כשאתה קורא את ספרי המחקר האחרונים של פרופסור לב חקק, אתה שואל את עצמך: מדוע לא ידענו כל זאת קודם? מדוע לימדו אותנו היסטוריה חסרה וספרות עברית חסרה כשהיינו בתיכון? פרופסור לב חקק, אינו קרוב משפחה שלנו - ומצאנו בספרו החדש "חסיד מול חוטאים" - חשיפת צד נוסף של ספרות המוסר העברית.
ספרים רבים הנכתבים על תולדות ישראל ועל היצירה העברית מציגים בשנים האחרונות זוויות שלא ידענו, מאירים חיים תוססים בקהילות היהודים בארצות המזרח. המאיץ למאמר זה הוא ספרו של לב חקק, ספר מחקר המאיר ובוחן את ספרו של עזרא הבבלי "ספר התוכחות". מעבר למבוא המחקרי מביא לב חקק את כל הטקסט של ספר התוכחות. הבאת הטקסט אף היא תבעה עבודת נמלים ממשוכת, ההדרה של טקסט שירי מורכב של למעלה ממאתיים עמודים בעלי שתי עמודות שיריות כל אחד - על ניקודו, הערותיו, תוספות להערותיו, תיקוני טעויות דפוס, ועוד ועוד.
ספר זה מצטרף לספרי מחקר קודמים של פרופסור לב חקק, ואף כי לב חקק כותב במבואו הגדול לספר בלשון מאופקת ורכה, מלאה אהבה לתרבות העברית ורחוקה מהתלהמות, התחושה שלי עצמי היא, שמחקרים אלה כשלעצמם הם סוג של תוכחה והתרסה כלפי שנים של התעלמות מיצירה שנשכחה מלב בקהילות המזרח.
כשלמדנו היסטוריה בבית הספר היסודי "אליאנס" במחנה יהודה בירושלים ובבית הספר התיכון חשבנו שאמרו לנו הכל - וכאשר חזרנו הביתה זכרנו שיעורים שהדגישו בעיקר את אירופה. הסבים לימדו אותנו מדרשים וסיפרו לנו סיפורי-עם שעברו מדור לדור, אבל היינו בטוחים שכל מה שנוצר בתרבות שלהם, לא היה ראוי לספרי הלימוד שלנו. באותן שנים התמקד דור המבוגרים במאבקי שרידה - ואנו הצעירים קיבלנו את "ההסכמה הכללית" והתיישרנו לפיה בלי לפקפק בה.
שיעורי ההיסטוריה על העם היהודי בעת החדשה, הובילו אותנו לעיסוק מובהק בהיסטוריה חלקית מאוד, זו של יהדות אירופה ורק מעט מן השיעורים עסקו ביהודי המזרח. בבית בשכונת בתי סיידוף בירושלים סיפרו לנו שהייתה תרבות והייתה יצירה והייתה היסטוריה, אבל במציאות למדנו דברים אחרים. סבא יצחק חבשה אמר לנו: "ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו".
כן, למדנו מנדלי, למדנו שלום עליכם, בוודאי היטבנו להבין את תהליכי ההשכלה, החילון, האמנציפציה. עקבנו בעניין אחר התפתחות היצירה העברית החדשה, והמורים טרחו להסביר לנו את הסיבות לפריצת ספרות עברית חדשה, שלא הייתה במסגרת היצירה הרבנית המקובלת. בהמשך עקבנו בסקרנות גם אחר התפתחות כתבי העת והעיתונות העברית. היינו בטוחים שבמזרח אין כל חדש, שהכל קרה רק במערב, ושמענו שוב ושוב את הסיפורים ואת הסיבות לכך, שהמזרח לא היה שותף לספרות העברית החדשה.
לא למדנו מעולם על יצירה עברית בקהילות המזרח, על קשרים שהיו בין הקהילות במזרח לבין הקהילות במערב. מאליו ברור, שלא ידענו שהיו קשרים, ויותר מכך: שהיו קשרים בין רבנים בבבל לבין קהילות באירופה ואפילו עם עורכי כתבי עת עבריים.
