נתניהו: טרגדיה יוונית או בשבי הגחמות <br>

בימים אלה נתניהו מסובך בשפע אירועים, שלרובם אין דבר עם טובתה של ישראל ויש המון עם גחמותיו של האיש ומכאן: האם ההתנהלות שהביאתהו עד הלום היא ביטוי לטרגדיה יוונית או תוצאה מקרית של מאזן בין יכולות אינטלקטואליות גבוהות ומבנה אישיות בעייתי.

מי שעוקב אחרי "פרשיות נתניהו" בחודשים האחרונים אינו יכול להשתחרר משתי תחושות חזקות: א. אין ספק שמתנהל מצוד תקשורתי-משפטי אחריו ואחרי משפחתו המכוון להכשילו פוליטית ולהפילו. ב. לדידי אין בינתיים הסבר סביר לשאלה כיצד אדם בעל אינטליגנציה, ניסיון פוליטי וכושר ניתוח והפשטה כמוהו, מוכיח בהתנהלותו השוטפת שלומיאליות כה גדולה ומשחק בהתמדה לידיהם של יריביו-אויביו.

בקדנציה הנוכחית הרבה יותר מבקדנציות קודמות, הכריז נתניהו מלחמה על כמה וכמה רעות-חולות במקומותינו, שלא העז או לא יכול היה להתמודד מולן בקדנציות קודמות. בין המרכזיות ניתן למנות את התקשורת העוינת והמגויסת נגדו אישית ונגד מדיניותו, בעיקר באיו"ש; המשך האקטיביזם השיפוטי, שהאפקט המצטבר שלו הופך במהירות לסירוס הזרוע השלטונית המבצעת וגימוד מדאיג של הזרוע המחוקקת; הניסיונות הנמשכים והמחריפים של המנהיגות הפוליטית של ערביי ישראל לחולל מציאות ערבית-מקומית שעיקרה - מבוא למדינה (ערבית) בתוך מדינה (יהודית). מגמה זו באה לידי ביטוי מובהק בדבריו של ראש הרשימה הערבית המשותפת, אימן אודה שברגע של גילוי לב הסביר לשומעיו שהזיקה של ערביי ישראל להגדרתם העצמית כפלשתינים, חזקה וחשובה הרבה יותר מזיקתם לאזרחותם הישראלית; לדידי, אין צורך בהסבר מפורש יותר בכדי להבין לאן מועדות פניו.

גלובליזציה נרחבת

נתניהו כפוליטיקאי מנוסה וממולח יכול וצריך היה להבין שהרחבת פעילותו בתחומים הנ"ל ובתחומים נוספים המכוונים לריסון או למיתון השפעתן של מגמות שליליות כגון הפרות סדר, בניה בלתי חוקית, תקיפת ישראל מעל במות בינלאומיות ועוד, יובילוהו לעימות עם ברי-פלוגתא אלה.

הטכניקות בהן משתמים יריביו אינן חדשות ואינן מפתיעות. הטכניקה הניאו-דמוקרטית, לפיה מדברים הרבה ובקול גדול על דמוקרטיה אולם פועלים להחלפת ממשל באמצעות תקשורת ובתי-משפט מגויסים, הפכה לשיטה במדינות לא מעטות, ובכללן ישראל וארה"ב. השמאל שהכריז על עצמו כמקור האמת, הצדק והסמכות האולטימטיביים, הוא יוזם ומבצע השיטה. על-כן, האינטרנציונל הניאו-דמוקרטי מיסודו של שמאל זה, שהגדיש את הסאה "בתקינות הפוליטית" ונגזרותיה במדינות רבות, במיוחד באירופה, ארה"ב ובישראל, מרגיש מאוים ובצדק.

מהות האיום איננה קיומית אלא הגמונית. אינטרנציונל זה, הדוגל בין היתר בגלובליזציה נרחבת ע"ח מדינות הלאום, כשהוא מאוים לטעמו במדינות הלאום, מתגונן בכלים המקומיים בעוצמה רבה ומחפש באקטיביות ותוקפנות שת"פ בין-מדינתי, המכוון לצמצם את חולשתו בביתו פנימה. הסממנים של שיטה זו, מזכירים באופן מדהים את ימי האינטרנציונל הסוציאליסטי של עידן בריה"מ, כאשר את מקום המרקסיזם-לניניזם-טרוצקיזם כאידיאולוגיה המנחה של הימים ההם, תופסת הניאו-דמוקרטיה הטוטאלית והטוטליטרית.

בפרשנות הטוטאלית והטוטליטרית של הניאו-דמוקרטיה, הפך בית המשפט לחזות השלטון. הוא אומנם אינו נבחר ע"י הציבור, אולם באמצעות סירוס שאר זרועות השלטון ושטיפת מוח הגורסת שאין להרהר או לערער על פסיקות משפטיות גם כשהן ניתנות מחוץ למסגרת החוק הכתוב, מצליח בית המשפט, בעזרת התקשורת, לכפות עצמו על זרועות הממשל האחרות ועל הציבור. בית המשפט זקוק לתקשורת מגויסת ועל-כן הוא חייב לה "הגנה מן הצדק המשותף" לבעלי-ברית התלויים זה בזה.¹

אנרכיה שלטונית

השמאל ידע תמיד להעדיף את עצמו ואת המערכות האירגוניות שלו על פני המדינה. בהתנהלותו כיום, לדידו, כנראה, שותפות הגורל האמיתית איננה עם הימין הלאומי בישראל, אלא עם ערביי ישראל, עם האגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב ועם הניאו-דמוקרטים באירופה, שרובם נמנים כיום על יריבי ישראל. לכן, באירועים שבהם מתעמתת ממשלת ישראל (הימנית) עם הפרות חוק של ערביי ישראל, של הבדואים בנגב, של מסתננים בלתי-חוקיים המחפשים תעסוקה ושיפור חייהם על חשבון אזרחי ישראל ועוד - תמיד ניצב השמאל נגד הממשלה הנבחרת ובעד מי שיכול לסייע בידו לחולל אנרכיה שלטונית, שבעזרתה אולי יחזור לשלטון. מכלל זה יוצאים רק אזרחי ישראל היהודים המתגוררים באיו"ש...; כאן הוא תומך בחוק וסדר מופתיים.

