הוועדה
הפרשה שלהלן, אותה אנו חושפים כאן לראשונה, טומנת בחובה כמה וכמה שאלות כבדות משל: האם נכון הוא שרב ידוע בישראל - איש אקדמיה בכיר ומוכר בפועלו - הטריד מינית, לפני שנים, צעירות/תלמידות שהיו כפופות אליו; והאם נכון שבחודשים האחרונים, חברו כמה גורמים יחדיו, כדי לסכל בירור הפרשה.
פרסום רשימה זו כבר גורם להתרגשות רבה בסביבת האישים בהם מדובר. עשרות אישים כבר פנו, ובפיהם מידע חדש ו/או הבהרות למה שאירע. חלק מהם, המקורבים לרב, מבקשים, דבר שהוא בבחינת מובן מאליו, להקפיד על שמירת כבוד הרב, כל עוד לא הוכחו הטיעונים נגדו במערכת משפטית.
העובדות המצויות בידנו מעלות חשש, כי מקורבי הרב ניסו לשבש לכאורה את הבדיקה בעניינו ולהשתיקה. מידע על כך הגיע לאמצעי תקשורת אחרים, אך אלה נמנעו מלפרסמו. הניסיונות כללו, לכאורה, על-פי המדווח לנו, דה-לגיטימציה אישית לכל המטפלות בנושא, וזאת בדרך של הפרחת חרושת שמועות זדוניות נגדן, ניסיון להחתים על עצומה נגדן ופנייה לרבנים שיפעלו להשתיקן.
למרות ניסיונות ההשתקה - המוסד בו למדו הצעירות, מינה השבוע ועדת בדיקה ציבורית בראשות השופטת (בדימ.) שרה פריש, הרב יובל שרלו ומומחית ליחסי עבודה.
הרב שרלו אישר כי אכן הוקמה ועדה לבירור העניין. הוא מסר, כי הוועדה נועדה לרדת לחקר האמת - ללא כל משוא פנים ותהא האמת אשר תהא. הוא ציין, כי עומדת לזכות הרב, כמובן, חזקת החפות. הוא ציין כי יש לטפל בנושא ברגישות רבה, נוכח הימנעות חלק מהמתלוננות מחשיפה כלשהי. זו סוגיה בסיסית וקרדינלית, אמר, שעל הוועדה להתמודד איתה ביושר וכמיטב יכולתה.
נקדים ונאמר, הרב שבו מדובר - שאת שמו אנו נמנעים מלפרסם כאן, מכחיש את הטענות, מכל וכל. פרקליטו, עו"ד יהודה וינשטיין, מסר לנו את התגובה הבאה:
הרב מכחיש
"מרשנו הינו איש תורה וחינוך מהמעלה הראשונה. ככזה, דלת חדרו היתה תמיד פתוחה בפני עשרות הבנות שבאו לקבל ממנו תמיכה וייעוץ בנושאים שונים. מרשנו פעל תמיד כשטובת הבנות לנגד עיניו ומתוך שמירה על כבודן ולא סטה ממנהגו זה גם במקרה דנן".
התלונות
התלונות הועלו, בחודשים האחרונים, ובהם נטען כי הרב ביצע לכאורה מעשים בלתי ראויים. מדובר בתלונות על "מעשים בעלי אופי מיני בניגוד לרצונן של הקורבנות, תוך ניצול יחסי מרות וניצול בוטה של מצבן הנפשי של הנערות בעת ביצוע המעשים".
הרב שימש כראש מדרשה לבנות בעת ביצוע המעשים. מדובר במסגרת לימודית שהבנות נמצאות בה מכורח לימודיהן. יחסיהן עם הרב הם יחסים של מורה ותלמיד מחד, ומדריך רוחני מול צאן מרעיתו מאידך. הרב הוא הדמות הגברית הכמעט יחידה במוסדות מען אלו, ועמדת הכוח שלו כלפי הבנות היא עצומה. הרב במדרשות לבנות הוא גם מי שהן פונות אליו ברגעי משבר ובבקשה לסייע להן לפתור מצוקות אישיות ורגשיות. בקיצור, דמות אמון.
יתכן שלכן היה למתלוננות קושי רב להביא עצמן לכדי טיפול בטראומה שחוו לטענתן, עקב המעשים לכאורה - כל עוד שימש הרב בתפקידו במדרשה. וגם כך עדיין יש להן קושי להחשף.
