אדוני יו"ר הכנסת, חבריי חברי הכנסת,
נרגשת אני לעמוד כאן היום על דוכן הנאומים בכנסת ישראל. נרגשת אני לא רק מפאת היות זה נאום הבכורה שאני נושאת בפני חבריי ובפני בוחריי. אלא מפאת ההכרה והתובנה על עוצמתה וחשיבותה של השליחות המוטלת על כתפיי. לראשונה הנני מייצגת ציבור, את אזרחי מדינת ישראל.
נושאת אני עימי לשליחות זו את המטען הערכי תרבותי, שספגתי בבית ילדותי ואת מורשתו של העם היהודי. מידות וערכים אלו הובילוני במידה רבה למעמד מכובד זה היום.
אבי מורי, יוסף מימון, איש צנוע וישר דרך, אשר עלה ארצה בגיל 14 מטריפולי יחד עם יהדות לוב. ילד כחול עיניים עז מבט, אשר התייתם מאימו בגיל צעיר וגידל לתפארת את חמשת אחיו. בגיל 22 מונה אבי כמנהל בית ספר. הציונות ותחושת השליחות כמחנך היו לו לטבע ראשון. וכמו עבור אלפי תלמידיו, גם עבורי, שימש הוא עמוד תווך ומקור השראה.
אמי מורתי, ברוריה, אשת חסד ונתינה, מורה ומחנכת. בת למשפחת קסטל אשר גורשה ב-1492 יחד עם יהדות ספרד המפוארת. משפחת קסטל ניצלה מציפורני האינקוויזיציה ומסכנת השמד של האנוסים. הם הגיעו לחופי ישראל והתיישבו בעזה. משהגיעו הידיעות על התקרבותו של צבא נפוליון לאזור נמלטו לחברון. במאורעות תרפ"ט, לאחר שנרצח הרב קסטל, החליטו סבה של אימי ומשפחתו לעבור מחברון לעיר חדשה - חדרה. הם יישבו אותה והיו לאחת ממשפחות מייסדי העיר. שם נולדתי אף אני, בבית דתי ציוני.
השילוב של העולים החדשים שהגיעו למדינה המתהווה והמשפחה השורשית שמאות שנים היוותה את היישוב היהודי בארץ היו האדנים עליהם גדלתי.
מבית ילדותי בחדרה ספגתי את היכולת להכיל ולהבין את שני צידי המתרס. חונכתי לראות מעבר למחלוקות ולקווי השוני. למדתי שאין ערך עליון יותר מהשוויון בין שווים, הסולידריות והערבות ההדדית.
נדמה היה כי לאורך השנים צלחה מלאכת הגיבוש והאחדות. אך החודשים האחרונים, כמו ימים אלו ממש, מלמדים כי השיח הגזעני לא נדם. נהפוך הוא. בימים אלו, כאשר מטיחים אנו זה בזו הטחות אשר האוזן אינה יכולה לשמוע והדעת אינה יכולה להכיל, כאשר שד רע ומר פורץ שוב ושוב לשיח הציבורי מבקשת אני לומר די. די לחוסר הסובלנות ולכוחנות, די לפלגנות ולשנאת האחים, דע מנין באת אך לא פחות חשוב דע לאן אתה הולך.
אל כנסת ישראל מגיעה אני היישר מעולם המשפט. אהבתי את מערכת המשפט היא הייתה עולמי במשך 23 שנים.
שלטון החוק במדינת ישראל הוא אבן הראשה עליו כל אחד ואחת מאזרחי ואזרחיות המדינה מניחים עליה את ראשם. אזרחי ישראל הולכים לישון בבטחה מדי לילה מתוך ידיעה ברורה כי בהקיצם תיוותר מדינתם מדינה הרואה כערך עליון את
כבוד האדם וחירותו, שכן אלו עוגני יסוד והם יונקים את כוחם מהיותנו מדינה יהודית ודמוקרטית.
