מטוטלת הפסיכוזה הישראלית בעקבות נאום טראמפ נעה, כרגיל, בין שמחה רבתי לבין ייאוש. אין זמן למחשבות, לתהיות, להערכות. כולם שולפים מן המותן ומבזבזים את התחמושת על לא כלום. לצד אלה קיימת אמת אחת: תהא חשיבותה של הצהרת טראמפ אשר תהא, הקשיים הרבים עוד לפנינו. במקום לצאת בריקודים ובמחולות או לפול לתוך מרה שחורה, ראוי לנתח את המצב לאשורו.
והפעם - זעם ונועם, מסרבים, טעים, זה מול זה, מטיילים, תגובה והנרות הללו 
או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
