בחירות מקדימות - בין פריימריז פתוחים לוועדה מסדרת

לאחרונה שוב עולה על סדר היום הציבורי נושא שינוי שיטת הממשל והבחירות בישראל ובצדק רב. אנחנו נמצאים היום במצב שכל מי שעוסק בנושא מסכים שצריך לתקן את השיטה. למעשה לישראל אין רשות מבצעת (ממשלה) היכולה לבצע את מדיניותה. חוסר יכולתו של ראש הממשלה לכפות את ביצוע החלטות הממשלה על שריו הפך את הדמוקרטיה הישראלית לכלי ריק מתוכן.

בין הייצוגיות ליעילות השלטונית, ישראל הלכה לייצוגיות מלאה, מוחלטת, והשאירה "ריק" מוחלט במקום בו נדרשות החלטות ביצוע ממשלתיות לאומיות, חלקן הרות גורל. המשמעות המעשית מבחינת הציבור הרחב היא תחושת ייאוש (אמיתית) על כך שאינו מיוצג למעשה ומכאן שאחוזי ההצבעה לכנסת הולכים ויורדים בהתמדה בשנים האחרונות. אבל זוהי איננה הבעיה היחידה. קיימת בעיה גדולה ממנה. בעיה שגם אותה יש לפתור על-ידי חקיקה ועוד לפני שאנחנו עוסקים בשינוי שיטת הממשל והבחירות.

שיטת הבחירות המקדימות, הפריימריז, השיטה בה נבחרים הנציגים לכנסת בחלק גדול מהמפלגות נכשלה למעשה. לא רק איכות הנציגים הירודה שמגיעים לכנסת בגינה, אלא גם הדרך הבעייתית בה הם נבחרים. בחירות מקדימות הן בחירות המתקיימות בהתאם לתקנון התנועה ולפני הבחירות הכלליות לכנסת. ישנם הבדלים בין סוגי שיטות בחירה מקדימות ויש להבדיל ביניהם על-פי גודל הגוף הבוחר: בחירת רשימת המועמדים על-ידי אדם אחד, הוא יו"ר המפלגה (מעין וועדה מסדרת של איש אחד).

- מרכז המפלגה: הגוף המפלגתי בו חברים רק חברי מפלגה רשומים ( מתפקדים ) המונה בין עשרות לכמה אלפי חברים הקובעים בבחירות גלויות/סמויות את רשימת המועמדים לכנסת.

- פריימריז: במסגרת הבחירות המקדימות בוחרים כלל חברי המפלגה (מתפקדים) את מועמדי המפלגה לכנסת. הפריימריז הפתוחים: בהם יכול כל אזרח להשתתף בבחירות הפנימיות של אחת המפלגות גם אם אינו חבר באותה המפלגה (כמובן שהאזרח המשתתף צריך לחתום על התחייבות שהוא משתתף רק בהליך ההצבעה במפלגה אחת).

אף שיטה איננה מושלמת ובכל אחת מהם קיימים פגמים מבניים. שיטת הוועדה המסדרת הייתה תקפה במפלגת העבודה שנים רבות עד שהוחלפה בשיטת הפריימריז. יתרונה היה בזה שעל פיה נבחרו אנשים מאוד ראויים מבחינת הפרופיל הציבורי שלהם, דבר החסר מאוד היום, אך המועמדים השונים היו צריכים "להתיישר "עם דעתם של חברי הוועדה המסדרת על-מנת שיוכלו להשתלב ברשימה. כיום מרבית הסיעות בכנסת אינן מקיימות בחירות מקדימות, יש בהן וועדה מסדרת, לפעמים של איש אחד (ש"ס, יהדות התורה, ישראל ביתנו ועוד).

הבחירות המקדימות במרכזי המפלגות בליכוד ובמפלגת העבודה (עד ביטולם ב-שתי המפלגות) יצרו את הדימוי הבעייתי, "המושחת" של המערכת הפוליטית בגלל שחברי מפלגות רבים ( לא כולם !! ) נבחרו/מונו לתפקידם כמינויים פוליטיים והתגלו כלא ראויים ולא מתאימים לכהן במשרות הניהול הבכירות בחברות ציבוריות, ממשלתיות, כלכליות ועוד, אליהם הגיעו כתוצאה מכוחם הפוליטי מפלגתי בגוף הבוחר. התשובה הפוליטית ציבורית למינויים הללו שהבאישו את תדמית המערכת הפוליטית ( עד היום ) הייתה חקיקת נגד המונעת מינוי חבר מרכז או כל פעיל בעל זיקה ישירה לשר הממנה ודורשת אישור וועדה מיוחדת שהוקמה במיוחד לצורך זה. (וועדת רביבי/שפניץ).

