היום לפני 48 שנה, ב-28 באוגוסט 1963, מרטין לותר קינג נשא את נאומו המפורסם: "יש לי חלום".
המילים: "יש לי חלום" היו ביטוי המפתח בנאומו המפורסם והמזוהה יותר מכל עם מאבקם של השחורים בארצות הברית לשוויון זכויות, ואחד הנאומים המפורסמים ביותר בהיסטוריה.
בנאומו תיאר מרטין לותר קינג את תקוותו לעתיד בו יחיו לבנים ושחורים יחדיו זה לצד זה.
מרטין לותר קינג נשא את הנאום על מדרגות אנדרטת לינקולן בעיר וושינגטון בארצות הברית, במסגרת הפגנת מחאה ענקית נגד הממשל הגזעני, שבה השתתפו כמאתיים וחמישים אלף איש.
מתוך הנאום:
"יש לי חלום שיום אחד תקום אומה זאת ותגשים את משמעותה האמיתית של סיסמתה: '...שכל בני האדם נבראו שווים'. יש לי חלום שיום אחד על גבעותיה האדומות של ג'ורג'יה, יוכלו בניהם של עבדים לשעבר ובניהם של בעלי עבדים לשעבר להתיישב יחדיו לשולחן האחווה... יש לי חלום שארבעת ילדיי יחיו יום אחד באומה בה הם לא יישפטו על-פי צבע עורם אלא על-פי טיב אישיותם".
רקע
בשנות החמישים והשישים הייתה נהוגה עדיין הפליית שחורים במדינות הדרום - ילדים שחורים למדו בבתי ספר נפרדים, צעירים שחורים לא התקבלו לאוניברסיטות, הם ישבו בנפרד באוטובוסים, וכמו-כן הופרדו בבתי קולנוע בתיאטרון, במסעדות, בבריכות רחצה ובכנסיות רבות.
את מאבק השחורים הנהיג הכומר מרטין לותר קינג, שקרא לאנשיו להיאבק למען זכויותיהם, אך ללא אלימות. הוא היה מנהיג כריזמטי שהצליח לעורר את החברה לעשייה, וממובילי לוחמי הצדק החברתי ולוחמי זכויות השחורים במאה העשרים.
בשנת 1964, בגיל שלושים וחמש, היה לאדם הצעיר ביותר שזכה אי-פעם בפרס נובל לשלום. את המענק הכספי שקיבל תרם למאבק למען זכויות השחורים.
כארבע שנים לאחר מכן נרצח על-ידי מתנקש.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
