מחמוד עבאס המוכר לנו כאבו מאזן כלל בעבודת הדוקטורט שלו בצד הכחשת שואה גם סילופים נוספים הכורכים את הציונות עם הנאציזם. הוא לא חזר בו מאז מהכחשת השואה. הכחשת השואה שלו לא פגמה כהוא זה ברוח החברית שבה הוא התקבל בבית הלבן לאחרונה. בבית זה מקווה הנשיא אובמה לארח בקרוב, בידידותיות לא פחות לבבית, מכחיש שואה מפורסם אף יותר - מחמוד אחמדינג'אד. בין לבין נשא אובמה נאום פייסני מאין כמוהו בקהיר, בו הוא יצר הקבלה בין סבל היהודים בשואה, לסבל פליטי 48'.
אנחנו יודעים להתמודד עם מכחישי שואה מובהקים. אבל איננו יודעים להתמודד עם מי שאינו מכחיש את הנתונים היבשים, אך מתייחס אליהם בבנאליות או כאל עוד אסון אחד מני רבים, ובכך מכחיש את משמעות השואה. ההסברה שלנו ממוקדת מדי בהתנגדות להכחשת המספר 6 מיליון, ואגב כך אנו מזניחים את הנחלת תובנות השואה. במלחמת העולם השנייה נהרגו גם 16 מיליון אזרחים סינים, ו-11 מיליון אזרחים רוסים (בנוסף ללוחמים שלהם שנהרגו). האם ה-6 מיליון שלנו נחשבים יותר רק משום שהם אחוז גבוה בהרבה מכלל האוכלוסיה?
נוהגים להתייחס אל האנטישמיות הנאצית כתופעת המשך לאנטישמיות של ימי הביניים. אך בימי הביניים כאשר צבא אחד כבש עיר, מצודה או כפר של צבא אחר, היו מצבים שבהם לאחר הניצחון היו טובחים את כל תושבי האויב. יכולים איפוא אנשים לומר שאין שום דבר מיוחד בפוגרומים שבוצעו בימי הביניים כנגד היהודים, הרי טבח אוכלוסיות היה עניין נפוץ באותה תקופה.
גם בעת המודרנית, לצערנו, בכל מלחמה יש הרג של אזרחים חפים מפשע, בין בשוגג ובין במכוון במהלכה, ובמקרים רבים גם טבח של אזרחי אויב לאחר המלחמה. זה קרה גם כאשר הצפון וייטנאמים ניצחו את הדרום. זה קרה גם במלחמות התמוטטות יוגוסלביה. זה קרה במקרים רבים אחרים. האם היו אלה שואות נוספות?
במיוחד אסור לעבור בשתיקה על השוואה של השואה לתופעה של היווצרות פליטים בתום מלחמה. תופעה שכמעט לא הייתה מלחמה בלעדיה. אמי ז"ל, שהייתה ניצולת שואה, אמרה לי פעם "הלוואי שהיטלר היה רק מגרש אותנו".
השואה לא הייתה עוד טבח, ובוודאי לא עוד הרג של אזרחים חפים מפשע במלחמה. הפוגרומים ביהודים בימי הביניים ואחריהם לא היו עוד מקרה של טבח במלחמה. בכל המקרים האלה היהודים נבחרו כקורבן רק בשל יהדותם, ובלי כל קשר למלחמה. השמדת יהודים בגרמניה החלה עוד לפני תחילת מלחמת העולם השנייה, ולאורך כל מהלכה היא בוצעה כמשימה מיוחדת שהוקדשו לה משאבים, כוחות מיוחדים, תכנון, פקודות ויעדים, ללא קשר ובמנותק לחלוטין מהלחימה. היהודים לא נבחרו בגלל שהם היו האויב במלחמה. הם נבחרו כי הם היו יהודים. בעלות הברית ובהן ארה"ב לא הפציצו את מסילות הברזל לאושוויץ לא בשל שום סיבה מבצעית אובייקטיבית, אלא משום שלא רצו שמתנגדי המלחמה יאשימו אותם כאילו המלחמה נעשית חס וחלילה להצלת יהודים.
מבין כל השיאים שנשברו בשואה באכזריות של רצח והתעללות, הנקודה הזו היא אולי החשובה ביותר.
במאמר קודם שלי על הנושא הבאתי נקודות נוספות שבהן הייתה השואה אירוע ייחודי בתולדות האנושות. אך אם יש נקודה אחת שאותה יש להבליט בעת שנאבקים בהכחשת השואה, היא הבחירה ביהודים. השואה כפועל יוצא של האנטישמיות. אנטישמיות שבימי הביניים ראתה ביהודים שותי דם ילדים נוצרים, בתקופת הנאציזם - עכברושים שמפיצים מחלות, והיום - חזירים וקופים.
עמים שטבחו אחד את השני בעקבות מלחמות אכזריות, שכחו מהר בתום הקונפליקט, ורבים מהם חיים היום בשלום. אך האנטישמיות, כמו פגם תורשתי, ממשיכה לעבור מדור לדור ואינה ננטשת. כדי לעורר אותה נוהגים האנטישמים בכל דור ליצור עלילה שתצדיק את מעשיהם. החל
מההאשמה ברצח ישו (יהודי שכמו אלפי יהודים אחרים נצלב בידי רומאים), ועד לפרוטוקולים של זקני ציון, הזוכים לעדנה בארצות ערב בימינו אנו.
אם נבחן את הביוגרפיה של אובמה, נראה כי בשלבים לא מעטים בחייו הוא נחשף נפשית למוטיבים אנטישמיים, בעיקר בזמן היותו באינדונזיה ובעת שהיה חבר בכנסייה של ג'רמיה רייט. בין אם ההתכחשות לכך נובעת מהשכלתנות שלו, או מהתועלתנות שלו, הרגש קיים עמוק בפנים, וכרגיל אצל אנטישמיים הוא זקוק לתירוץ כדי לפרוץ. את התירוץ הזה מייצר אובמה במקביל על-ידי התנגשות עם ישראל בנקודות חסרות תכלית כמו ההתנגדות לתחזוקת התנחלויות, ועל-ידי האשמת ישראל בסבל הפליטים בן 60 השנה, שאותו הוא מקביל לשואה ולעבדות בארה"ב.
מדוע אם כך, הוא טורח להעלות את זכר השואה בביקור במחנה בוכנוואלד? הנה הסבר אפשרי: בדיוק כפי שדודו טופז מיהר להתראיין על הדשא בפארק כדי להכחיש את השמועות על הקשר שלו למכות, כך מיהר ברק חוסיין אובמה להופיע על משטח החצץ בבוכנוואלד כדי להכחיש מראש כל אפשרות להאשים אותו באנטישמיות. בבחינת "על ראש הגנב בוער הכובע". טופז לא הצליח לעבוד עלינו. האם אובמה יצליח?
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
