פירמת רואי החשבון
קסלמן וקסלמן התרשלה כלפי לקוח שלה, בכך שהגישה לרשויות המס דוחות והודעות מס באיחור, גרמה לחיובו במס בהיקף מיליונים, ומשכך תפצה אותו בסכום של כ-4.5 מיליון שקל - כך קבעה שופטת בית המשפט העליון,
ענת ברון, בפסק דין שנתנה בערב החג, המסיים סכסוך ארוך-שנים בין איש העסקים
חנניה גיבשטיין לפירמת רואי החשבון קסלמן וקלסמן. את פסק הדין נתנה השופטת ברון בשבתה כשופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב.
השופטת קיבלה את תביעתו של חנניה גיבשטיין כנגד הפירמה, בטענה כי התרשלה בטיפול בעניינם, לאחר שאיחרה בהגשת הודעה לרשויות המס על חזרתן של חברות מקבוצת גיבשטיין ממעמד של "חברות משפחתיות" - וכתוצאה מהאיחור בהודעה, כספים שנתקבלו בחברות חויבו במס כדיבידנד המחולק ליחיד, הגבוה יותר מהמס שאמור היה להיות משולם.
הנזק הנטען בתביעה היה בגובה המס שנקבע בהסדר פשרה שהושג לבסוף בין גיבשטיין לבין פקיד השומה - בסך למעלה מ-3 מיליון שקל, וכן בגין נזקים נלווים שנגרמו לגיבשטיין במסגרת ההליכים הממושכים שנאלצו לנהל מול רשויות המס.
חנניה גיבשטיין, יליד 1933, הוא איש עסקים, ובין היתר כיהן בעבר כראש עיריית ראשון-לציון במשך 14 שנים. עסקיו הפרטיים כוללים נכסי מקרקעין ובעלות בחברות שונות, ובהן "גיבשטיין השקעות" ו"גיבשטיין החזקות", שאותן מנהל בנו של גיבשטיין,
יהושע גיבשטיין ("שוקי").
גיבשטיין נמנה עם מייסדי חברת הכבלים מת"ב, ובזמנים הרלוונטיים לתביעה החזיק במניותיה - תחילה באופן פרטי ובהמשך באמצעות חברות גיבשטיין; ואולם המוציא והמביא בניהולן של חברות אלה היה שוקי, והוא גם זה שהוביל את הדיון בתביעה נגד קסלמן - הגם שלא היה בעל דין באופן אישי.
הנתבעת, קסלמן וקסלמן PWC, אחת מפירמות רואי החשבון המובילות בישראל, סיפקה שירותי ראיית חשבון לגיבשטיין ולחברות בבעלותו משנת 1998. חברות גיבשטיין הן חברות פרטיות שנוסדו בשנת 1997 במטרה להעביר אליהן את אחזקותיו הפרטיות של גיבשטיין במניות מת"ב.
בנובמבר 1999 הוגשו מטעם חברות גיבשטיין בקשות לפקיד שומה למפעלים גדולים לראות בהן "חברות משפחתיות" ובגיבשטיין משום "נישום מייצג", וזאת החל משנת המס 2000.
למעמד של "חברה משפחתית" יש משמעות במישור המס. חברה משפחתית היא חברה שבעלי מניותיה הם בני משפחה מדרגה ראשונה, ורווחיה (או הפסדיה) מיוחסים לבעל המניות שהוא בעל זכות לחלק הגדול ביותר של רווחי החברה (הוא "הנישום המייצג").
מצד אחד הבעלים בחברה משפחתית נהנה מן היתרונות המשפטיים הגלומים במסגרת ההתאגדות של חברה בערבון מוגבל; ומצד שני החברה היא "שקופה" לצורכי מס - על רווחי החברה חלים שיעורי המס והטבות המס האישיות של הנישום המייצג כיחיד.
הכנסה מדיבידנד שחולק לחברה משפחתית היא הכנסה חייבת במס - וזאת בניגוד לתשלום דיבידנד לחברה "רגילה". הפקודה מורה כי חברה ישראלית אינה חייבת במס על דיבידנד שנתקבל מחברה אחרת, ואולם בחברה משפחתית חבות המס נגזרת מזו של היחיד המייצג אותה, ולכן עם קבלת דיבידנד בחברה משפחתית נוצרת חבות במס על כספי הדיבידנד בהתאם לשיעור המס בגין דיבידנדים החל על יחיד (25% בעת הרלוונטית לתביעה).
ככל שהחברה המשפחתית תחליט על חלוקת דיבידנד לנישום המייצג שלה - חלוקה זאת תהיה פטורה ממס, שכן הוא כבר שילם מס על ההכנסה מהדיבידנד כאשר היא התקבלה בחברה המשפחתית. לעומת זאת, יחיד המקבל דיבידנד מחברה רגילה חייב בתשלום מס על הכנסה זו לפי השיעור הקבוע בפקודה.
