אני רוצה לומר לכם לגבי כרטיסי האשראי. פעם חשבתי שאשראי זה מלשון: "אשרינו, מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו", אשרינו ואשרי יולדתנו. זו בעצם זכות שיש לנו את כרטיס האשראי הזה. אבל בסופו של דבר, בסוף החודש כשאנחנו מגיעים למצב - שבדרך כלל האישה יוצאת לקניות והבעל נותן את כרטיס האשראי שלו, בסוף החודש מתברר לו שהוא באובר כזה, שיש לו כמעט חסימה בבנק. אז באמת זה לא נהיה כל כך אשריי - - -
היא קונה רק מה שצריך ומה שנחוץ ומה שדחוף. אבל באמת, היא לא שמה לב. אולי את (הכוונה ל
זהבה גלאון, ע.י.) לא כל כך מתמצאת, אבל בעלי משפחות, אפילו הנשים מבקשות מבעליהן: תעשו טובה, תיתנו לנו מזומן, לפחות אנחנו מרגישות את ההוצאה. כשזה בכרטיס וזה מגורד אנחנו לא מרגישות. נכנסות לסופר ופתאום אנחנו מרגישות שאנחנו בזבזנו כל כך הרבה. את יודעת מה זה עגלה בסופר - זה בעגלא ובזמן קריב. העגלה מתמלאת, כל רגע יש עוד משהו ורואים עוד דבר. בדרך כלל אישה נכנסת לסופר, רוצה לקנות רק כמה פריטים חשובים לה, היא אפילו רושמת מראש, יש לה את הרשימה. אבל כשהיא מגיעה לסופר - "ויפקח אלוהים את עיניה", ואז היא מחליטה שכל מה שהיא רואה זה חשוב.
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
