|
|
פרופ' בני מוריס [צילום: Aude]
|
|
|
|
|
|
|
|
| "ההרצאה עברה בשקט מוחלט ובקשב רב", מספר מוריס, "נכחו 400-300 סטודנטים ואחרים באולם גדול באוניברסיטה. בפרק השאלות ותשובות, אכן היו כאלה שהביעו כעס וזעם ללא יכולת או רצון לקלוט שיח או סיפר אחר. מוחות אטומים" | |
|
|
|
|
זה היה אמור להיות שיעור רגיל של מרצה אורח באוניברסיטה מכובדת בלונדון. אבל כשמדובר באיש אקדמיה ישראלי ובנוסף לכך גם ציוני שמסתכל על הסכסוך הערבי יהודי מזווית שלא מקבלת את הנרטיב הפלשתיני אז מדובר בתסריט אחר לגמרי.
פרופ' בני מוריס נקרא בשבוע שעבר על-ידי אוניברסיטת "לונדון סקול אוף אקונימיקס" לרצות על הסכסוך ערבי יהודי בכלל ועל ימי מלחמות העצמאות בפרט. פעילים אנטי ישראלים מתנועת ה-BDS (הפועלת לחרם בינלאומי על ישראל) יחד עם סטודנטים מוסלמים לא התכוונו לעבור לסדר היום על ההזמנה של המרצה הישראלי.
הפעילים האנטי ישראלים התגודדו מסביב לאוניברסיטה לפני שעת ההרצאה וחלקו לעוברים ושבים דפים שבהם נכתב כי פרופ' בני מוריס הוא "גזען זקן". ברגע שההיסטוריון הישראלי הגיח ברחוב שמוביל לאוניברסיטה החלו הפעילים לרוץ לכיוונו של פרופ' מוריס והוא מצא עצמו מוקף בעשרות פעילים מסביבו ששיגרו לעברו קללות ונאצות.
"הקיפו אותי חבורה של בריונים מוסלמים ותומכיהם, גדפו וצעקו עלי בעודנו כולנו מקדמים לכיוון הבניין", מספר פרופ' מוריס למקור ראשון מלונדון. אחד מחברי תנועת השמאל הרדיקלי אמר בגאווה שבזכות ההפגנה שערכו ברחוב "פרופ' מוריס לא נראה כמו מרצה באוניברסיטה אלא כעבריין שמנסה לחמוק ממצלמות עיתונאים".
"התחושה הייתה שאני מוקף בנאצים", סיפר מוריס, "אך במקום חולצות חומות הם חבשו מצנפות איסלאמיות, הביטוי אסלאמו-פשיסטים מתאים מאד. חלקם אמרו - באנגלית עילגת של מהגרים שזה עתה הגיעו לאנגליה, שאסור היה לאנגליה לאפשר את כניסתי למדינה". פרופ' מוריס לא התרגש מהקריאות לעברו. "אינני גזען , אבל נדמה לי שהתואר מתאים מאד לחלק מהמסיתים-מבקרים שפגשתי".
למרות התקרית ברחוב, בתוך האוניברסיטה לא נרשמו אירועים מיוחדים. הנהלת האוניברסיטה לא אפשרה לסטודנטים להכניס תיקים להרצאה וכל סטודנט עבר חיפוש על-ידי מאבטחים. כמו-כן, במהלך ההרצאה עמדו לצדו של פרופ' מוריס שני מאבטחים. מחוץ לאוניברסיטה נפרסו שוטרים מהתחנה המקומית.
"ההרצאה עברה בשקט מוחלט ובקשב רב", מספר מוריס, "נכחו 400-300 סטודנטים ואחרים באולם גדול באוניברסיטה. בפרק השאלות ותשובות, אכן היו כאלה שהביעו כעס וזעם ללא יכולת או רצון לקלוט שיח או סיפר אחר. מוחות אטומים. אך הדברים עברו בצורה מסודרת. האוניברסיטה הגנה על זכותי לדבר ואכן הפקידה שומרים נוספים - והאירוע כנראה נבדק על היבטיו הפליליים על-ידי המשטרה המקומית".
את כל החוויה מסכם פרופ' מוריס בחשש ודאגה "שחופש הדיבור - בכל הנוגע לערבים-יהודים, איסלאם וציונות - הולך וקטן באנגליה, אולי בכלל באירופה".
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