מצויים אנו בעידן בו יש המבקשים לערער על עצמאותה ויציבותה של מערכת המשפט בישראל. עידן בו יש המבקשים להצר צעדיו של בית המשפט העליון. אל לה לרשות המחוקקת להפר את האיזון העדין, אך הברור, בינה לבין הרשות השופטת. אל לה לתת יד לפגיעה במוסד השפיטה המגן על כל אחד מיחידי החברה. אלו ימים בהם תפקודן העצמאי של מערכות עשיית הצדק חיוני יותר מתמיד. תחת זאת, ניצב שלטון החוק בפני רדיפה הולכת וגוברת.
בית המשפט העליון הינו שומר הסף של הדמוקרטיה הישראלית. נדרשת כיפת ברזל שתעצור את ההשתלחות במערכת המשפט, כיפת ברזל שתשמר את עצמאות שיקול דעתם של שופטיה.
בימים אלו יוצאת בת קול, מבית זה, המאיימת על שלטון החוק במדינת ישראל.
אדוני ראש הממשלה, צר לי שאינך נמצא כאן היום לשמוע את דברי המחוקקים בפנייתם הראשונה אל בוחריהם. מכובדיי, הנני קוראת לכם, להקשיב לדברים הבאים אשר מצאתי לנכון לצטט ואביא אותם מפי אומרם, דברים שנאמרו בעבר אך אקטואליים מתמיד:
"עליונות המשפט - למה? יש וישאלונו - בשם ה'דמוקרטיה', כמובן: כלום זה דמוקרטי, שחמישה או שבעה או אחד-עשר אנשים, אשר לא נבחרו על-ידי העם, יוכלו לבטל על-ידי החלטתם הקרויה 'פסק דין' החלטה שנתקבלה בצורת חוק על-ידי נבחרי העם? זוהי שאלה מדיחת-דעת: הדמוקרטיה, המוצגת על-ידי מי שהציג את השאלה הזאת, אינה אלא סילוף המושג של שלטון העם.
"למדנו כי רוב פרלמנטרי נבחר יכול להיות מכשיר בידי קבוצת שליטים ומסווה לעריצותם. על כן חייב העם, אם הוא בוחר בחרות, לקבוע את זכויותיו גם מול בית הנבחרים, לבל יוכל הרוב שבו, המשרת את השלטון יותר מאשר הוא מפקח עליו, לשלול את הזכויות הללו. את זאת אפשר להשיג רק בדרך של 'עליונות המשפט', כלומר קביעת החרויות האזרחיות כ'חוק היסוד' או 'חוק עליון' ומתן סמכות לחבר שופטים לבטל את תקפו של חוק".
מכובדיי, התדעו לומר מי חתום על הדברים שצוטטו על ידי?
לא אין אלו דבריו של
יצחק רבין זכרונו לברכה. אין אלה דברים שנכתבו או נאמרו על-ידי השופט
אהרן ברק או על-ידי מי משופטי בית המשפט העליון בהווה או בעבר. דברים אלו נכתבו על-ידי ראש הממשלה
מנחם בגין זכרו לברכה בחיבורו "השקפת חיים והשקפה לאומית", שהבין שעצמאות בית המשפט איננה משקפת אינטרס של צד זה או אחר של המפה הפוליטית - שמאל, ימין או מרכז.
אדוני ראש הממשלה
בנימין נתניהו, מה היה חושב מנחם בגין אילו היה רואה שהחלשת מעמדו של בית המשפט העליון חקוקה בריש גלי בקווי היסוד של הממשלה החדשה שהינך מקים בימים אלו, על-ידי
מפלגת השלטון שהייתה מפלגתו?
אדוני ראש הממשלה עליך מוטלת האחריות לדאוג לשוויון לאזרחי המדינה ללא הבדל דת גזע, ומין. היום נוסיף אף - ללא הבדל של צבע.