לאחר שחברות גיבשטיין ביקשו בשלהי שנת 1999 להפוך לחברות משפחתיות, במהלך שנת 2000 חולק להן דיבידנד מאת חברת מת"ב - בסך 12,183,196 שקל. כחברות משפחתיות, חברות גיבשטיין היו צפויות לשאת בתשלום מס בגין קבלת הדיבידנד בשיעור של 25% מסך הדיבידנד ומיד עם קבלתו (בדומה לנישום יחיד) - ולפיכך החליטו גיבשטיין ושוקי לבטל לאלתר את מעמדן של חברות גיבשטיין כחברות משפחתיות ולהחזירן למעמד של חברות רגילות. באותה עת קיבלו הגיבשטיינים שירותים של ייעוץ מס וראיית חשבון מפירמת קסלמן.
בתקופה הרלוונטית לתביעה חברה הייתה רשאית לקבוע בדיעבד את משטר המס שיחול עליה בשנת מס מסוימת - כחברה משפחתית או רגילה - וזאת על-ידי הגשת הודעה מתאימה לרשויות המס. המועד האחרון להגשת ההודעה למס הכנסה בדבר ויתור על מעמד של חברה משפחתית החל משנת מס מסוימת היה המועד האחרון להגשת הדוחות הכספיים של החברה לאותה שנת מס.
גיבשטיין, המיוצג בידי עורכי הדין אופיר צברי ודיבון פרקש ממשרד צברי-פרקש ושות', טען בתביעתו כי הפירמה לא רק שאיחרה בהגשת הדוחות השנתיים, אלא גם איחרה בהגשת הודעה לרשויות המס על חזרתו של גיבשטיין מהכרזה על החברות שברשותו כחברות משפחתיות. כתוצאה מכך, טען, סירבו רשויות המס להכיר בהודעה, והוא חויב בשל כך במס בסכום של מיליוני שקלים.
בהמשך, נטען, טענה הפירמה כי מדובר בפגם טכני, גבתה מגיבשטיין שכר-טרחה בסכומים משמעותיים עבור ניסיונותיה (שהעלו חרס) לשנות את רוע הגזרה, סירבה להצטרף לדיוני הפשרה בערעורי המס ואף הביעה אדישות לתוצאותיהם.
פירמת קסלמן מצידה טענה כי אינה נושאת באחריות כלשהי לדחייתן של הודעות החזרה על-ידי פקיד השומה - וזאת בראש ובראשונה משום שהאיחור במסירת ההודעות לרשויות המס נגרם בגלל התובעים עצמם, לאחר שגיבשטיין ושוקי הורו לרו"ח גלזר לעכב את הגשת הדוחות הכספיים - וזאת לנוכח התייעצויות שקיימו עם משרד רואי חשבון אחר לגבי תכנון מס אפשרי.
עוד טענה הפירמה כי בעת הרלוונטית הנוהג במס הכנסה היה להגיש הודעות חזרה ממעמד של חברה משפחתית בד-בבד עם הדוחות הכספיים של החברה - וזאת גם כאשר היו הדוחות מוגשים באיחור; ומשכך היא לא צפתה ולא הייתה צריכה לצפות שהגשת הודעות החזרה יחד עם הדוחות השנתיים תביא לדחייתן של ההודעות.
השופטת ענת ברון דחתה אחת לאחת את כל טענות הפירמה ואף הביעה ביקורת וחוסר אמון בנוגע לחלק מהעדויות שמסרו נציגי הפירמה. בין היתר קבעה השופטת כי "פרט לאמירה כללית וסתמית מפיו של רו"ח הילמן (אחד השותפים בפירמה, א' ל"ו), לא הונחה על-ידי הנתבעת תשתית ראייתית ועובדתית מתאימה על-מנת לקבוע כי הפרקטיקה המקצועית הנוהגת איפשרה את הגשת הודעות החזרה ממעמד של חברה משפחתית יחד עם הדוחות הכספיים באיחור".
עוד נקבע כי יש לדחות גם את טענתה של הפירמה, לפיה היה זה שוקי שהורה לה על הגשת הדוחות הכספיים של חברות גיבשטיין (ועמם הודעות החזרה) באיחור. "גרסת הנתבעת, שלפיה שוקי הוא שהורה על הגשת הדוחות הכספיים והודעות החזרה באיחור, היא גרסה חדשה שככל הנראה נולדה לצורך התובענה דנן, ואין לה על מה שתסמוך", קבעה.
למעלה מן הצורך הוסיפה השופטת כי "אף אם היה עולה בידי הנתבעת להראות כי שוקי הוא שעמד מאחורי הגשת הודעות החזרה באיחור - לא היה די בכך כדי לפטור את הנתבעת מאחריות נזיקית. מתוקף מעמדם ותפקידם של אנשי הנתבעת כרואי החשבון של התובעים, בנסיבות המקרה הייתה מוטלת עליהם החובה להסביר ולהזהיר את התובעים מפני ההשלכות והסיכונים הכרוכים בהגשת ההודעות באיחור - והוברר שזאת לא עשו".
או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