ספרו של לב חקק, "חסיד מול חטאים" מציג ספרות מוסר שקדמה לספרו של הרמח"ל "מסילת ישרים" (1837) ומי שקורא בו, מְגַלֶה כתיבה מעמיקה, סגנון יצירתי, עושר לשוני רב, מקוריות ציורית וחריזה מקורית רבת-כישרון. על אדם הראשון הוא כותב: "שתה את כוס הקובעת, וחטאתו על מצחו נקבעת", ובבואו להוכיח כך הוא מתאר את הרשע: "ירד לארץ נצחו, והצרעת במצחו... מגאוותו ירד לארץ כבודו, והרימה תפלח את כבדו". כתיבה שנונה, הכרה של רובדי לשון ומשמעויות לשון - ויכולת להעניק לקחי מוסר באמצעות משלים ופירוש לפסוקים מוכרים.
פרופ' לב חקק בוחן במחקרו החדש את אמנות השירה של עזרא הבבלי ומתאר את החברה הבבלית בשנת פרסום הספר - 1735, את הקשר בין ספר זה לספרות המוסר של התקופה, כיצד מציג המחבר את עצמו. מספריו של לב חקק מתברר לפתע הקשר בין היצירה שנוצרה במזרח לבין כל מה שנוצר במערב - ואתה נוכח עד כמה המאות האחרונות היו תקופת שיא של ספרות המוסר והדרוש. בסוגייה זו של קשר בין מזרח למערב מתגבשת מספריו של לב חקק בבבל תמונה נפלאה של אהבת ישראל, הזמנת מחנכים וספרים ושיטות חינוך מאירופה ומישראל לבבל, גילוי הזדהות עמוקה וכואבת עם סבלם של יהודי אירופה וגם תחושה בעת צורך שיהודי אירופה הכתובת לפנייה לעזרה, גאווה על הישגיהם והבלטת המשותף לעם ישראל לדורותיו.
כשלמדנו באוניברסיטה העברית למדנו בשיעוריו של פרופסור יוסף דן על ספרות המוסר הקדשנו שעות וימים ללימוד הספר "צמח צדיק" של רבי יהודה אריה ממודינא ולהשפעה של ספרות המוסר בכלל על חיי העם. כבר אז הזהיר אותנו המורה שלנו פרופסור יוסף דן, שלא חקרו מספיק את ספרות המוסר הענפה ואת היצירה העברית בקהילות המזרח. שתינו בצמא את הדברים, וחיכינו לאות שיבוא.
קדמו לספר "חסיד מול חוטאים" (הקיבוץ המאוחד, ספרית הילל בן-חיים) ספרים נוספים של פרופ' לב חקק. תחילה התברכנו בספרו המקיף "ניצני היצירה העברית החדשה בבבל", הוצאת מרכז מורשת יהודי בבל, 2003, 400 עמודים. מדובר במחקר ייחודי ורב היקף שבו הציג חקק לראשונה את ניצני הספרות העברית החדשה בבבל בשלוש מאות השנים שקדמו לעלייתם לארץ - שירי חול, מחזה, כתבי-עת, מחקרים ספרותיים ועוד. אחר כך זיכה אותנו לב חקק בספרו "איגרות הרב שלמה בכור חוצין", (הקיבוץ המאוחד, ספרית הילל בן-חיים), על פעילותו הענפה של הרב חוצין ועל איגרותיו לכתבי העת העבריים באירופה. יש לברך על כך, שהקיבוץ המאוחד פרסם פרסם ספרים אלה. מתוך קריאת העטיפה האחורית של הספר האחרון מתברר, שבקרוב יופיע בארה"ב ספרו של לב חקק בנושא זה, ולפי הכתוב - ספר זה יפורסם בהוצאה של אוניברסיטה חשובה שם, וזו בשורה טובה: לב חקק ימשיך לפרסם בתחום זה.
גלריה זו של מחקרי מופת פותחת בפנינו צוהר ומאירה באור יקרות עולם שלא הכרנו. כמי שעלו עם ההורים מבגדד - והיינו אז עוללים בני שנתיים - חשנו בקריאת הספרים - שאנו צופים בסדרה בהמשכים - סדרה החושפת בפנינו ובפני הציבור בכלל את התרבות העברית העלומה של יהודי עירק במאות השנים האחרונות, תרבות שבמשך שנים סיפרו לנו שלא הייתה קיימת.