כמי שהייתה חלק ממערכת עשיית החוק, במשך עשרים ושלוש שנה, אני מתחייבת היום: לא ניתן לכם לפרק את הדמוקרטיה. לא ניתן לכם לפגוע בבית המשפט העליון. לא ניתן לכם להסית ולהפלות חלקים מהציבור.
אני עומדת כאן, שליחת ציבור, ומבטיחה לשמור על כור היתוכי ומחצבתי - מערכת המשפט. אשמור עלייך בכל כוחי ואגן עלייך מפני אלו המנסים לחבל בך, לצמצם את כוחך, להחלישך ולכרסם במעמדך ובעצמאותך.
בשנותיי במערכת המשפט נחשפתי לכלל רבדיה של החברה הישראלית. שירותי בה זיכה אותי במפגש יומיומי עם בני נוער, בני מיעוטים, חרדים, חילוניים, בוגרים וקשישים מהם למדתי שיעורים רבים ומשמעותיים על איכותה של החברה ועל הצורך לשמור על מרקמה העדין. את משימת השמירה הזו, הדבקות בערכי השוויון ואהבת העם והארץ, מביאה אני גם לתפקידי כחברת כנסת.
השנה האחרונה הייתה שנה מורכבת מאוד לשיח הציבורי בישראל. חודשי הקיץ ומבצע צוק איתן איחדו אותנו כעם הנלחם, בזכות, על ביטחון אזרחיו. עבור מיטב בנינו היה זה הקיץ האחרון, משפחות שלמות חרב עליהן עולמן. שלוותם וביטחונם של ישובים שלמים טולטלה. עבורי כאם, אשר בנה הבכור השתתף במבצע צוק איתן, למדתי לראשונה חרדה תהומית מה היא. במקביל, באותה תקופה, החל בעיקר ברשתות החברתיות שיח של הקצנה אלימה, מסיתה וגזענית, שיח אשר הלך והתעצם בתקופת הבחירות, שיח שהוכיח שהדמוקרטיה, הסובלנות והפלורליזם שלנו, כל אלו מצויים בשבר עמוק, אולי אפילו עמוק יותר ממה שידענו. נחשפו לנגד עינינו, לרבות בימים האחרונים, תהליכים המסכנים את כור ההיתוך של החברה הישראלית, את ליבת חיינו כאן יחד.
ניתן לחלוק על דרכי המאבק, ואני מתנגדת בכל דרך לכל גילוי של אלימות בכלל וכנגד שוטרים בפרט וחתירה תחת שלטון החוק. אולם אסור לנו להתעלם מקול הזעקה של אחינו, בני העדה האתיופית.
יש לומר את האמת: אחינו האתיופים לא החלו במחאה שלהם השבוע. אפלייתם נמשכה במשך שנים אך קולם לא נשמע.
בני הבית הזה יודעים היטב: זעקתם הציבורית של בני העדה האתיופית הגיעה באיחור. אין להוקירם רק על במות הצל"שים ובימי הזיכרון. עלינו להביע התנגדות נחרצת לכל גורם או אדם שיתרום בדבריו לפילוג, להסתה ולגזענות, ולהחמיר בענישה נגד כל הנוקטים באלימות על-רקע גזעני. על כולנו לקיים חשבון נפש עמוק ומקיף בתוכנו ולהבין שאם יש לקח מרכזי מזעקת הכאב הנוכחית, הרי הוא שהגזענות עדיין חיה בקרבנו. זוהי משימתם של חברי וחברות הבית הזה לפעול יחד למיגורה.
אל לנו לגדל את הדורות הבאים באקלים של אלימות, פלגנות, גזענות ושנאת חינם. יבוא יום, ואין הוא רחוק, שיקום דור שלא יכיר כלל אפשרות לשיח אחר. אין לנו נכס יקר יותר מהפסיפס הייחודי המרכיב את החברה שלנו. אם לא נוודא שכל בנינו ובנותינו יקבלו את מקומם וייהנו משוויון מלא, לא נדע שלום וצדק עם עצמנו ולא שלום עם זולתנו.
