דיני ההתיישנות חלים על כל פעולות הגבייה שמבצעת רשות מקומית - הן גבייה אקטיבית והן גבייה פסיבית. כך קובע (יום ד', 15.4.15) נשיא בית המשפט העליון בדימוס,
אשר גרוניס, בראש הרכב בן שבעה שופטים.
פסק הדין עסק בשני סוגי גבייה: האקטיביים, בהם פונה הרשות לתושבים ודורשת שיפרעו את חובותיהם; והפסיביים, בהם מתנה הרשות מתן אישורים שונים (כגון אישור למכירת דירה) בפרעון חובות כלפיה. לגבי הסוג הראשון ביקש היועץ המשפטי לממשלה מבית המשפט העליון לשנות את ההלכה שקבע בשנת 2010 בנוגע לתחולת דיני ההתיישנות עליו. לגבי הסוג השני, היה על בית המשפט העליון לקבוע לראשונה הלכה מחייבת.
גרוניס אומר, כי אין מקום לשנות את ההלכה לגבי הגבייה האקטיבית - גם משום שבית המשפט העליון זהיר מאוד בשינוי הלכותיו, בפרט כאלו שנקבעו לפני שנים אחדות, וגם משום שלא הוכח שיש יסוד לשינוי כזה. גרוניס דוחה את עמדת היועץ המשפטי, לפיה חוק ההתיישנות מצדיק את שינוי ההלכה, ואת בקשתו לקבוע שדיני השיהוי המינהלי הם שיחולו על הגבייה האקטיבית.
לגבי הגבייה הפסיבית אומר גרוניס, כי הן לשון החוק והן תכליתו מובילים למסקנה, שגם כאן יש להחיל את דיני ההתיישנות ולא את כללי השיהוי המינהלי. עוד נקבע ברוב דעות, כי הלכה זו תחול לגבי חובות שייווצרו ממועד פסק הדין והלאה, ולא על חובות קיימים.
הדברים נאמרו בהחלטת בית המשפט העליון לדחות את ערעורה של עיריית חיפה על הקביעה לפיה אינה יכולה לנקוט בהליכי גבייה פסיביים כלפי חוב שהתיישן. הנשיאה
מרים נאור, המשנה לנשיאה
אליקים רובינשטיין והשופטת
אסתר חיות הסכימו עם גרוניס. השופטים דפנה ברק-ארז ו
עוזי פוגלמן סברו, כי בשני סוגי הגבייה יש להחיל את כללי השיהוי, ואילו השופט
חנן מלצר סבר שיש להחיל את ההתיישנות בגבייה אקטיבית ואת השיהוי בגבייה פסיבית.
העירייה חויבה בתשלום הוצאות בסך 30,000 שקל. את העירייה ייצגו עוה"ד רשף חן וטל שחר בלוך, את חברת הבנייה יצחק סלומון (ממנה ביקשה העירייה לגבות את החוב) ייצג עו"ד ויסאם אסמר, ואת היועץ המשפטי - עו"ד עמנואל לינדר.