היום ברור לנו מסדרת ספרים מרתקת זו, שדילגו על היצירה העברית בארצות המזרח, ויש להמשיך במחקרים אלה הן בקהילת בבל והן בקהילות אחרות. פרופסור יוסף דן המורה שלנו בלימודי ספרות המוסר באוניברסיטה העברית כתב על כך בעבר מפורשות: "יצירה העשירה של יהדות זו - בתחום הפיוט, ההלכה, הסיפור, וכן בספרות המוסר והדרוש - הוזנחה כמעט לחלוטין בדורות האחרונים".
התחושה שלנו היא, שלימדו אותנו מעט מאוד והביוגרפיה שקיבלנו הייתה פגומה - זו לא הביוגרפיה האמיתית של העם היהודי, וגם הספרות שהציגו לנו הייתה לוקה בחסר. יש לכתוב מחדש את ההיסטוריה של הספרות העברית: ספרות יפה, פיוטים, ספרות מוסר, תרומה לכתבי העת העבריים. כיום יש חוקרי ספרות מכל העדות, ויש ביניהם שירצו להתרכז בחקר היצירה העברית בארצות מוצאם, לתאר ספרות זאת, להעמיק בה ולהעריכה. וזה חשוב: בכך הם יניחו את הבסיס לכתיבת היסטוריה חדשה של הספרות העברית, שתכרוך את היצירה העברית בארצות המזרח.
מתברר שלבבל הגיעו מלומדים מערים אחרות בעירק, וכן מארצות שונות - מארץ ישראל, מפרס, מכורדיסטאן. ספרו של עזרא הבבלי הגיע באמצעות שיירות לאיסטנבול והודפס שם. הייתה אינטגרציה בין קהילות, והיה דו-שיח ויחסי גומלין בין יהודים בקהילות שונות, וזה מה שחשוב.
מי שקרא בספרו של לב חקק על בכור חוצין, "איגרות הרב שלמה בכור חוצין", יודע שהספר חשף בפנינו מגע בין קהילות בצורה מדהימה: הספר התמקד באחד מתלמידיו של הרב סומך, ברב שלמה בכור חוצין, שבית גידולו היה ב"מדרש בית זילכה". לב חקק חשף פעילות ייחודית ורב-גונית של רב איש אשכולות, שידע לבטא את אישיותו הרוחנית לא רק כפוסק הלכות וכמחנך קהילה, אלא גם כמי ששומר על קשר עם כתבי עת עבריים באירופה, כי ראה בכך שליחות רוחנית וציבורית. האהבה הבוקעת מאיגרות הרב אל היהודים באשר הם שם בבחינת "כל ישראל חברים" ו"כל ישראל ערבים זה לזה" אך תיתן לנו השראה היום לאהבה וכבוד הדדים במקום מתחים בינעדתיים.
ר' שלמה בכור חוצין שחי בין השנים 1892-1843 היה יוצר רב-גוני: כתב דברי פיוט, מאמרים תורניים, רשימות לכתבי העת על הקורה בקרב יהודי בבל, כורדיסטאן ופרס וכן מאמרים שכל תכליתם לחנך לשיפור המידות.
פרופ' לב חקק חושף שלל איגרות שפורסמו בכתבי עת שונים: "הלבנון", שיצא לאור בירושלים, ולאחר מכן בפריס ובמיינץ, "המגיד" שיצא לאור בעיר פרוסית, "הצפירה" (וארשה), "החבצלת" (ירושלים), "המליץ" (פטרבורג), "הדובר" (בגדד), "הפרח" ו"המבשר" (כלכתתה). הרב חוצין ניסה למצוא מכנה משותף לזרמים שונים ביהדות, קיבל חלק מן הערכים המשכיליים אך האמין במרכזיותן של האמונה ושמירת הדת.