מתברר שגם הבחירות המקדימות בקרב כלל מתפקדי המפלגות הגדולות יוצרת בעיה קשה של בחירת רשימת מועמדים לכנסת, שאיננה מייצגת ואיננה משקפת, את רצון כלל תומכי המפלגה מקרב הציבור הרחב. את התופעה הזו ניתן לזהות היטב בכנסות האחרונות. בליכוד למשל, רשומים למעלה מ-100 אלף חברי מפלגה. אך חלקם אינם חברי מפלגה פעילים, ואף אינם משלמים דמי חבר. המצב דומה במפלגת העבודה שגם שם רשומים עילים כחברי מפלגה למרות שאינם משלמים דמי חבר מזה תקופה ארוכה.

בקדימה הסתיים לאחרונה המפקד הכולל היום למעלה מ-100 אלף חברים. אבל בקרב המתפקדים, גדול, שוב, מספרם של הקבוצות המאורגנות ממגזרים שונים, כמו גם מתפקדים רבים שהצטרפו לתנועה ,בשנת הקמתה, אך לא ברור האם הם רואים עצמם היום כחברי תנועה פורמאליים. זה דמוקראטי, זה חוקי, אבל יוצר מציאות שבה המועמדים נבחרים שוב על בסיס דילים וכללי משחק השונים לחלוטין "מהעדפות" הציבור הרחב שמצביע לקדימה בכנסת.

התמודדות בבחירות מוקדמות בפריימריז דורשת מהמתמודדים מעורבות פוליטית מאוד מורכבת ובעייתית כמו גם יכולת לגייס תקציבים ותרומות, המונעים כמעט בהגדרה ממועמדים ראויים רבים מלהיבחר ולשבור את "תקרת הזכוכית הזו".

בשנת 2004 הוגשה הצעת חוק פריימריז פתוחים על בסיס תיקון לחוק המפלגות. הצעת חוק זו הוגשה על-רקע האווירה הציבורית הקשה ששררה בשנים אלו כלפי מרכזי המפלגות הגדולות ( הליכוד והעבודה ) ועל-רקע ניסיונות של גורמים בעייתיים וקיצונים שונים להשתלט ולהשתלב בהן. הצעת החוק מדברת על קיום פריימריז פתוחים במפלגה שמספר חבריה הרשומים הוא מעל ל-30,000 ושמספר חבריה בכנסת הוא 15 לפחות. כלומר, רשאית המפלגה לערוך בחירות מקדימות שזכאים להשתתף בהם גם מי שאינם חברי המפלגה וזכאים להצביע בבחירות לכנסת אילו נערכו ביום הבחירות המקדימות. למרבה הצער הצעת החוק הופלה על-ידי הממשלה.

התיקון לחוק המפלגות מבוסס על העקרונות הללו: המפלגות הגדולות היום (ליכוד, קדימה, ישראל ביתנו, העבודה) תחוייבנה לערוך בחירות מקדימות לקביעת המועמדים לכנסת. כל שאר המפלגות תוכלנה לקיים גם הן את ההליך הזה. בכל מקרה, מפלגה תחוייב לקבל את אישורו של רשם המפלגות לתקנון הבחירות שלה, שיכלול הוראות בעניין הגוף הבוחר ובייחוד בעניין טוהר הליך הבחירות. רשם המפלגות יהיה מעורב בהליכי הבחירה באמצעות פיקוח על תקנון הבחירות, פנקסי הבוחרים של המפלגות ושמירה על קיום הוראות החוק על-ידי כל המפלגות, שבהן מתקיימים הליכי בחירת המועמדים לכנסת.

בחירות מקדימות על בסיס פריימריז פתוחים יאפשרו לציבור לדעת בביטחה ששליחיו בכנסת נבחרים באמצעות הליכים דמורקרטיים מיטביים, תקינים, טהורים ומבוקרים. זו השיטה הטובה ביותר להבטיח בחירת נציגי ציבור שישקפו את "העדפות" הבוחר ובעיקר זוהי כנראה הדרך הטובה ביותר כדי למנוע השפעה של קבוצות מיעוט מאורגנות, דילים ושאר דרכים שיביאו לבחירת מועמדים לכנסת שהקשר בינם לבין בוחרי המפלגות לכנסת- מקרי לחלוטין. לא בכדי מתגברים הקולות בקרב מובילי הדיעה במפלגות הגדולות הקוראים להחזרת הוועדה המסדרת ולו רק בגלל העובדה שבתקופת הוועדות המסדרות איכות חברי הכנסת הייה גבוהה יותר מהקיים היום. אבל תמיד "העבר" נראה במרחק הזמן טוב יותר ולכן לחזור אחורה לא מומלץ.

הדיון הציבורי והפוליטי בסוגייה חייב לעלות על סדר היום עוד לפני כל שינוי בשיטת הממשל והבחירות. בסופו של עניין, בכל שיטת בחירות לכנסת, גם הפרלמנטרית הנוכחית, הדבר החשוב ביותר הוא איכות חברי הכנסת הנבחרים. לכן, יש לדאוג לבחור את הטובים ביותר ואלו צריכים להיבחר על-ידי כלל הציבור. כשאיכות חברי הכנסת תעלה, נוכל גם לעסוק בנושא חיזוק הכנסת, חיזוק הרשות המבצעת, בחירות אזוריות ועוד.