אפרטהייד בכוס תה

זמן לא רב לפני ניסיון הפיגוע בטיסה מאמסטרדם לדטרויט, הזדמן לי לשמוע בדרך של שמועה על נער שהביא עמו בטיסה מחו"ל מעט זיקוקי די-נור. זיקוקים, למי שלא יודע, עשויים מחומר נפץ. חומר הנפץ לא נחשף, והטיסה עברה בשלום. לכן, לא ממש הופתעתי כשהתברר שמחבל די חובבן הצליח להעביר חומר נפץ לטיסה, ואף כמעט להשתמש בו. המסקנה מהשוואה בין שני המקרים היא, שלא המטען מפוצץ את המטוס, אלא המחבל שנושא אותו.

הפיתרון אותו מציעות לנו רשויות שדות התעופה בעולם הוא - החמרה בבדיקות, ועוד אמצעים טכנולוגיים. אלא שלעולם לא ניתן יהיה לחסום לגמרי באמצעים טכנולוגיים בלבד את האפשרות לפגוע במטוסים. לכל אמצעי יש אמצעי נגד, כפי שיודע כל מי שהתקין דלת הגנה מפלדה ומערכת אזעקה משוכללת, ולמרות זאת ביתו נפרץ.

היום מציעים לבצע שיקוף שיאפשר לראות כל אדם כאילו הוא ערום. מחר מחבלים יחביאו את מטען חומר הנפץ בפי הטבעת שלהם. מה יציעו אז? לעשות לכל אחד בדיקה רקטאלית, או אולי להעביר את כל הנוסעים בדיקת סי.טי? בסופו של דבר, טרוריסט מיומן באומנויות לחימה יכול לבצע את זממו גם בידיים חשופות.

העולם נמצא היום במלחמה מסוג שונה. מלחמה שלא נעשית על-ידי כיבוש שטחים, אלא על-ידי כיבוש נפשם של אנשים. נפשם של אותם אנשים נכבשת עד כדי כך שהם אינם אדונים יותר לנפש זו, וכובשיה יכולים לעשות בנפש זו ככל העולה על רוחם, כולל לשלוח אותה למשימת התאבדות. כיבוש הנפש לא נעשה בכוח הזרוע, למרות שברגע שהאויב במלחמה זו מגיע לשלטון במדינה כלשהי, גם זה קורה. כיבוש הנפש נעשה במסגדים ובמדרסות, באמצעות ספרים ובאתרי אינטרנט.

עד שמדינות המערב לא יבינו זאת, ולא יכוונו את מאבקן לא רק אל בסיסי הלוחמים באפגניסטן ובתימן, אלא גם כנגד האמצעים לכיבוש הנפשות בכל מקום שהוא בעולם, ידם תהיה על התחתונה, והם יצטרכו למצוא עוד ועוד דרכים כדי להתגונן מפני מפגעים יותר ויותר נחושים, ויותר ויותר מתוחכמים.

כל עוד המערב לא הצליח במאבק כזה כנגד הטרור. המפתח להתגוננות יעילה מפני איומי טרור בטיסות, היא השיטה המופעלת בהצלחה בנתב"ג - בידוק מוכוון איום. וכפי שפתחתי ואמרתי - האיום הוא האדם שנושא ועלול להפעיל את המטען. הבדיקה צריכה להתמקד באותם אנשים שאת נפשם ניתן היה לכבוש.

אלא שאז צפה ועולה טענת האפרטהייד. טענה שבשימוש דמגוגי הפכה לנשק כל יכול במלחמה שמנהלים בני אור מסוימים, מתוך תמימות וטיפשות לטובתם של בני החושך. לא רק במקרה זה, אלא גם במקרים נוספים שרק עוד אחד מהם אזכיר בהמשך, השימוש הקלוקל בדימוי האפרטהייד הוא מפלטו של הטרוריסט.

והחמור בכך - השימוש במילה "אפרטהייד" סובל מזילות. אילו אני אחד מקורבנות האפרטהייד בדרום אפריקה או דרום ארה"ב בתחילת המאה שעברה, הייתי יוצא חוצץ נגד כל מי שמוזיל את השימוש במילה. אין גבול לתהומות הדמגוגיה שניתן להידרדר אליהם כאשר משתמשים במילה המפוצצת "אפרטהייד".

באפרטהייד האמיתי הפרידו בין גזעים רק בשל השנאה הגזעית ולא בשל שום מטרה או חשש אחרים, ועשו זאת בצורה משפילה במיוחד רק מתוך רצון וכוונה להשפיל, ולא משום סיבה אחרת. באפרטהייד אמיתי האמצעים היו המטרה. הפגיעה הייתה יום-יומית מתמשכת בכל תחומי החיים ובמיוחד הייתה פגיעה בשוויון ההזדמנויות.

השחורים הושארו במעמד נחות באופן ניכר אף מהעשירון התחתון של הלבנים, וכך הנציחו את השימוש בהם כעבדים, הגם שהעבדות עצמה בוטלה. כל הגדרה אחרת מפחיתה מחומרתו של האפרטהייד, ומגחכת אותו. הדבר דומה לאותם חרדים הקוראים נאצי לכל שוטר רק משום שהוא מפזר את הפגנותיהם.

למזלה של ארה"ב, עומד בראשה כיום נשיא שלא ניתן להאשים אותו באפרטהייד, ולכן כאשר הוא הנחה את רשויות שדות התעופה בעולם להחמיר באופן ניכר את בדיקתם של נוסעים לארה"ב בעלי דרכונים מ-14 מדינות מאוד מסוימות, איש לא העלה נגדו את טענת האפרטהייד (בינתיים), והאמצעים הופעלו.

גם כאשר מקפידים בבדיקתו הביטחונית של נוסע אחד על-פני האחר, ניתן וחייבים לעשות זאת בצורה מכובדת, בלי לפגוע ברגשות של הנבדק. לשמור על פרטיותו, לפנות אליו בנימוס, לא להביך אותו בפני אחרים, ולא להקפיד במה שאינו חיוני לצרכים הביטחוניים. מי שבכל זאת ירצה לראות את עצמו נפגע מכך שבודקים אותו יותר מכפי שבודקים אחרים, תמיד יוכל לעשות זאת. אך אלה מסוג הרגשות שיש תמיד למי שחש פגיעה מכך שהדשא של שכנו ירוק יותר. אין לזה סוף.

אך בעוד בעולם מתחילים להפנים את המסקנה, כי פיגוע טרור הוא סכנה שכדי להתגונן מפניה יש להפעיל אמצעים חריגים, בישראל יש מי שמתעקש לדבוק בטהרנות עיוורת. אינני יודע אם ניתן להפעיל מספיק אמצעים באופן מספיק יעיל כדי שהנסיעה בכביש 443 תהיה בטוחה גם כאשר תושבי יהודה ושומרון שאין להם אזרחות ישראלית יורשו לנסוע בו. אם הדבר אפשרי, פסק הבג"צ בחכמה. אבל אם הדבר אינו אפשרי מבחינה טכנית או לוגיסטית (ויש לי ספק אם הבג”ץ בדק זאת), יש להעדיף את קדושת החיים על פני כל ערך אחר (במיוחד כשהוא מזויף). הגיע הזמן שבג"צ ילמד משהו מתלמידי חכמים. כפי שפיקוח נפש דוחה שבת, כך גם בג"צ צריך לקבוע סולם עדיפויות לערכים שלו. הערך של חיי אדם חייב להיות בראש הסולם הזה, ואם הערך הזה בסכנה, ערכים אחרים חייבים להידחות מפניו.