שמגר מתנגד ליוזמת ביניש להקים בימ"ש לערעורים

נשיא בית המשפט העליון בדימוס, מאיר שמגר, מתנגד ליוזמתה של הנשיאה הנוכחית, דורית ביניש, להקים בית משפט לערעורים שיפחית את הנטל שעל כתפי העליון.

בראיון ל"הלשכה", בטאון לשכת עורכי הדין במחוז ירושלים במהדורת הקיץ היוצאת לאור בימים אלה, אומר שמגר: "אני חושש מהוספת ערכאה נוספת, וזאת בשל התארכות ההתדיינות. אנשים ימשיכו לשאוף למיצוי הליך בכל הערכאות, והארכת התדיינות היא רעה חולה גם במצב היום. בהוספת ערכאה נוספת, נוסיף גם עוד נדבך לסולם שבו אדם מטפס שלב אחר שלב עד למיצוי הצדק על-פי הרגשתו. אני מאוד מסויג מן הפתרון הזה".

בנוגע ליעילות בבתי המשפט - דגל נוסף של ביניש - אומר שמגר: "השאיפה ליעילות אינה יכולה לגבור על החובה לעשות צדק בגבולות החוק. היעילות אינה המטרה העליונה, אך אפשר להוסיף את נדבך היעילות לצורך בעשיית צדק. הצורך ביעילות לא כירסם בעשיית צדק. על-פי ההתבוננות שלי במה שקורה במערכת המשפט, בית המשפט דן לגופו של עניין".

בתשובה לשאלה כיצד ניתן להקל את העומס, אמר שמגר: "חלק מן הנושאים יורד לבית המשפט המחוזי ולבית משפט שלום - והדבר קשור להעלאת מספר השופטים, ואנחנו זקוקים לעוד מאה שופטים במערכת". לדבריו, מנהל בתי המשפט, משה גל, אומנם סבור שיש להכפיל את מספר השופטים (כיום - 640), אבל "אני מציאותי וריאליסט. אני יודע שהאוצר לא יניח להכפיל". עוד קורא שמגר להגביר את השימוש במכשיר הגישור, אך מתנגד לבוררות חובה.

שמגר הוסיף: "אני מכיר את המילה 'משפטיזציה' המושמעת כמילת גנאי. אינני חושש מכך שהמהות המשפטית של נושא נבחנת בערכאות שונות. נכון לומר, כי הציבוריות הישראלית חולה במחלה של יתר פנייה לערכאות שיפוטיות. הציבור שלנו - ואינני אומר זאת לגנאי - רוצה ואוהב להביא את הנושא שהוא מאמין בו להכרעה שיפוטית. אם יש ריבוי של פניות הנובעות מן הנטייה הציבורית להביא נושאים להכרעה שיפוטית דוקא - לי אין פתרון לכך".

"מתקשה להבין מדוע לא קובעים קוד אתי לשרים"

שמגר התייחס גם לעובדה שהממשלה נמנעת מליישם את המלצות הוועדה בראשותו בעניין קביעת כללי אתיקה לשרים, ואף מתכננת כללים מקלים יותר. הוא מביע דאגה ממצב זה: "אני מתקשה להבין זאת, שהרי הממשלה עצמה צריכה להיות מעוניינת ביישום הכללים. ראשית כדי להקטין מקרים שבהם יועלו טענות נגד שרים והתנהלותם. שנית כדי שתגדל יוקרת הממשלה. והרי אין מקצוע ראוי לשמו שאין בצידו כללי אתיקה".

בנושא החוקה, בו פעל שמגר להכנת טיוטא במסגרת המכון לדמוקרטיה, הוא אומר: "אנחנו אולי הדמוקרטיה האחרונה שאין לה חוקה. חוגים חרדים בכנסת מעלים את חוקי התורה כעילה להתנגדות. אך תורת ישראל - וכבודה במקומו ואני האחרון שאתנגד לה - אינה עוסקת בניהול השוטף של מדינה במאה ה-21". עם זאת ציין, כי גם בין החרדים ישנם קולות המוכנים להגיע לפשרה ברוח הטיוטא שגובשה במכון. לדבריו, אין די בקובץ חוקי היסוד, למשל משום שחופש הביטוי אינו מובטח בהם.

"אם הציבור מתנגד לשיטת הסניוריטי - איני דבק בה"

בנוגע לבחירת השופטים, חוזר שמגר על עמדתו הוותיקה: "שיטת בחירת השופטים שלנו היא לדעתי הטובה בעולם". בתשובה לשאלה מדוע לא אומצה שיטה זו בשום מדינה אחרת, הוא אומר: "מפני שהאמריקנים - וכך במקומות אחרים - רצו שהשלטון המבצע הוא הקובע את השופטים. זה נוח לשלטון. ועובדה היא שנשיא אמריקני ממנה שופטים הקרובים למפלגתו שלו. אני מכיר שופטים אמריקנים שהגיעו לגיל 80 ויותר - ולא פרשו. הם המתינו שהנשיאים יתחלפו כדי שהבא אחריהם יהיה מינוי של נשיא קרוב יותר לעמדתם".

באותו הקשר התייחס שמגר לשיטת הסניוריטי ואמר: "לא פעלתי על פיה במינויים. למשל, לא בבית המשפט המחוזי בירושלים ולא בבאר שבע. אינני דבק בשיטה זאת. השיטה הייתה טובה, כי היא יצרה רגיעה במערכת. ידעו מי בדיוק יגיע. אך אם זה מפריע לציבור - אני לא דבק בכך.

לבסוף, חזר שמגר על התנגדותו לאקטיביזם השיפוטי: "אני כידוע בעל השקפה שבית המשפט צריך לעסוק רק בנושאים בעלי אופי משפטי. לא בנושאים שמחוץ לתחומו. התזה שהכל שפיט לא מקובלת עלי. אני סבור, כי בכך שבית המשפט חורג מן התחום המשפטי, הדבר נוגד גם את התיאוריה הדמוקרטית הבסיסית - שבה צריכה להיות הפרדת רשויות. אם בית המשפט עוסק בכל דבר - סימן שגוף אחר שצריך לעסוק בכך לא עוסק בכך".