כל הדברים הללו ורבים אחרים, מוכרים היטב לנתניהו והיו חייבים לעמוד לנגד עיניו בכל תקופת שלטונו. זהירות מיוחדת מתחייבת בקדנציה הנוכחית, על-רקע הצורך לפעול לשינוי המציאות האנטי-ממשלית בישראל. בכל זאת אנו רואים אותו מבצע שגיאה אחר שגיאה, נמלט בעור שיניו מגילוי כזה או אחר וחוזר לעיסוקו באותן גחמות ובאותה צורה בלתי-אחראית ובלתי-שקולה. נתניהו יודע טוב מאחרים שמסע הבאשה תקשורתי ומתמשך, צובר מומנטום ומשקעים שליליים בדעת הקהל לחובת מושאי המסע, גם כשמדובר בנושאים שאין בהם עוון פלילי.

בידי תקשורת מגויסת, הדימוי הציבורי של פוליטיקאי הוא נכס שלטוני מרכזי, ובמלחמתה בו היא אינה שוקלת כהוא-זה את מצבו האישי. כאשר היא מנהלת מסע צלב טיפוסי, כל האמצעים כשרים וכל הנכסים הפוליטיים הם יעדי תקיפה. את מלחמתו ביריביו המרכזיים בקדנציה זו, התחיל נתניהו כשהוא מתמודד בשני רבדים חשובים: הרובד הגלוי, החשוף לציבור ומתפתח בהדרגה בהשראת דיווחי אמת ושקר והרובד הסמוי, שיסודותיו ברובם חסויים מן העין; באין מלחמה כוללת, או כאשר התקשורת עוסקת באתרוג הפוליטיקאי, רובד זה, ברובו, גם נותר סמוי מן העין.

פוטנציאל הפללה

סכנותיו של הרובד הסמוי גדולות בהרבה מסכנות החלק הגלוי בהתחולל עימות כולל. החלק הסמוי נחשף בדרך כלל כאשר שותפים הופכים לאויבים, או כאשר יריבים מקבלים סיוע ממי שעמדו בעבר מן הצד ושמרו לעצמם, מסיבות רבות ושונות, את הידוע להם, והחליטו לפתע לנקוט עמדה פעילה. כשמתחילות להופיע עדויות או אפילו עדויות כביכול, שלא היו ידועות ויש להן לכאורה גיבוי עובדתי ומתעסקים בהן "כבעלות פוטנציאל הפללה" - עוברת דעת-הקהל במוקדם או במאוחר שינוי שלילי. אופי השינוי מתבטא באמירה: אין עשן, בלי אש. זהו הסימן הראשון המעיד על התפתחות ספקנות אצל מי שקודם לכן עמדו באופן מלא ושלם במחנה התומכים. בתנאים מסוימים זו יכולה להיות התחלת הסוף.

נתניהו איננו ראש-ממשלה כליל השלימות. אולם, הוא נבחר שוב ושוב ע"י רוב הציבור לכהונה הרמה. לכאורה, חייב היה להיות אסיר תודה לבוחריו וזהיר מאוד למענם במעשיו. להערכתי, ידע נתניהו שנבחר לראשות הממשלה בגלל עמדותיו בשאלת ארץ-ישראל וההסדר הישראלי-פלשתיני, כמו-גם בזכות הצלחתו לעמוד מול ההזיות והעויינות של אובמה. על נכסים אלה צריך היה לשמור כעל בבת-עין. עתה, משהתחלף הממשל בארה"ב, נפתחה לו ולישראל שעת-כושר, אולי הגדולה ביותר למן הימים המפוארים של ששת-הימים ואולי אפילו מימי הקמת המדינה, לעצב מציאות חדשה. מציאות יציבה וארוכת-טווח לדורות בתחומי הפנים, ההסדרים הבינלאומיים והבטחת גבולות קבע ברי-הגנה למדינת-ישראל, הייתה מציבה אותו בין גדולי האומה.

וראה "זה פלא": דווקא בימים אלה אנו מוצאים אותו מסובך בשפע אירועים שלרובם אין ולא כלום עם טובתה של מדינת-ישראל, אבל יש להם המון עם גחמותיו של האיש נתניהו. אפשר מאוד שבאיוולתו ובחולשותיו וחרף כישוריו, יחמיץ נתניהו את הסיכוי הגדול ביותר שלו ושלנו ב-50 השנים האחרונות. זה בלתי-נתפס, ובלתי-מובן בעליל.

בחינה מעמיקה של המציאות בה שרוי נתניהו כיום מעלה את השאלה: האם ההתנהלות הגחמתית וקלת-הדעת שלו, בעניינים השוליים של שימור בכל מחיר על "החיים הטובים" אף במחיר אובדן השלטון ברגע היסטורי, היא ביטוי מובהק של טרגדיה יוונית - מרכיבי אופיו אינם נשלטים וקוצבים באופן בלעדי את גורלו; ייתכן שיש יותר משמץ של אמת בטענותיהם של יריבים ומבקרים הגורסים כי מדובר באיש-קצוות, שמעשיו הם תוצאה של מאזן בין יכולות אינטלקטואליות גבוהות מאוד ומבנה אישיות בעייתי מאוד!!