרב לקבל כל תוצאה אחרת מלבד ניצחון שלו.

לטראמפ יש אינטרס אישי בגרירת התהליך, למרות שאיש אינו יודע מהו המחיר שתשלם ארה"ב. הוא נותר באור הזרקורים, ומקווה לצאת נשכר מכך הן מבחינה פוליטית והן מבחינה כספית. הטלת ספק בדבר הלגיטימיות של ביידן נועדה להקשות על שיתוף פעולה בין-מפלגתי בקונגרס ומשמרת את התמיכה בטראמפ. וזה עובד: סקר שנערך לאחר הבחירות העלה, כי 70% מהרפובליקנים אינם מאמינים שהבחירות היו חופשיות והוגנות ו-64% אינם מאמינים לתוצאות – בעוד 86% מהדמוקרטים מאמינים בהן. השיעורים הללו גבוהים בהרבה מאשר לפני הבחירות.

טראמפ מקווה לנצל תמיכה זו בעתיד. מצביעים אלו, יחד עם תומכי תיאוריות קונספירציה הזויות, הם ליבת הבסיס שלו ומי שבעתיד יבואו לעצרות שלו, יתרמו לו ויקנו את המוצרים הנושאים את שמו. הוא הקים בימים האחרונים ועדה לגיוס כספים, משימה שתהיה הרבה יותר קלה כאשר תומכיו זועמים על יריביהם הפוליטיים. הוא גם יוכל להשפיע בדרך זו על מועמדים לקונגרס בשנים הבאות.

אקונומיסט תוהה האם רפובליקנים אחרים יתעייפו בקרוב מכל זה. חלקם מפוחדים מכדי להתנתק מטראמפ, אשר קיבל 71 מיליון קולות – מספר שיא למועמד מפסיד. הוא הצליח להגדיל את התמיכה במפלגה, למשל בין ההיספנים, והוביל אותה להישגים בבית הנבחרים וככל הנראה לשימור הרוב בסנאט. איש מבין המועמדים האפשריים לנשיאות ב-2024 אינו רוצה להפוך את טראמפ לאויב.

טקטיקת האדמה החרוכה של טראמפ מניבה פירות, ואחרים מחקים אותה. שני המועמדים הרפובליקנים לסנאט מטעם ג'ורג'יה, הניצבים בפני מירוצי הכרעה בתחילת ינואר, החליטו לתקוף את הממשל המדינתי. דייוויד פרדיו וקלי לופלר קראו להתפטרותו של מזכיר המדינה, בראד רפנסברגר, בטענה שנכשל בניהול הבחירות – למרות שהוא רפובליקני כמותם. הם לא הציגו כל ראיה לטענותיהם, אבל דומה שכמו טראמפ הם סבורים שבכך יתדלקו את תומכיהם.

כיצד זה יסתיים? אקונומיסט מעריך בסבירות גבוהה, כי בסופו של דבר תומכיו של טראמפ יגיעו למסקנה שאין סיכוי מציאותי ומשפטי להיפוך התוצאות. בנקודה מסוימת, התמיכה בו לא תהיה הגיונית. אבל ככל שהם ימתינו יותר, כך ילכו ויתפוגגו הנורמות של שיתוף פעולה, העברת השלטון תהיה קשה יותר והאמון בממשל יפחת עוד יותר. לצד זאת, אין לשלול לחלוטין את האפשרות שטראמפ ובעלי בריתו ימשיכו באותו מסלול, אולי עד כדי ניסיון לשכנע מחוקקים רפובליקנים לבחור אלקטורים שיתמכו בו בניגוד לרצונם של הבוחרים.