סוד מדיניות השיגור

פצצת האטום שבנתה ארה"ב ואף השתמשה בה ב-1945 הולידה את הצורך לייצר "שרשרת פיקוד גרעינית" שלפיה ברור לחלוטין בידי מי הסמכות להפעיל נשק גרעיני. הנושא אקטואלי כיום במיוחד נוכח איומי מתקפת טילים גרעיניים מצד קוריאה הצפונית ובעיקר בעקבות ההודעה שמדינה בלתי צפויה זו הודיעה כי ביצע ניסוי בפצצת מימן. ואכן, המקום הראשון בעולם בו תופעלה מערכת הפיקוד המבוקרת הזו הייתה ארה"ב והאיש הראשון שנתן את הפקודה בהתאם לשיטה החדשה היה הנשיא ה-33 של ארה"ב הארי טרומן כאשר, לאחר מותו של הנשיא פרנקלין רוזוולט, למד להכיר את סודות הנשק הגרעיני של ארה"ב.

הגוף המדעי שעסק בנושא הגרעיני בארה"ב היה "המעבדה הלאומית בלוס אלאמוס" שבמסגרתה הוקם ופעל "פרויקט מנהטן" שם הצופן לפרויקט ייצור פצצת האטום. במשך שנים נשמרו סודותיה הגרעיניים האסטרטגיים של ארה"ב מכל משמר ופרט לאירועי ריגול נקודתיים שבמסגרתם הגיעו סודות ייצור הפצצה האטומית לידי ברית המועצות, לא היו דליפות מהותיות. כל זאת עד תחילת שנת 2000. אז הסתבר כי גם במעצמה הגדולה והמתוחכמת מתרחשות פאשלות.

ב-1 ביולי 2000 נודע למנהל המעבדה בלוס אלאמוס כי שני "דיסקים קשיחים" שהיו בשימוש במחשבים ניידים של חברים בצוות "ההתערבות הגרעינית" של המעבדה נעלמו באורח מסתורי מה-7 במאי 2000 עד 16 ביוני 2000, היום בו הנוגעים בדבר היה ברור כי המדובר ב"תקלה" ביטחונית חמורה ביותר.

כדי לברר מה היו גורמי ה"תקלה" הורה שר האנרגיה של ארה"ב על הקמת ועדת חקירה שתפקידה היה לחשוף את הכשלים שגרמו לתעלומה ולהציע צעדים מתקנים למניעת הישנות מכשלות מן הסוג הזה. הוועדה בדקה מה שבדקה והמליצה מה שהמליצה אך התעלומה לא נפתרה כיוון שעד היום אין בידי הממשל האמריקני מידע ודאי היכן היו הדיסקים הקשיחים הללו בששת השבועות של ההיעלמות, מי ראה אותם, מי עיין בתוכנם, ומה עשה עם המידע הסודי ביותר שנכלל בהם.

צוות "ההתערבות הגרעינית"

המידע הכמוס שנאגר בדיסקים של צוות "ההתערבות הגרעינית" כלל גם את פרטי מדיניות התפעול של נשק גרעיני שעסקו ככל הידוע, בין השאר, גם בפיתוח כללים ונהלים לגבי שאלות המתעוררות לגבי הפעלת נשק גרעיני, כמו, לדוגמה, השאלות הבאות:

• מי בממשל קובע מתי הגיע הרגע שבו אין מנוס מהכרה בעובדה שאיום כלשהו - טרוריסטי או אחר - מהווה סכנה ברורה ומידית או אפילו "איום קיומי"?

• במקרה שראש המערכת השלטונית "מנוטרל", או שנבצר ממנו למלא את תפקידו, לידי מי עוברת סמכות ההפעלה, ומי מוסמך לקבוע כי אכן נדרשת העברת הסמכות?

• מי מחליט לאיזו מטרה/מטרות לשגר את הטילים הגרעיניים, את המטוסים נושאי פצצות האטום או להורות לצוללות להפעיל את יכולת "המהלומה השנייה" שלהן?

כל מי שעיניו בראשו יכול להניח, במידה רבה של סבירות, כי מנהיגי ישראל לדורותיהם - מתוך אחריות עילאית לשלומה של המדינה ולקיומם של אזרחיה - הקדישו ומקדישים זמן ומחשבה לדיון בשאלה איך להתכונן לקראת תרחיש "יום שחור" של מתקפה אירנית, אם תגיע מאירן או מכיוון בסיסי אירן בסוריה, כאשר יתמקמו שם בעתיד, ובאיזו דרך להגיב.

