חברת אינספר בנייה בטכנולוגיות מתקדמות תובעת (19.2.15) ממשרד הבינוי 46 מיליון שקל בטענה להפרת חוזה.
בתביעה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים, נאמר, כי התובעת התקשרה עם המשרד בתחילת שנות ה-90 להקמת פרויקט בנייה רחב היקף בקריית גת עבור העולים מחבר העמים. למימון הפרויקט נטלה התובעת אשראי מ
בנק הפועלים ולהבטחת פירעונו שיעבדה את זכויותיה בפרויקט. לדברי התובעת, לא היו לה עוד פרויקטים וכל עיסוקה מיום היווסדה היה הקמת הפרויקט בקריית גת.
לטענת אינספר, במשך שנות הפרויקט נמנע המשרד מלשלם לה את התשלומים שהתחייב לשלמם, הפר את ההסכם עימה באופן יסודי וגרם לה נזקים שנאמדו במיליוני שקלים. בעקבות זאת הגישו הצדדים תביעות הדדיות, וביוני 2007 פסק בית המשפט שעל המשרד לשלם לה 14 מיליון שקל, תוך ביקורת על התנהלותו. במקביל, התקבלה גם תביעת המשרד בסך 4.3 מיליון שקל.
בינואר 2014 קבע בית המשפט, כי משרד הבינוי התכחש להסכמה הדיונית בין הצדדים לפיה סוגיית הריבית הבנקאית תידון בשלב מאוחר יותר, ולכן יכולה אינספר להגיש תביעה נגדו ולמשרד לא יכולות לעמוד טענות סף בנושא זה. לטענת אינספר, באמצעות עוה"ד
אלון פומרנץ ועומר מאירי, העובדה שהמשרד הלין את שכרה ונמנע מלשלם לה מיליוני שקלים במועד, נקבעה בפסק דין שהפך חלוט. היא קיבלה את סכומי הקרן שפסק לה בית המשפט בתוספת הפרשי הצמדה בלבד למעלה מעשר שנים לאחר שהוגשה התביעה, ורק לאחר 15 שנה זכתה לקבל את הריבית החוקית.
לטענת אינספר, הנזק שנגרם בשל העיכוב גדול בהרבה, שכן במשך 17 השנים האחרונות תפח החוב לבנק בשיעור גבוה מהפרשי הריבית ששילם לה המשרד. לדבריה, משרד הבינוי ידע שהיא מימנה את הפרויקט באשראי בנקאי ושסירובו לשלם לה במועד את מלוא המגיע לה יגרום לתפיחת החוב. טרם הוגש כתב הגנה.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
