לממשלות העולם אין דולר שחוק בקופה. תקציב הממשלות תמיד מתוח עד לקצהו, כי פוליטיקאים תמיד מנצלים כל סנט אפשרי למימון פעילויות שיגדילו את הסיכוי לבחירתם מחדש. אם כך, מאיפה הכסף? מה מקור ים השטרות עליו מתחייבות כל הממשלות להזרים לכלכלה במסגרת "רשתות ביטחון" ותוכניות "הצלה"?
ממשלות לא מייצרות שום מוצר בעל ערך כלכלי שצרכן קונה מרצונו החופשי. מקור הכסף היחיד של ממשלה הוא מיסוי על הערך הכלכלי שמייצרים אזרחים. גם הלוואות שממשלה לוקחת (באמצעות הנפקת אגרות חוב) הן למעשה הבטחה לפרעון עתידי של החוב באמצעות מיסוי. נכון, אפשר "לגלגל" הלוואות, כלומר לקחת הלוואה חדשה כדי לפרוע את הקרן והריבית של ההלוואה הקודמת, וזה בדיוק מה שממשלות עושות. בשלב מסוים אי אפשר להמשיך יותר את משחק הפירמידה. זה קורה כאשר החוב הלאומי "גדול מידי" או שהצמיחה נעצרת ולא נוצר עושר חדש ממנו ניתן "להעמיק" את גביית המס.
אילו רק ארגנטינה הייתה ב"בעיה", אז הבנק העולמי בסיוע הממשל האמריקני יכולים להזרים אליה כסף ו"להציל" את הכלכלה הארגנטינאית (וגם זה כידוע לא עוזר הרבה). אבל, אם כל "העולם" בבעיה - אז מהיכן יגיע הכסף?
מכונות הדפוס - לעבודה! נתמקד לרגע בישראל. אם בנק יחיד בצרות, נניח הבנק למסחר, אז הממשלה יכולה "להציל" אותו. כסף קטן, משקיעים פחות בכבישים חדשים ו"מצילים" את הבנק. אבל אם בנק הפועלים ולאומי, וגם התעשיה וגם תשובה ולבייב, וגם קרנות הפנסיה והביטוח הלאומי בצרות, אז "חברת הביטוח" הסופית שהיא ממשלת ישראל עלולה לפשוט את הרגל. פשוט אין כסף. אז בכל זאת, מאיפה הכסף עליו מתחייבים כל חסידי תורת אבישי ברוורמן בארץ ובעולם?
הדרך היחידה לממן "הצלה", לכ-ו-ל-ם היא באמצעות הדפסת כסף, שהרי לא יעלה על הדעת מבחינה פוליטית להעלות דרסטית את מס ההכנסה, וגם אי אפשר - בייחוד בתקופת מיתון. נראה שאנחנו נמצאים בתקופה היסטורית. אנחנו ערב תהליך חסר תקדים בהיסטוריה הכלכלית העולמית. הדפסת ים של שטרות על-ידי כולם. פשוט, אין בנמצא מקור אחר לכסף.
תהליך הדפסת הכסף מטעה: בשלב הראשון נראה שה"קונץ" עובד: ג'נרל מוטורס והבנק העממי בישראל יינצלו מפשיטת רגל. אך העובדים במפעלי הרכב ודומיהם ימשיכו לקבל משכורות מבלי שיש קליינטים לסחורה שהם מייצרים. אובמה יתרום את חלקו, וכסף נוסף יודפס למימון "תוכניות" נוספות ולטובת פרויקטים "ירוקים" שגם הם לא צפויים להניב ערך כלכלי בעתיד הנראה לעין. יותר דולרים ירדפו אחרי פחות מוצרים - ערכו של הכסף המודפס יתדרדר. אינפלציה. תיתכן אינפלציה יחד עם ירידת מחירים ריאלית. ייתכן שמחיר הלחם יעמוד על מאה שקלים שיהיו שווים פחות מעשרה שקלים של היום. כך נחזור למעשה אל הבועה שגרמה למשבר הנוכחי אך הפעם עם פשיטת רגל של מדינות ועם הרבה יותר שטרות מודפסים.
שקועים עמוק בבוץ בין אם באמצעות מיסוי, או סביר יותר שבאמצעות אינפלציה, הדרך היחידה באמצעותה ממשלה תוכל להזרים את כספי "רשת הביטחון" היא על-ידי פיזור הנזק בין כל אזרחי המדינה. במילים אחרות, כדי "להציל" את לבייב או להקטין את הפגיעה בפנסיונרים הטריים - יצטרכו לפגוע בכל אזרחי ישראל. פוליטיקאים סבורים שלציבור קל יותר "להקריב" אם ידע שזו צרת רבים. ההנחה הסמויה היא שאם כל אזרח יקריב "קצת" אפשר שיהיו די מקורות כספיים כדי לצאת מהבוץ. אבל במשבר הנוכחי "קצת" לא יעזור והבוץ עמוק מידי. גם להנחה שזו תהיה "צרת רבים" אין על מה לסמוך כי אינפלציה היא למעשה מיסוי ממזרי וגרוע - היא פוגעת יותר בסקטורים החלשים שלא מצליחים לגייס לטובתם בעיתוי הנכון מנגנוני הגנה (הצמדות) ואת עופר עיני.
אינפלציה גם משבשת את כל מערכות הכלכלה וקבלת ההחלטות ובשלב הסופי שלה גורמת לפשיטות רגל המוניות. לאינפלציה יש רק "יתרון" אחד: היא מטיבה עם הפוליטיקאים בתחילת התהליך (יש "הצלה" ו"רשת ביטחון"), אך היא מגיעה לשיאה ודוחה את הנזקים אל פוליטיקאים שיכהנו בקדנציה מאוחרת, הם שיצטרכו לנקות את ה_ _א במחיר כבד יותר מזה שניסו למנוע באמצעות תוכניות ה"הצלה".
*-- * אבל אני לא מאמין בשום "תוכניות הצלה". סופן לדרדר אותנו למשבר ופשיטות רגל אותן הן נועדו למנוע, אך בסדרי גודל עמוקים יותר. מילת המפתח היא "סופן", מתי הסוף? מתי הממשלות ימצו את יכולתן "להציל".
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