הרב, שעדיין מלמד לפרנסתו, ביצע את המעשים לכאורה לאורך שנים. שלוש המתלוננות שהעזו והתלוננו, לאחר עזיבתו את ראשות המדרשה, להנהלת המוסד ולנשות ארגון "קולך", התלוננו על מעשים שנעשו לכאורה בהיותן תלמידות במוסד לפני 7-17 שנים.
המדרשה
על-פי תגובת דובר המדרשה, ציין הדובר כי המוסד מתייחס ברצינות לתלונות. ואולם, לצערם, הם מנועים מלטפל בהן במסגרת הנחיות החוק החדש נגד הטרדה מינית, היות ועל-פי החוק, אין בסמכותם לטפל במסלול טיפול משמעתי-פנימי במעשים שנעשו לפני יותר משלוש שנים. הנושא הועבר, לכן, עם המלצה להנהלת המוסד: להקים ועדת בדיקה חיצונית, כזו שהוקמה השבוע. הדובר ציין והדגיש, כי הרב מכחיש את דברי המתלוננות, ומסרב לכן להשעות עצמו למשך הבדיקה, מתפקידים שעדיין הוא ממלא במוסד. כמו כן, הרב אינו נמצא יותר ביחידות עם בנות. הדובר מאשר את דברי הרב שרלו, שרגישותן המובנת והרבה של המתלוננות מקשה על בדיקה וגביית עדויות. היות ולא הוגשה על ידן תלונה למשטרה - לא ניתן לערבה בסיפור. הדובר ביקש לציין שנית, כי המוסד והוועדה נחושים למצות את הבדיקה ולהגיע לאמת, תהא אשר תהא, למען יוקרתו ולמען תלמידותיו.
לחברות ארגון "קולך", ששוחחו עם המתלוננות הסתבר, כי מופצות נגדן שמועות ומופעלים נגדן לחצים להשתיק את הנושא, כנראה על-ידי מקורבי הרב. השמועות והלחצים הם נגד המטפלות ישירות במתלוננות ונגד העומדת בראשן - הגב' חנה קהת.
חברות "קולך" אף חששו - עקב מידע שהגיע לידן, מפני עצומה "שמבשלים" נגדן, בשל מעורבותן בחשיפת הפרשה ובתהליך הטיפול בה. מאוחר יותר נמסר לנו על-ידי גורם בקהילה, כי מתכנני העצומה לא הצליחו להביא את יוזמתם לכלל מימוש.
מי מנסה להשתיק
חלק ממסע הדה-לגיטימציה שנעשה נגד נשות קולך ודרכן נגד המתלוננות, כלל פניה תקיפה לרב שלמה פישר - אביה של יו"ר קולך, הגב' חנה קהת, שהוא ראש ישיבה ודיין חשוב בדימוס של בית הדין הרבני בירושלים.
במכתב מחאה על נסיונות ההשתקה וההשמצות נגדן, כותבות נשות קולך:
"הנילון (=הרב החשוד במעשים לכאורה) חש מאויים, ופנה מיוזמתו אל הרב פישר, שהוא אביה של גב' חנה קהת, יו"ר "קולך", ודרש ממנו כי ישפיע על גב' קהת שלא להגיש את התלונות".
על-פי הגב' איילת וידר, חברת "קולך", פסיכולוגית קלינית, בעלת ניסיון רב בטיפול במקרים דומים בתוקף תפקידה בעבר בריכוז השרות הטיפולי של בנות השרות הלאומי ("בת עמי"), ששוחחה עם המתלוננות וכמעט היחידה מההמעורבות שהיתה מוכנה, מתוך עמדה מקצועית, להחשף בשמה לכתבה - הפניה לרב פישר היתה מאוד קשה וכללה בקשה מפורשת להשתיק את בתו, חנה קהת.
הרב פישר, להפתעת הפונים, העדיף לחקור בדבר ולשוחח אישית עם המתלוננות, וכתב מכתב (הנושא תאריך: ה' שבט תשס"ג) המורה לרב הנאשם לכאורה במעשים שיוחסו לו ע"י המתלוננות, לא לעבוד יותר עם נשים. כך כותב הרב פישר במכתבו:
"לאחר שחקרתי ודרשתי היטב השתכנעתי מעל כל ספק שהרב (= השם שמור במערכת) המלמד במדרשות הבנות (שמות המוסדות נמצאים במערכת), אסור לו לקבל נשים לייעוץ והדרכה וללמד נשים ובנות בשום פנים ואופן. הנ'ל פגע באופן חמור ביותר פגיעה בגוף ובנפש בתלמידות ובנשים שפנו אליו לקבל את עזרתו".
- עותק מכתבו של הרב פישר נמצא במערכת.
