מתקפת-הנגד של אוקראינה עלולה להיכשל כמו מתקפת החורף הרוסית. למגנים מחופרים יש לרוב יתרון על התוקפים, ולרוסים היו חודשים רבים להתחפר. אבל גם ייתכן שאוקראינה תשיג פריצת דרך שעשויה לסיים השנה את המלחמה. ומה אז? כיצד יש לסיים את המלחמה?
ברט סטיבנס, בעל טור בכיר בניו-יורק, מציע להתחיל בקביעה כיצד אין לסיים אותה. נשיא צרפת, עמנואל מקרון, טען אשתקד שאסור להשפיל את רוסיה, כך שניתן יהיה להביא את המלחמה לסיום דיפלומטי. זהו קוד לכך שרוסיה תוכל להותיר בידיה את פירות הבאושים של תוקפנותה.
טעות – קובע סטיבנס. תבוסה מוחצת ומוחלטת היא בדיוק מה שנחוץ כדי להביא לקיצן את השאיפות האימפריליסטיות של רוסיה. קל לשכוח שזו הפלישה השלישית של ולדימיר פוטין, אחרי גאורגיה ב-2008 ואוקראינה ב-2014. וזה בלי להביא בחשבון מתקפת סייבר נגד אסטוניה, רציחות בבריטניה, הפלת מטוס מלזי וחיסול גרוז'ני. כל הצעדים הללו הסתיימו ללא עונש, מה שפיתה את רוסיה לעבור לצעד הבא. אם פוטין ישיג באוקראינה אפילו חלק ממטרותיו בלא השלכות של ממש למשטרו, הוא יוכל להתכונן למעשה השערורייתי הבא.
בה במידה, אם התקפה אוקראינית תגרום לכך שרוסיה תבקש הסדר – קרוב לוודאי בתיווך סיני – יהיו מי שיציעו פתרון בנוסח קוריאה (הפסקת אש ולא הסכם שלום). הקרמלין עשוי לנסות ולעודד צורת חשיבה זו באמצעות חזרה על איומיו הגרעיניים. אך למרות שלעולם אין לזלזל באיום הגרעיני, הוא נראה ריק מתוכן.
פוטין לא השתמש בנשק גרעיני טקטי לא מסיבות מוסריות שאין לו, אלא שנשק זה נועד במקור להרוס ריכוזי שריון גדולים, ואין היגיון להפעיל אותו נגד כוחות דלילים בשטח נרחב. וגם משום שממשל ביידן איים ב"תוצאות הרות אסון" אותן לא פירט – אולי הטבעת הצי הרוסי בים השחור או תגובה קינטית אך בלתי גרעינית של נאט"ו.
הבעיה הגדולה ביותר עם מודל הפסקת האש הוא שמדובר בהקפאת הסכסוך, בדרך שתאפשר לרוסיה לחדש אותו ברגע שתסיים ללקק את פצעיה ולחדש את כוחותיה. ואילו אוקראינה תיאלץ להפוך למדינה מגויסת למרות שכלכלתה נהרסה במלחמה. רוסיה הרבה יותר חזקה מקוריאה הצפונית, והשלום בחצי-האי הקוריאני נשמר בזכות הנוכחות הצבאית האמריקנית.
החלופה היא לנצח, ממשיך סטיבנס. זה מגיע לאוקראינים וזה מה שהם רוצים ממנהיגיהם. מטרה זו זכתה לדחיפה בנכונותו של הנשיא ג'ו ביידן לספק לקייב את הכלים הדרושים לה כדי לנצח. ניצחון בא בשתי גרסאות. האחת, המסוכנת יותר, היא לספק לאוקראינה את כל כלי הנשק הדרושים לה – בעיקר טילים ארוכי טווח, טנקים, כטב"מים מדגם Predator ומטוסי F16 – כדי לסלק את הרוסים משטחה וגם לכבוש מחדש את קרים. זה מה שהאוקראינים רוצים וזה מה שמגיע להם מבחינה מוסרית וחוקית.
אולם זהו מסלול קשה ומכאן האפשרות השנייה: לסייע לאוקראינה לחזור לגבולותיה מפברואר 2022, אך לא יותר מכך – לצד פיצוי בדמות חברות באיחוד האירופי והסכם הגנה עם ארה"ב, בדומה ליחסיה של האחרונה עם ישראל. מהלך כזה לא יגביר את החשיפה האמריקנית לתוקפנות רוסית, אלא יקטין אותה; רודנים חכמים על חלשים, לא על חזקים. הוא כן יספק את הצורך האוקראיני בביטחון, שכן היא תקבל גישה לשווקים האירופיים ולנשק האמריקני. והאם זה ישפיל את פוטין? כן, בדרך הטובה ביותר: הוא ורודנים אחרים ילמדו שתוקפנות נגד דמוקרטיות אינה משתלמת.
