מאט דוּנֶה, המייסד של עמותה המקדמת את כלכלת הדיגיטל בעיירות בארה"ב, סיפר לאחרונה לטום פרידמן – בעל טור בכיר בניו-יורק טיימס – על ספרייה במדינת ורמונט הסמוכה למקום מגוריו. בכל יום ראשון מגרש החניה שלה מלא עד אפס מקום – למרות שהיא סגורה. הסיבה: המונים מגיעים כדי לנצל את קשר האינטרנט היוצא מן הבניין הסגור, כי בבתיהם אין אינטרנט מהיר. והם לא היחידים: ברחבי הפריפריה נפוצים הסיפורים על מי שהולכים למסעדות מקומיות רק כדי להשתמש באינטרנט החינמי שלהן.

הסיפור הביא את פרידמן להציע לנשיא הנבחר ג'ו ביידן למנות את סגניתו, קאמלה האריס, לשרה-בפועל לענייני הפריפריה. היא חכמה ואנרגטית מכדי להיות רק סגנית הנשיא, תפקיד שאין לו סמכויות רשמיות. ביידן צריך להפקיד בידיה את המשימה לסגור את פערי ההזדמנויות, התקשורת, החינוך והיזמות – כמו גם פערי ההשכלה והכעס – בין ארה"ב הכפרית לבין יתר חלקי המדינה. הנשיא דונלד טראמפ ניצל פערים אלו כדי להשיג דומיננטיות באיזורי הכפר. מינויה של האריס יהווה מסר מצד ביידן בדבר חזון להתחדשותה של ארה"ב ולכך שהדמוקרטים לא מתכוונים להותיר איזורים אלו בידי הרפובליקנים.

הדמוקרטים צריכים להכיר במציאות: ביידן ניצח בבחירות בזכות נצחונות דחוקים בפרברים ובמרכזי העירוניים במדינות המפתח, בזכות קולותיהם של מי שלא רצו את טראמפ בבית הלבן. הם דחו את טראמפ, אבל גם את רעיונות השמאל הקיצוני הדמוקרטי שפרחו בשנים האחרונות. הדמוקרטים זכו בנשיאות, אבל הוכו בידי אותם מצביעים במירוצים רבים לסנאט, לבית הנבחרים ולבתי המחוקקים המדינתיים. אם הדמוקרטים בונים רק על הערים והפרברים לקראת 2022 – שלא לומר 2024 – הם משוגעים, טוען פרידמן. הם יהיו פגיעים מאוד אם את הרפובליקנים יוביל אדם חכם יותר ופוגעני פחות מאשר טראמפ.

החשוב מכל: קידום הפריפריה הוא הדבר הנכון לעשותו לטובתה של כל ארה"ב ולמילוי הבטחתו של ביידן ולפיה המדינה "תצמח יחדיו". התפיסה הזאת מצויה בדנ"א של המפלגה הדמוקרטית, והיא צריכה לחדש את הקואליציה שלה עם החקלאים והפועלים. זו צריכה להיות המשימה של האריס. זו משימה הראויה לסגן הנשיא והיא צריכה להתחיל בארה"ב הכפרית. ויש לה גם היבט אסטרטגי: תת-ההשקעה בפריפריה פוגעת בתחרותיות של ארה"ב, בבטחונה הלאומי וביכולתה להתמודד עם סין.

כיצד צריכה להיראות האסטרטגיה של ביידן-האריס? עליה להתחיל בכך שיגיעו בצורה קבועה לאיזורים אלה ויקשיבו בכבוד לתושבים. ברמה המעשית, על הממשל החדש להתחייב שבתוך ארבע שנים תהיה לכל יישוב בארה"ב, קטן ככל שיהיה, גישה לאינטרנט בפס רחב – התשתית הבסיסית לניהול כלכלה מודרנית חובקת-כל. דונה מציע הלוואות פדרליות ללא ריבית ל-50 שנה לקהילות כפריות להקמת רשתות במהירות של לפחות 100 מגה לשנייה, שיאפשרו העלאה והורדה של חומרי לימוד, כלי עבודה ורפואה מרחוק. בית הנבחרים כבר אישר חוק ברוח זו.

חיבור טוב יותר הוא חיוני אך לא מספיק. "אנחנו צריכים להבטיח השקעות בהקניית מיומנויות דיגיטליות בקהילות הכפריות ולהעניק לחברות תמריצים לשכור עובדים מרחוק בערים קטנות", אומר דונה. הפריפריה מהווה 15% מכוח העבודה האמריקני, אבל רק 5% בכלכלה הדיגיטלית. הקורונה לימדה שניתן ליצור משרות בכל מקום. אין אדם שיחבר טוב יותר מאשר האריס את עמק הסיליקון והעמקים הכפריים, טוען פרידמן.

האריס היא גם גשר טבעי מבחינה אתנית: אמריקה הכפרית איננה אמריקה לבנה. 20% מן האמריקנים מתגוררים באיזורי הפריפריה, ו-22% מתוכם הם בני מיעוטים. עיירות המצליחות להכיל את כל הגזעים הן אלו המשגשגות, משום שהן מושכות עובדים ורוכשי בתים חדשים במקומם של הצעירים הלבנים שעברו לערים הגדולות.

האריס תהיה בקרוב האישה הראשונה, השחורה הראשונה וההודית הראשונה בתפקיד סגן הנשיא – מה שללא ספק משך רבים מן המצביעים בערים. אם תהיה הראשונה בממשל ביידן שתבוא להקשיב לתושבי הפריפריה; הראשונה שתביא בחשבון את צרכיהם; הראשונה שתוודא שצרכיהם יטופלו – היא והדמוקרטים יהיו הרבה יותר תחרותיים במחוזות כפריים רבים. אפילו אם התחרותיות תהיה גדולה ב-15%-10% בלבד, סבור פרידמן, יהיה בכך די כדי למנוע מן המפלגה הרפובליקנית – המעוצבת כיום בדמותו של טראמפ – להשתלט על הבית הלבן ובית הנבחרים בארבע השנים הקרובות, ואולי גם כדי להכריח אותה לחזור לשפיות. המפלגה הרפובליקנית זקוקה לטיפול בהלם, ושום דבר לא יעשה זאת טוב יותר מאשר אובדן שלטונה הסמכותני באמריקה הכפרית.