ארבע אפשרויות

מהרגע שראש הממשלה הכריז על השעיית תוכנית ההתכנסות נותרה הממשלה בלי סדר יום מדיני. בחלל המדיני שנוצר אך טבעי שיצופו שפע של יוזמות ורעיונות מבחוץ ומבפנים שידחקו את הממשלה לעמדת התגוננות מדינית מתמשכת.

מחיר המלחמה והצורך לעצב מחדש את תקציב המדינה מוטטו את סדר היום הכלכלי חברתי של הממשלה וסימני ההתפוררות ואובדן הכיוון ניכרים בכל מקום. למעשה נמצאת הממשלה כתוצאה מהמלחמה במאבק הישרדות ובמבוי סתום בכל התחומים לרעת מדינת ישראל. יש לממשלה ארבע אפשרויות להתמודד עם המצב.

הראשונה: לפרוץ את מסגרת התקציב ולשדוד את הקופה הציבורית. לחלק כסף לכל דורש ולכל קבוצה כך שגם הגמלאים, גם החברתיים, גם הביטחוניים, גם הישיבות, וגם כולם בגליל ובנגב יקבלו ויהיה כדאי להם להמשיך בממשלה. אם כך יקרה כי אז יהיו נזקי המהלך הזה גדולים במונים מנזקי המלחמה וההישגים הכלכליים של ישראל בשנים האחרונות ירדו לטמיון.

השניה: להקים ועדת חקירה ולפרוץ את מסגרת התקציב. ועדות חקירה לעולם לא הביאו לתיקון אמיתי בחברה ובמדינה. קל מאד לתעל את מסקנות הוועדה מראש באמצעות מספר מילים תמימות בכתב המינוי. שיקול דעת מוטעה בתנאי אי וודאות, כשיקול דעתה של הממשלה במלחמה, כמעט ואי אפשר לחקור. ועדה כזו תמצא את עצמה מתעסקת בימ"ח, במשגי העבר ולא בעובדה שכל המלחמה הייתה צריכה להתנהל אחרת.

ממילא היא תקפיא את תהליך הפקת הלקחים בכל התחומים בהמתנה למסקנות הוועדה ותעסיק את צמרת הצבא והפוליטיקה מהעיסוק בשיקום לעיסוק בהתגוננות ולשתיקה משפטית מתמשכת בעצת עורכי דינם. יתרונה היחיד שהיא תחליש את הקריאות להתפטרות הממשלה. העובדה שראש הממשלה לא נועץ בנושא עם משפטנים, אנשי אקדמיה ורוח אלא עם ספסרי המידע, יצרני תרבות השקר והמציאות הווירטואלית, יועצי התקשורת הפוליטיקה והבחירות למיניהם שכל תפקידם להציל את הבוס הפוליטי, מעידה על המגמה יותר מכל. כל מה שנכון לאפשרות הראשונה נכון כפליים לאפשרות של הקמת ועדת חקירה.

השלישית: לפזר את הממשלה ולהכריז על בחירות מהירות. מפלגות השלטון שאמורות להיות נפגעות מהמהלך וודאי יתנגדו בכל הכוח ויכשילו את המהלך באיבו. ההשלכות מעצם הדיון בנושא על היציבות הפוליטית והכלכלית ועל דימויה של ישראל בעולם יהיו מן הסתם שליליות. בכל מיקרה לא ישקפו הבחירות אלא את הכעס, המבוכה והבלבול שבו נתונה החברה הישראלית כעת וספק אם לאחריהם אפשר יהיה באמת להקים ממשלה יותר יציבה.

הרביעית: לפרק את הממשלה הקיימת ולהקים ממשלה חדשה נשענת על הליכוד וישראל ביתנו. ממשלה כזו תעמעם את הביקורת הציבורית תיתן מיד סדר יום כלכלי לממשלה ותציל את המשק מהנזק שבפתח. היא גם תחזק מעט את ההרתעה הישראלית ואפשר שתגבש סדר יום מדיני של הסדרי ביניים. מהיות חלק מהממשלה מנותק מהחלטות המלחמה אפשר ותהליך ההשתקמות יהיה משמעותי יותר. מגרעתה שהיא תשמש קרש הצלה לאחראי הראשי לכישלון, ראש הממשלה, ותזרוק לכלבים את שר הביטחון והרמטכ"ל שלהם אחריות מופחתת.

נוכח האפשרויות שבפנינו שכולן גרועות ושהמלחמה הכושלת הציבה בפנינו דומני שהאפשרות הרביעית היא הפחות הרסנית כרגע. על ההתכנסות נתווכח מחדש בבחירות הבאות.