חנה קהת מחזקת, משיחותיה עם הנפגעות, את דברי הרב פישר. היא מספרת:
"אחת הבנות הגיעה לרב עם מצוקה אישית קשה שהיא עדיין מתמודדת איתה עד עצם היום הזה. היא סיפרה לי שהרב , במהלך השיחות איתה, התקרב אליה פיזית - בתחילה במגעים קלים ולכאורה תמימים ובהמשך במגעים בעלי אופי מיני מפורש, כולל גיפופים ונשיקות, על בסיס קבוע. עקב מצבה הנפשי, לקח זמן עד שחדרה בה ההכרה שהיא מנוצלת על-ידו מינית והיא החליטה להפסיק את הקשר עימו. נפגעת זו התלבטה קשות אם להחשף ולהגיש נגד הרב תלונה במשטרה אולם השפעת רעיון החשיפה עליה הגביר את תחושת הטראומה והיא החליטה לבסוף שאינה רוצה לחוות שוב את התחושות הללו".
התלונה
נשות קולך מוסרות, כי המקורבים לרב נגדו הועלו לכאורה ההאשמות, אשר פנו לרב פישר כדי להשתיק את הבדיקה, הגיבו למכתבו, מאוחר יותר, בכך שהרב פישר הוא "גדול בתורה אולם אינו מבין דבר בענייני העולם הזה". לדברי נשות קולך, הופצו ברחוב החרדי והדתי לאומי שמועות כי בתו, הגב' קהת, החתימה אותו בלא יודעין על נוסח המכתב (שמועות שניתן להזים בשיחה עם הרב פישר).
נפגעת שניה הסכימה לספר לנו ישירות את סיפורה.
א.ג. היתה בת 20 בעת הארוע, תלמידה במוסד האמור. ההתחלה, היתה תמימה לכאורה:
"באחד מימי אוגוסט 1994 פנה אלי הרב במסדרון המדרשה, שאל לשמי, והזמין אותי להיכנס אליו לשיחת הכרות. הזמנתו החמיאה לי. וכעבור מספר ימים נכנסתי אליו. בשיחה הוא התעניין בי מאד, ועורר בי עניין רב. שוחחנו על תחושתי במדרשה. להבנתי, חלק מדבריו היו מתגרים. שמשפט לדוגמא שאני זוכרת היה - "את תסכימי להלחם בי בקורס?". תוך כדי חילופי הדברים לא הבנתי משפט שאמר ושאלתי אותו לכוונתו. בתגובה אמר שעל מנת לענות לי הוא צריך את הסכמתי להיכנס למקומות אישיים מאד וללוות אותי בתקופה הקרובה. עניתי שאני רוצה לחשוב על זה. כשעמדתי ללכת שלף לפתע משפט בסגנון: "אני רואה את הלילות העצובים שלך" / "אני רואה את בכיך בלילות", עלו לי דמעות לעיניים, הוא קלע לנקודה כואבת ונכונה שלא תכננתי לשתפו בה - פטירת אבי. נשארתי שם עוד זמן מה, ולשאלתי התמימה כיצד הוא קלט את זה הוא ענה "ידעתי בני ידעתי". הוא הסביר לי שחז"ל מפרשים את כפילות המילה כפעם אחת ידע הראש ופעם אחת ידע הלב - "כך אני יודע אותך". יצאתי בתחושה מרוגשת מאד של: "וואו, כמה אני חשובה לו, כמה הוא קולט אותי ברגישות...".
לאחר שענתה בשלילה להזמנתו "להיכנס למקומות מאוד אישיים", המשיכה להפגש עימו במשרדו לשיחות, כשבאחת מהן אמר לה הרב:
"עכשיו אני אומר לך את מה שלא רצית לשמוע: את מפחידה גברים, את משדרת המון כוח, כל זה נובע מצרכייך המיניים העצומים הלא מסופקים...";
היא מוסיפה: "הוא המשיך עוד מספר משפטים בנושא שכבר לא שמעתי מעצמת ההלם, הפגיעה וההשפלה. הרגשתי שהוא הפשיט אותי באחת". א.ג. ציינה, כי הרב נהג לכנות את תלמידותיו ילדות: סטודנטיות בגיל 80-18.
הדברים נאמרו לה לאחר שבמפגש קודם הפתיע אותה הרב בגילויי קירבה שאינה מורגלת בהם:
"הוא ביקש ממני שוב שלא אתמודד עם הדברים שמעיקים עלי לבד, אלא עם עוד מישהו. הרגשתי פיתוי עז לשתפו, אך לא עשיתי כן. כשקמתי ללכת עצר אותי, אמר שהוא רוצה לברך אותי, הוא ניגש אלי, נעמד קרוב מאוד אלי ממולי, הניח ידיו על ראשי ומלמל לעצמו. הפתיע אותי מאד. אף גבר לפני כן לא נגע בי. לא חשדתי בכוונותיו."