הרב חוצין ניסה לקרב בין קהילתו לקהילות באירופה, וניסה להבין את ההשכלה ורעיונותיה כאחת הדרכים של אותם יהודים לחזור לשורשי היהדות שלהם. היה חשוב לו למנוע קרע, להתקרב אליהם ולתת להם ביטוי גם בקרב קהילתו - וכל זאת בלי לראות בכך רעידת אדמה.
גם הספר "עזרא הבבלי" מעיד על הכרת ספרות המוסר, יש בו מעין התכתבות עם מלומדים וחכמים - והיה בו רצון ליצור דו-שיח עם קהילות שונות במזרח ובמערב.
ראינו זאת בדרכו של הרב חוצין שהיה אישיות רבנית ועם זאת עשיר בהשכלה ומורה דרך שביקש להבין את הדרכים להשתלבות יהודים בחברה, וכל זאת תוך חיזוק הכיוון האמוני: גם אצל עזרא הבבלי נמצא פיוטי קסם שבהם הטפה לתיקון מידות, להתנהגות ראויה בקשר שבין אדם למקום ובין אדם לחברו. הרב חוצין, שחי מאוחר יותר, מנסה לעמוד מול הרוחות ולנסות להטות אותם לכיוון האמונה, כדי לא לאבד את מי שחפצו במגע עם האור החדש: חוצין ניסה להציג את ערכי ההשכלה תוך הצגת הפנימיות האמונית שבהם, היה חשוב לו ללמוד מה הכיוון החיובי של ההשכלה: הקניית כישורים ופרנסות שאינם קשורים לחיי הדת ומאמץ להשתלב בחיי החברה העירקית בכלל. היה חשוב לו לכוון את בני הקהילה ללמוד, להשכיל, והוא שם דגש על פרנסה יצרנית, על קבלת משהו מהשקפת המשכילים, שאין לבנות חברה על פרנסות "אוויר".
חשוב לקרוא ולעיין בספריהם של עזרא הבבלי ובכור חוצין: מתגלה בפנינו יצירה עברית, כתובה באמצעים ספרותיים עשירים, ואנו נחשפים לעולם של יוצרים רחבי דעת, קלסתרים של אישים תורניים מן השורה הראשונה, מנהיגים שביקשו ליצור דו-שיח וקשר עם בני הקהילה שלהם, וכך גם עם יהודים מקהילות אחרות. אצל בכור חוצין אנו מוצאים באיגרותיו לכתבי העת באירופה שהוא רואה עצמו כשופר לקהילתו, ובה בעת כאיש קשר עם התפוצות, כמדווח מהימן על חיי קהילתו, וכמנהיג אמיתי המנסה לבנות גשר בין הזרמים השונים בין היהודים, כדי למנוע קרע.
מחקריו של פרופסור לב חקק מוכיחים שיש היסטוריה משותפת, יש ספרות שמאירה זוויות דומות - ויש מקום לראות גם ממרחק שנים את הדו-שיח בין התרבויות שנוצרו במזרח ובמערב. יש בכך להביא להדגשת המכנה המשותף, אותה מטרה עילאית של עזרא הבבלי ושל בכור חוצין לתקן את החברה, להדגיש את הערכים החברתיים והמוסריים שמתבטאים גם באמונה ובמצוות.
ברור לנו שמדובר בספרות שיש לחשוף ולחקור, בהיסטוריה שיש להמשיך ולחקור. אלומת האור המיוחדת שמצאנו בספרי המחקר של פרופסור לב חקק היא התחלה, כך נקווה, לאלומות אור נוספות ולגילוי פניה האמיתיים של היצירה הספרותית העברית לגווניה ושל ההיסטוריה העשירה בקרב קהילות יהודי המזרח. חשיפת התרבות שנוצרה במזרח היא אינטרס לאומי. עם צריך לראות את תרבותו בכל היקפה ובשלמותה, וכך לראות את מגוון פניה. ברוח זו של אהבת הלשון, העם והארץ, כתובים ספריו של לב חקק, היום כולנו פתוחים לקבל מסרים כאלה שמובילים להרחבה של התרבות היהודית המתועדת והמוכרת, ואימוץ ספרים אלה על-ידי הוצאת הקיבוץ המאוחד מוכיח זאת.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
