בברנז'ה הקולינרית מרבים באחרונה לדבר בשבחה של ה"קיטשן מארקט" התל אביבית כמסעדה המיטיבה להפיק את המקסימום מן הפרודוקטים שלה. אלא שהמציאות נראית קצת אחרת ומוכיחה, משום מה, שיש לא מעט הגזמה בדברים.
"קיטשן מארקט" ממוקמת בקומתו השנייה של שוק הנמל התל אביבי, שבמרכזו של האנגר 12, כשמצידה האחד נשקף רק הים, ומצידה השני בולט שוק צבעוני.יתרונה הגדול הוא בכך שלרשות בעליה, השף
יוסי שטרית, עומדת מדי יום תוצרת טרייה, שממנה הוא מפיק את מאכליו.
הסבנו בשניים, לעת צהריים, מול תפריט שהבטיח גדולות ונצורות. כמנה ראשונה בחרנו בסלט-עגבניות עם מוצרלה ולבנה-נענע. ראוי להודות שזה שיא הבריאות, אבל מלבד זה מרקיז - אין בזה כלום. טעמם של הפרודוקטים היה תפל למדי ולא גילינו בהם משהו מלהיב.
גם מנתה של בת הזוג לא הצליחה לעמוד על הגובה. היה זה סלט של סלק קצוץ, עם קשיו קלוי וסשימי אנטיאס. הדעת נותנת שניתן היה לפחות להפיק מן המנה הזו משהו פיקנטי יותר, וצריך רק להצר על הפספוס שנגרם.
לא מסעיר
מן המנות העיקריות נפל הפור שלנו על סטייק-סינטה בגריל, עם תפוח-אדמה מיקרוקוסקופי, כרובית, ברוקולי, בצלים שרופים וחסה צלויה. הבשר, במידת-עשייה של מדיום ממש, התגלה כקשה מדי, עד כדי כך שנאלצנו להיאבק עם הסכין החדה, שהתקשתה למלא את יעדה. ואשר לירקות - טעמם היה של "פרווה" בלבד.
ניוקי הפטריות של בת-הזוג היה גם הוא רחוק מלהסעיר - אם להשתמש בלשון-המעטה. עדות נאמנה לכך היא חצי המנה, שנותרה בסופו של דבר בצלחת.
בכל זאת החלטנו לקחת קינוח. אבל גם מוס השוקולד, שהוגש לנו, לא הצליח לרגש אותנו. הוא פשוט שחה בעיסה דביקה של טעם מלוח-מתוק לא ברור. אולי, מן הסתם, הדברים אמורים בניסוי מולקולרי. לפחות הקפה, שהוגש בצידו, היה פחות או יותר לעניין.
החשבון הסתכם ב-260 שקל. הוספנו עליו תשר של 15% לשרות מעולה של מלצרית חביבה ומשתדלת מאוד, שבוודאי לא צריכה לשאת באחריות לאכזבה הקולינרית שנחלנו הפעם. הציון הסופי: 6 בסולם של 10.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
