בעיה במשאבת המים הטעונה החלפה. זוהי האבחנה שניתנה לבעל רכב שהכניס לתיקון במוסך את מכוניתו. בעל המוסך תיקן את המשאבה ומסר את מפתחות המכונית לבעליו. בעל הרכב יצא את המוסך שמח וטוב לב, אלא שתוך כדי נסיעה הבהבה נורית המעידה על בעיה במשאבת המים. בעל הרכב חכך בדעתו מה לעשות וגמר אומר שהבעיה היא בנורה בלבד. הוא כלל לא העלה בדעתו שמקורה של הבעיה נמצא במשאבת המים, הרי זו רק תוקנה, ואמורה להיות "חדשה-דנדשה". כעבור שעה קלה, נתקעה המכונית, ולבעל הרכב התברר שהמנוע שלה התקלקל. או אז נפל האסימון והלה הבין כי מקור הבעיה הוא משאבת המים של רכבו.

טענות בעלי הדין עמדו לאחרונה לפתחו של בית דין "גזית" בשדרות לענייני ממונות. הרבנים אריאל בראלי, דרור טוויל, ואב בית הדין, דוד פנדל, האזינו בקשב לטענות. בעל הרכב הטיל את אחריות התיקון על בעל המוסך, אך המוסכניק הודה באחריות שיש לו על תקינות משאבת המים, סירב לקחת אחריות גם על קלקולו של המנוע. לדבריו, בעל הרכב היה צריך לעצור מיד כשראה את הנורה דולקת.

הסכמה על רשלנות בהתקנת המשאבה

באשר למשאבת המים לא היה ויכוח בין הצדדים שזו אכן הורכבה ברשלנות, ולכן מבחינת הלקוח לא בוצע ברכבו התיקון הראוי, והוא פטור מתשלום. אולם באשר לנזק למנוע - הוא לא נעשה על-ידי בעל המוסך. מבחינת בעל המוסך הוא מסר את המכונית באותו מצב אליו הגיעה. הנזק נגרם למעשה על-ידי הקונה אשר סמך בעיניים עצומות על בעל המוסך, ובכך גרם במו-ידיו נזק למנוע.

בפתיחת בירור הדין שקלו הדיינים מה היא אחריותו של בעל המוסך לנזק במנותק מאחריותו של הקונה. האם הוא נחשב למזיק בגרמא (נזק הנגרם באופן עקיף, ע.י.) ואז הוא פטור, או שיש פה אחריות ישירה יותר המוגדרת "גרמי" (נזק הנגרם באופן ישיר, הגם שאינו נעשה בידיים ממש, ע.י.) ואז יתחייב המוסכניק.

בהסתמכם על התלמוד במסכת בבא קמא (דף צט) הביאו הדיינים דוגמה לנזק שנגרם רק על-ידי דיבור ובכל זאת האדם חייב מדין גרמי. אף במקרה שלנו, קבעו הדיינים, היה ברור לכל שהקונה סומך על בעל המוסך ולכן יש כאן דין גרמי.

הלקוח נטל סיכון לא סביר

לאחר מכן פנו הדיינים לדון במידת אחריותו של הקונה לנזק - האם הוא היה אנוס - שהרי לא הייתה לו ידיעה שהתיקון לא הצליח, וממילא האחריות רובצת עדיין על המוסך, או שהוא אשם בכך שהתעלם מנורית האזהרה.

"להערכתנו", קבעו הדיינים, "הפעיל הקונה שיקול דעת מוטעה. ברגע שהמנורה נדלקה היה עליו לעצור, הסברה שזו בטח תקלה בנורה [לאור התיקון במוסך] היא לקיחת סיכון לא סביר ביחס לאפשרות של קלקול המנוע".

הם קבעו להסיר את האחריות לנזק מבעל המוסך ולהטילה על הקונה שגרם הפסד לעצמו. עוד הוסיף, כי בעל המוסך נתן רכב לא תקין מבחינת משאבת המים, אבל לעניין המנוע - הרכב נחשב תקין כי יש לו עוד "בלם" לפני הקלקול. הם דימו זאת למקרה מה"שולחן ערוך" שבו אדם קנה מוצר שנמצא כפגום ולאחר זמן-מה אבד או נגנב המוצר. במקרה שכזה נפסק להלכה, כי המוצר עדיין נחשב ברשות הקונה, עד שיחזיר את המוצר הפגום למוכר. לעומת זאת, אם המוצר התליע או התפורר מחמת הפגם - הרי הוא נחשב ברשות המוכר, ואם הקונה יכול היה ליידע את המוכר אך נמנע מלהודיעו, הרי זה נחשב ברשות הקונה.

עם כל זאת, בית הדין בשדרות המליץ לבעל המוסך לפייס את בעל הרכב, "שהרי בוודאי הייתה פה רשלנות אשר גרמה להפסד כספי גדול".