זהו בדיוק האקלים שאנסה לייצר בשרתי את הציבור כחברת כנסת: בכוונתי לשמש גשר, חוט מקשר, בין כל גווניה של החברה; דתיים וחילוניים, בין ערבים ויהודים. רב המשותף בינינו על השונה.
לא סמוק יותר דמם של אנשי המרכז מאנשי הפריפריה, של האתאיסטים משל מנשקי המזוזות או הקמיעות, של מי שצבע עורו כהה מזה שצבע עורו בהיר, של דתיים מחילוניים, מסורתיים מחרדים. תהא ארץ מוצאם אשר תהא. אני קוראת לחבריי ולי, נציגי הציבור, להיות מובילי המחנה בשיח חברתי מתון, שיח אשר מכבד את האחר, החושב שונה ממנו באשר הוא. רק כך נוכל ליצור מדינה מתוקנת, עם ערבות הדדית וסולידריות. מי ייתן וימים אלו יהיו סוף לפלגנות, סוף לשנאת חינם, סוף לשנאת האחים, הקץ להסתה ולגזענות, הקץ לשיח האלים.
כאישה שפרצה דרך בתחום גברי, אפעל לסייע לנשים לכבוש מעוזים חדשים. יחד עם כל חברותיי, חברות הכנסת, נמשיך בתהליך העצמה ופריצת תקרת הזכוכית עבור נשים, ובאותה נשימה נפעל למען נשים רבות אשר לא עלה בידיהן להתרומם מעל רצפת הבטון.
התחלתי את דבריי בתיאור כניסתי למשכן הזה. באתי לכאן כאמור בהתרגשות, בחרדת קודש ויש לומר אף עם סוג של תמימות. אני מאחלת לעצמי, לעמיתיי חברי הכנסת החדשים, שנזכה לא לאבד תמימות זו. מי יודע, אולי גם נדביק בה את חברינו הוותיקים. אאחל שלא נאפשר לעשייה צינית לכרסם בנו, בעשייה שלנו למען הציבור, בדמותו וייעודו של הבית הזה.
עלינו מוטלת החובה לשקם את אמון הציבור בנבחריו, ואעשה כל שלאל ידי, יחד עם חבריי וחברותיי מהבית הזה, לתרום לשיקום אמון זה.
במרכז המראה הלאומית - משתקפת דמותנו - נבחרי הציבור. השיח שנייצר כאן, האחד כלפי השני וכלפי שליחותנו ישפיע במידה רבה על השיח בין רבדיה וגווניה של החברה שאנו מחויבים לה, שאנו שליחיה.
כל ישראל אחים, כל אזרחי ישראל שווים. כדברי הנביא מלאכי פרק ב', פסוק י': "הלוא אב אחד לכולנו, הלוא אל אחד בראנו".
אני מבקשת להודות למשפחתי, הוריי, בעלי מאיר וארבעת ילדיי, ירין, ניתאי, אדל ועילאי, שתמיכתם בדרכי החדשה מרגשת אותי כל פעם מחדש והיא חומר הבערה שמתדלק את עשייתי ומפיח בה כוחות לעשייה. אני רוצה להודות לחבריי לסיעה, לחבריי ובוחריי ממפלגת
המחנה הציוני ולאזרחי ישראל על האמון שנתנו בי. אין לי צידה יקרה יותר לדרך החדשה שבה אני הולכת מהאמון הזה שנתתם בי ואעשה כל שביכולתי על-מנת להיות ראויה לו.
אני נושאת תפילה להיות שליחה נאמנה ומתוך אחדות פנימית ושלום עם שכנינו תתקיים בנו הברכה "ונהיה לאלפי רבבה".
