על הספה

היכן האחריות המקצועית?

רופאי המחלקה ההמטולוגית בהדסה טענו לאורך כל מאבקם המתוקשר בהנהלה, כי הם נלחמים לטובת הילדים המטופלים חולי הסרטן. לאחר שעזבו את בית החולים 'הדסה', כידוע, נסגרה המחלקה.

השאלה היא, האם זו טובת הילדים הירושלמים, החולים במצב קריטי, שהם נאלצים לנדוד לבתי חולים 'שנייד"ר ו'שיבא' בערים אחרות לצורך הטיפולים?

ויתרה מכך, האם אין הם משמשים מודל לנטישה הקבוצתית של רופאים במחלקת ילדים בבית החולים 'ברזילי' לטובת ביה"ח אסותא באשדוד?

היכן האחריות המקצועית של הרופאים?

אפיזודה חולפת

עם כל הכבוד לצמד הפופולרי ביותר בקרב הנוער, האייקונים סטטיק את בן-אל, אינני סבורה שרמתם השירית מצדיקה את כניסתם לתוכנית הלימודים כגיבורים, לצד מנהיגי המדינה, רבניה, ואפילו לצד זמרים קלאסיים מיתולוגיים, שהפכו לפסקול המדינה, כאיינשטיין ודמארי.

מעֵבר לזוהר ולאבק כוכבים, אין מדובר בדמויות ערכיות וחינוכיות בעלות תרומה ממשית לתרבות הישראלית ולמדינה, שישאירו חותם לדורות הבאים. במבט לעתיד דומה שהם יהיו בגדר אפיזודה חולפת עד להופעת הכוכב התורן הבא, שיכבוש את הבמה.

אין חיה כזאת

עכשיו זה רשמי. אין הדתה בישראל. מדובר בפיקציה, בידְיוֹן ולא מציאוּת. זוֹ הַמצאת התקשורת החילונית. עובדה שכמעט כל התלונות על הדתה ב-57 ספרים, נדחו על-ידי הוועדה החיצונית, מטעם משרד החינוך. רק 6(!) משפטים נמצא שהצריכו שינויים קוסמטיים קלים ביותר.

הדתה היא אפוא פרי אווירה ציבורית ותקשורתית עכורה, שהתפשטה כווירוס במיוחד ברשתות החברתיות, כתוצאה מחרדה כפייתית של מיעוט צעקני, מפני כל מה שריח יהדות (או היסטוריה יהודית) נודף ממנו. דוספוביה כבר אמרנו?

ביבי על ספת הפסיכולוג

ברצוני להוסיף כמה הערות לניתוחים המלומדים של הפסיכולוג אריאל הרטמן והעיתונאי חנוך דאום, מחברי הספר 'נפש יהודית'.

אישי ציבור, מה לעשות, גם חייהם הפרטיים חשופים במידה רבה לציבור ולכלי התקשורת. וכך גם, אם ירצו או לא, הם נחשפים לספת הפסיכולוג הציבורית. יש לזכור, שלפני היותם דמויות ציבוריות, בעלי עֶמדות השפעה ותפקידי מפתח, הם בני אדם. מדהים לגלות עד כמה מצבם האישי משפיע על תיפקודם הממלכתי ועל תהליכי קבלת החלטות.

לגבי הזוג נתניהו נראה לי שיש להוסיף כמה פרמטרים. כוחה של התקשורת, במיוחד בעידן המודרני, הנחשבת, כידוע, לטוב ולרע, למעצמה השביעית, מִזה, והצורך האנושי הבסיסי בהערכה (עיין ערך פירמידת הצרכים של מאסלו), מִזה.

לא סוד הוא שהתקשורת בכללה מגויסת בשיטתיות, בעקביות וּבלי הפסקה, נגד ראש הממשלה ורעייתו שרה, וכי נראֶה שאוהבים לשנוא את בני הזוג הממלכתי ועושים להם דה-לגיטימציה במסעות הכפשה מתמשכים חסרי תקדים. זה היה במסעי הבחירות השונים, כשהעיתונות הפכה לקמפיין אנטי ביבי, בטיסותיו ובכל מהלכיו, ובמיוחד, איך לא, בליווי חקירותיו, כשהתקשורת, במעמד בית דין שדה, כבר חרצה את דינו והרשיעה אותו. בקיצור, במקום תפקידה לדווח, היא מייצרת בלי הרף חדשות נתניהו.

לכן, התגובה הטבעית של בני הזוג היא התגוננות, אשר בלי ספק היא הדלק שמניע את מהלכיהם, את הצלחתו וּשרידותו הפוליטית של ביבי, ואולי גם באורח אירוני, היא הדבק המאַחד את הזוגיוּת שלהם. באותה מידה אווירת 'האנטי ביבי' בכלי התקשורת גם מזינה וּמעצימה את התמיכה העממית בו ותורמת לבחירתו כבר מספר קדנציות. ואכן, במבחן התוצאה האיש מתפקד כנגד כל הסיכויים.