בראיון החג ל"ממון" התראינה הנגידה
קרנית פלוג. קשה היה להתרשם מניתוחיה והמלצותיה. נגידת בנק ישראל היא גם היועצת הכלכלית של הממשלה, וככזאת עליה לזהות חולשות בכלכלה הישראלית ולהמליץ על הדרך להתמודד עמן ללא מורא וללא משוא פנים.
בצד ציון דברים חיוביים במשק הישראלי, היא מציינת, בצדק, שהמשק לוקה ב"הרעבת מדיניות הרחבה ציבורית, קרי השקעות בבתי ספר, בבתי חולים, בתשתיות וכו', וכן ברווחה עצמה. המקורות לכך, לדעתה, צריכים להגיע מתוספת מיסים. תוספת מיסוי היא פתרון קונבנציונלי בספרי הכלכלה, כאשר המשק סובל מגרעון אקוטי בתקציב או קיימת הסתמנות לחצים אינפלציוניים בממדים מסוכנים, כפי שחווינו לפני עשרות שנים.
זה לא המצב היום. הצעותיה לא ידחפו את מדד המחירים כלפי מעלה. יועץ כלכלי מיומן ואמיץ צריך להעמיד מראה בפני הממשלה ולהציג מקורות אחרים לטיפול ברווחה. מיסים הם הכרח בל יגונה. בעולם אוטופי אין מיסים, אך לפני שמטילים אותם יש למצות אלטרנטיבות כואבות פחות. במקרה של ישראל עליה לדרוש מהממשלה להתייעל, לסרוק את תקציבה, לצמצם את מספר משרדי הממשלה, להתריע בזמן אמת על בזבוז בתקציב, כמו הפיאסקו של עלות השירות הציבורי. עליה לדחוף להקטנה של מספר הרשויות המקומיות מלמעלה מ-250 לכ-50. עודף רשויות מהווה בזבוז עלויות הפעלה ותכנון מעוות מחד-גיסא, ומהווה כר נרחב לשחיתויות קשות ולשליטה עקב ריבוי הרשויות מאידך.
המצב היום הוא שבממוצע כל 35 אלף תושבים כפופים לרשות שונה, בעוד במצב המוצע 175 אלף יהיו בכל רשות. הוא הדין בצורך להקטין את המספר המוגזם של חברות המים. לא צריך להיות כלכלן מדופלם כדי לזהות את חוסר היעילות וקשיי הבקרה ברשויות רבות. הנגידה צריכה לדחוף ללא ליאות לכיוונים אלה. כמו-כן עליה להצביע על גופים סמי ממשלתיים המחזיקים בקופתם סכומי עתק שמוצאים בסופו של דבר לפי ראות עינם והאדרת שמם של הגופים האלה.
במקום להיות המטיף בשער היא מתנהגת כיו"ר ועד עובדים המתנגד לוועדת חקירה פרלמנטרית שתחקור את שערוריית האשראי לטייקונים כושלים. הנימוקים של התערבות פוליטית לא רלוונטיים. היא אינה יכולה להתנגד מאחר שהחקירה צריכה לכלול את בנק ישראל בו היא משמשת נגידה זה כ-4 שנים וקודם לכן מנהלת מחלקת המחקר וחברת הנהלתו במשך כ-12 שנה.
הנגידה פלוג, משמע השם ביידיש הוא לעוף, לא מצליחה לעוף.