בשיחת טלפון עם המתלוננת סיפרה לי זו, כי כאשר עומת הרב עם עדותה, הוא אישר את הדברים. היא מספרת שהחליטה לא להחשף בשמה, היות והיא עוסקת היום כפסיכולוגית קלינית, ולא ראוי למטופליה שחייה הפרטיים יחשפו בפניהם באמצעות התקשורת. יחד עם זאת היא מתכוונת להעיד בפני הוועדה הציבורית שמינה המוסד, בשמה ובגלוי, ואף להתעמת - אם יהיה צורך - עם הרב עצמו.
א.ג. ליוותה את תהליך הבדיקה של התלונות, והיא תומכת לכן במכתב המחאה נגד ניסיונות ההשתקה והטרור האישי המופעל על נשות קולך בנושא, שחתומות עליו כמה מהדמויות והגורמים הבולטים בציונות הדתית ובאקדמיה:
מלכה פיוטרוקובסקי, מדרשת לינדנבאום, פרופ' חנה ספראי, האוניברסיטה העברית, מכון הרטמן, ד"ר עליזה לביא, אוניברסיטת בר-אילן, גב' אילת וידר, פסיכולוגית קלינית, גב' ג'ודי קלינצר, "פרדס", עו"ד רבקה שפירא, הקליניקה לזכויות נשים בי"ס למשפטים המכללה למנהל, ד"ר טובה הלברטל, האוניברסיטה העברית,עו"ד דרורית רוזנפלד, משרד עורכי-הדין, ד"ר נעמי כהן, אוניברסיטת חיפה, גב' חנה פסטרנק, נשות מימד.
הכותבות ציינו כי הארגון, מתוקף היותו ארגון נשים, מחוייב להושיט יד מסייעת למתלוננות על הטרדה מינית. בשיחה לא רשמית עלתה ההשערה שההגנה שזוכה לה הרב ממקורבים אינה עניינית, אלא פשוט מהווה הזדמנות עבורם לתקוף את "קולך" על תהליכי הליברליזציה ושוויון נשים שהן מעודדות בקהילתן, שהם לצנינים בעיני גורמים שמרניים ובעיני גברים בקהילה.
הלקחים
נשות קולך קוראות לכל מי שרואה עצמו חלק מהחברה הדתית, "להתריע על הרעה החולה הפושה בקרבנו, של מתן גיבוי עיוור לרבנים, שאינו מאפשר לנשים שנפגעו להתלונן על מעשים חמורים שנעשו בהם, בשל האימה המוטלת עליהן".
הפסיכולוגית איילת וידר ציינה בפני, שכל המתלוננות הן נערות דתיות, שפגשו את הרב עליו התלוננו בגיל צעיר מאוד. כל המתלוננות היו ללא ניסיון מיני קודם. המעשים היו הדרגתיים מאוד, החלו ממגעים שניתן לפרש כתמימים, ועד לרמזים מיניים ברורים, תוך בנייה הדרגתית של יחסי מרות ויחסי אמון. כל אחת מהמתלוננות עצרה את הקשר, לדבריהן, בשלב אחר.
וידר מספרת, כי המתלוננות חוששות להיחשף. הן סירבו לכן להגיש תלונה במשטרה או אף לשוחח עם גורמי בדיקה במוסד בו למדו. וידר תומכת, כפסיכולוגית, בצורך וחשיבות החיסיון לנפגעות, בהקשר של החברה שהן חיות בה והיכולת לחזור לחיים תקינים. לדבריה, החשיבות העצומה של הטיפול בנושא היא מניעת מקרים נוספים והמסר שיעבור לחברה הדתית, כי מעשים כאלו אסור שייקרו, ואם קרו - זכות גמורה לקורבנות להתלונן תוך קבלת תמיכה מלאה מהסביבה. כמו כן - פרסום המכתב הוא מסר למי שמנסים להשתיק אירועים וגילויים מעין אלו.
מלבד הפנייה לרב פישר, העצומה ומסכת לחצים שנוצרה סביב העוסקות בפרשה, מעידה וידר על תגובות תוקפניות מאוד שקיבלה מגברים ונשים כאחד, חלקן דומות להפליא לתגובות מתוקשרות במקרים דומים בכל המגזרים, שכללו אמירות לגבי תמיכה בלתי מסוייגת ברב האמור גם אם תוכחנה ההאשמות כנכונות.