כיוון שהנושא הטעון הזה מעולם לא ניצב במוקדו של דיון ציבורי בישראל, ואולי גם לא ברמה של חברי ועדת חוץ וביטחון בכנסת, אפשר רק להעריך, במידה כזו או אחרת של דיוק, מה באמת עושים מנהיגי ישראל כאשר הם דנים בתרחיש האימים

לחמש את הטילים

כאשר "המטבחון של גולדה", כפי שהתפרסם בתקשורת הזרה, הוציא תחת ידו את הפקודה לחמש את הטילים הגרעיניים ביום השני של מלחמת יום הכיפורים, הייתה זו הוראה סודית ביותר. רק ברבות הימים חשפו מקורות זרים את האמצעים הגרעיניים שהיו אמורים להיות מופעלים אז וגם את מיקומם. אחד הפרסומים המוערכים כאמינים בתחום זה ראה אור ב-1997 כאשר הביטאון היוקרתי "ג'יינס" וגם האתר GlobalSecurity.org חשפו את מה שהם כינו סודות האתר הגרעיני של ישראל ליד זכריה. על -פי פרסומים אלה ואחרים, ממוקם באתר הזה בסיס הקרוב מאוד לשדה התעופה הצבאי תל נוף והוא מאכלס טילים בליסטיים מסוג "יריחו" המסוגלים לשאת גם ראש קרב גרעיני.

אתר השיגור הסודי של הטילים הישראלים ממוקם באזור גבעי נמוך ובתוך מערות עתיקות שנחצבו בעבר הרחוק. אולם כיוון שהצרכים הביטחוניים דרשו הגדלת מספר אתרי השיגור - כך מדווח "ג'יינס" - נחצבו מערות אחסון נוספות. על-פי מידע מצולם שחשף באביב 2002 לווין הריגול "איקונוס" התגבשה בעולם ההערכה כי באתר השיגור קיימים בין 23 ל-50 מקלטי שיגור תת-קרקעיים ובידי ישראל מצויים 100 טילי "יריחו" מכל הסוגים, כולל הטיל המשוכלל ביותר "יריחו 3". על-פי הערכות שונות מסוגל הטיל הזה להגיע לטווחים העולים משמעותית על 4500 ק"מ.


אחד הנושאים שישראל מעולם לא דנה בהם בגלוי היה: מהן המטרות לכאורה שאליהן היו מיועדים הטילים מאתר זכריה. זהותן של מטרות אסטרטגיות אפשריות כאלה כבר הוצגה פעמים רבות בתקשורת הזרה. רמז ברור למדי לאחת המטרות העיקריות חשף בפני הציבור "מקור בכיר ביותר" - ח"כ אביגדור ליברמן. בפגישה עם שגרירים מחבר המדינות במהלך בחירות 2001 הבהיר ליברמן כי בנסיבות מסוימות יכולה ישראל להפציץ את סכר אסואן.

סכן אסואן

כדי להמחיש את המשמעות של אופציית הפצצת הסכר, מן הראוי להציג מספר נתונים סטטיסטיים יבשים: אורכו של סכר אסואן 3600 מ', רוחבו בבסיסו 980 מ', רוחבו בנקודה הגבוהה ביותר - 40 מ' וגובהו מעל פני מורד הנילוס 110 מ'. מקווה המים שנוצר במעלה הסכר נקרא "ימת נאצר".. בסכר פועלות בכוח זרימת המים 12 טורבינות לייצור חשמל המספקות חלק משמעותי ביותר מצריכת החשמל של מצרים.

התוצאה תהייה בעלת משמעויות "היסטוריות". אם יתבקע חלקו העליון של הסכר ישטוף דרך השברים גל ענק של מיליוני מטרים מעוקבים מים. הגל ההרסני הזה יציף את גדות הנילוס והיישובים שעליהן, ידהר במורד הנהר הגדול דרך לוקסור וקהיר, עד לים התיכון. גל הענק הזה, ישטוף עמו אל הים מאות אלפים מתושבי מצרים המתגוררים על שתי גדות הנילוס, כולל רבבות מתושבי קהיר. התוצאה הנלווית תהיה הרסנית הרבה יותר - הנילוס, מהסכר עד לים התיכון, יהפוך לשנים רבות. הנזק לחקלאות יהיה קטלני והפגיעה החמורה בכושר ייצור החשמל של מצרים תגרום ממש לשואה כלכלית. תרחיש זוועה מן הסוג הזה יכול, אולי, להתאים רק אם מוסלמים פנאטיים ישתלטו על מצרים ויאיימו, למחוק את ישראל מעל המפה.
בינתיים תרחיש כזה אינו ריאלי כי במצרים עדיין שולטים אישים שפויים. אבל זה רק בינתיים. נוכח ההתפתחויות האלימות בעולם האיסלאמי קשה לחזות מה יקרה בעתיד, בייחוד כאשר אירן משקיעה כסף רב למימון פעילויות טרור ברחבי העולם.