הפתרון - רק בשיח ושיג

מבצע "עמוד ענן" מוכיח פעם נוספת שאת הטרור לא ניתן לעקור, לא כל שכן את מחולליו להרתיע. אחרי ככלות הכל טרור הוא טרור הוא טרור. מטוסי חיל האוויר יכולים להפציץ עד מחר את עזה וגם כניסה יבשתית לתחומה לא תצליח לטהר את השרץ.

הטרור של החמאס, כמו טרור של כל ארגון מסוגו, הוא סרטן שאין לו מרפא. הוא שולח גרורות וחיסולה של אחת רק תצמיח את רעותה. אחרי רמטכ"ל החמאס שחוסל כבר ניצב ממלא-מקומו.

לטרור יש זרועות ארוכות. היום הוא פה ומחר הוא שם. אי-אפשר לגדוע אותו. המאמץ לרוצץ את גולגלתו הוא לשווא, מאחר שהוא יצוץ מחדש.

כשיישוך מבצע "עמוד ענן" יתפכחו מן הסתם הצדדים היריבים. אחרי שילקק את פצעיו הקשים יתאושש החמאס וישוב לפעול עוד ביתר-שאת. הוא הרי ניזון מאירן, שתדאג לשיקומו המהיר, והיא תהיה זו שתרעיף עליו כל מה שניתן. החמאס גם נהנה מגיבויה של מצרים, שתמשיך להעניק מעבר חופשי לארסנל הנשק והתחמושת שלו משטחה.

מגע ישיר

טעות היא לחשוב שתיווך בינלאומי הוא זה שיציל את המצב האומלל. לא האו"ם, לא האמריקנים, ובוודאי לא מצרים של מורסי הם אלה שיבלמו את החמאס מהמשך פעילותו הרצחנית. ראש הנחש, שיצוץ מחדש, אולי יבטיח להם רגיעה, אך לא יקיים. כדי לקיים את "נקם ושילם" כנגד אויבו, הוא ישוב ויפעל, במרץ גובר, בזמן ובמקום שייראו לעיניו.

יש רק דרך אחת ליציאה מן הסבך והיא לא תושג באמצעות התערבותם של גורמים בינלאומיים בארשת נייטראלית. מה שניתן לעשות הוא להגיע ל"מודוס ויוונדי" בשיח ושיג בין ישראל לחמאס. בשיח הזה, של אויב מול אויב, יגיעו הצדדים להבנה הדדית: ישראל לא תתעלם עוד מקיומו של ארגון החמאס וזה, בתמורה ל"הכרה" שקיבל, יכיר לה טובה בשקט מובטח. את האגוז הקשה הזה ניתן על כן לפצח רק באמצעות המגע הישיר.