רשימה זו בא לגנות בעיקר את ניסיונות ההשתקה של חקירות של מקרי הטרדה מינית ותקיפה מינית, שהם דומים בכל קבוצות האוכלוסיה ואינם ייחודיים לקהילות הדתיות שמדובר בהן כאן, במקרה הנוכחי. אמירות ומעשים בעלי רוח דומה הובאו לידיעתנו ע"י התקשורת גם בתיקים אחרים בעלי פרופיל תקשורתי גבוה.
נשות קולך והנהלת המדרשה פעלו, כאמור, להביא נושא זה לבדיקה, כשהן יוצאות מתוך הנחה ששלוש מתלוננות שהגיעו אליהן ללא קשר אחת אל השניה, מייצגות דפוס הטרדה ראוי לבדיקה ועל-מנת לשים לו סוף. המאבק לאכיפה מלאה של החוק ושל כללי המוסר החברתיים גם במקרה זה, הוא, לדידן, מאבק חשוב שיש לתמוך בו. גם הרב המדובר - כאיש דת, אמונה ומוסר - אמור לדעת את זה, ולא לשים מכשול בדרכה של האמת. אם לא עשה את שמייחסים לו, הרי שהוא צריך לברך על הבדיקה שתביא לטיהורו. מכל מקום, נשות "קולך" כועסות על מה שנראה כדפוס פעולה בחברה הדתית: "היטפלות אל הקרבן ואל המושיט לו יד, בטרם נעשה כל בירור באשר לנכונות התלונות".
במהלך בדיקת הנושא הוקמה ועדה, שנועדה לסייע למתלוננות על הטרדה מינית. הוועדה הוקמה ביוזמת ארגוני הנשים. הוועדה נועדה לסייע בעצה ובתמיכה מקצועית, מתוך מודעות לבעיות המיוחדות העומדות בפני מתלוננות דתיות וחרדיות, ובהתחשב בתופעת ההשתקה המוכרת במחוזותינו.
שיר המתלוננת
א.ג. - אחת המתלוננת, כתבה שיר שמבטא את רגשותיה בנושא:
[נכתב ביום 15/1/95]
"טומאה מכוח סטרא אחרא דרכה להיאחז במקום של חשיבות שנמשכת מצד הקדושה".
(ר' מנחם מנדל מקוצק)
הלוך הלכו העצים...
את האטד מצאו די בקלות
סידרו לו כסא מנהלים
ויחל לתפוס בעלות.
עצים חסרי אונים היו בשפע,
עצים מתלבטים, עצים כואבים,
שיחים דואבים
הרבה עשבים שוטים
את דברי האטד היו שותים
לרוויה
"ידעתי בתי ידעתי"
ידע החוץ וידע הלב
אני כמו אבא אוהב
כמו מטפל, כמו ההוא... המקצועי
זה שעבד יותר על הקטע האישי...
אומר לך במה את חולה
ומהן מגבלותיך
מהי תשוקתך ולהיכן יצרייך...
בואנה, חסינה בצלי...
ילדות. ילדות, אתן שומעות?!
הכל אין!
ותצא אש
_________________
תגובה מאת פרופ' זמירה מברך, בית הספר לחינוך, אוניברסיטה בר-אילן, רמת גן; ופרופ' יקר קנאי, המחלקה למתימטיקה, מכון וויצמן למדע, רחובות:
אין זה נכון ש"מקורבי הרב" ביקשו להשתיק את העניין ולמנוע חקירה. אדרבא, דרישתם היתה לערוך חקירה נאותה, לפי כללי הצדק הטבעי, שבה יובאו בפני הרב פרטי ההאשמות נגדו ותינתן לו האפשרות להגיב על הדברים ולהציג את גרסתו. הרב סירב לקבל הצעות להשתקת העניין מבלי שהדברים יחקרו ויובהרו.
עד כה לא התאפשר לו להגיב על ההאשמות לפרטיהן, ולמעשה רבות מההאשמות לא פורטו בפניו כלל. גם התלונה המופיעה בכתבה באריכות הובאה בפניו רק באופן כללי ביותר, כך שממילא הקביעה בכתבה, כי הרב הודה בתלונה, אינה יכולה להיות נכונה במלואה.
תקוותנו היא שהוועדה שמונתה אכן תנהג ללא משוא פנים לשום צד, תחקור את ההאשמות לגופן בצורה אובייקטיבית, תביא את פרטיהן בפני הרב ותשמע את תגובתו להאשמות, ברוח הדברים שאמר הרב שרלו בכתבה.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
