מי אמר ש'שלוחים' זו מילת גנאי?

עבור יוסי ביסטריצקי, השליחות היא אורח חיים. במשך שנים שימש אביו, לוי ז"ל, רבה הראשי של העיר צפת. מילדותו הוא זוכר בית של שליחות, הקרבה, טלפונים מבוקר עד ערב, ואבא שנמצא בבית כמעט רק בשבת. רעייתו, חני, היא בת לשליחים ברחובות, כך שעבור השניים הבחירה להיות שלוחים הייתה טבעית. לפני שלוש שנים הם הגיעו ללהבים, יישוב בן 6,000 תושבים, המאופיין ברמת חיים סוציו-אקונומית גבוהה. לדבריו, התחושה שנתקל בה בהגיעו למקום הייתה ניכור. לאו-דווקא כלפיו, כלפי חב"ד או כלפי היהדות, אלא ניכור כללי. "רוב תושבי היישוב הם אנשים עסוקים שבאים הביתה בשבע בערב, ספונים כל אחד במבצרו. היו אנשים כאן ביישוב שגרים בשכנות 20 שנה, והפעם הראשונה שהם באמת דיברו זה עם זה הייתה כשהם נפגשו אצלי בבית".

מה לשליח חרדי בקהילה הומוגנית, חילונית, כמו בלהבים?

"הלוגו של להבים הוא קהילה ואיכות חיים, גם אני כאן כדי לתרום את חלקי לאיכות החיים. בעיניי שילוב הגורם של אלוקים במינון מסוים הוא הכרחי לאיכות החיים".

לא כולם יסכימו איתך שיהדות היא איכות חיים.

"גם אם לא מסכימים איתנו, הרי שמדובר במיעוט שבמיעוט. בסך הכול הרבה אנשים משתתפים בפעילות שלנו. אין כאן שנאה. בלי להישמע חלילה גאוותן, אני לא חושב שמישהו יכול לשנוא אותי. אנחנו לא אוכלים אף אחד".

איך מתגברים על הניכור?

"פשוט מאוד, שוברים מיתוסים. לאט לאט השכנים רואים שאני בנאדם בדיוק כמוהם, וזה שיש לי מגבעת וחליפה לא הופך אותי לשונה מהם. כמוהם יש לי אישה וילדים, אני לא מוטציה זרה".
מעבר לפעילות השגרתית כמו לימוד עם ילדי היישוב על החגים, פרשת השבוע וכדומה, ולפעילות הפחות שגרתית כמו "מסיבת גלידה" לכבוד שבועות, השליח ביסטריצקי מקיים שיעורים בנושאים ייחודיים שנועדו להביא את תושבי המקום לבית חב"ד. כך למשל התקיימו שיעורים בנושאי תרומת איברים או תורה ואקולוגיה. "אני מדבר אליהם יהדות, אבל מקפיד שזה יהיה בשפה שלהם ובכלים שלהם", אומר ביסטריצקי. רק השבוע ליווה את בנו של אחד מתושבי המקום, איש עסקים ואב לארבעה בנים, בהנחת התפילין שלו. "אף אחד מבניו לא חגג בר מצווה עד היום, כי פשוט לא היה מי שידריך אותם. לראות את האדם הזה מגיע לבית הכנסת ועוקב אחרי החזן, לראות את הילד שמעולם לא ראה הנחת תפילין בחייו מניח תפילין, היה רגע מרגש מאוד".

המקום שבו נתקלו פעילי חב"ד בהתנגדות החזקה ביותר לפעילותם היה בשכונת רמת אביב. תושבי השכונה התאגדו נגד ה"השתלטות החרדית", ומאבקם לווה בתהודה תקשורתית, בין השאר הודות לשני תושבי השכונה, כתבי ערוץ 2 דנה וייס ואילן לוקאץ'. הפגנות, הקמת ועד פעולה ותלונות לפקחי העירייה היו רק חלק מהאמצעים שנקטו התושבים כדי לגרש את המתנחלים החרדים, אך ללא הועיל. בשיא המאבק התפרצו חברי ועד הפעולה לסוכת החב"דניקים באמצע ההקפות השניות. שניאור חביב, שליח חב"ד ברמת אביב מזה עשר שנים, אומר שלרגע אחד לא שקל לעזוב.

"אין לנו כל כוונה לשנות את הצביון של רמת אביב. מי שמספר על תוכנית השתלטות, על צעקות שאבעס ועל חינוך מחדש של ילדי רמת אביב לערכי חב"ד פשוט טועה ומטעה. בכל העולם לא תמצאו שכונה אחת שחב"ד שינתה את האופי שלה. תושבי רמת אביב יכולים להיות רגועים. הם לא נמצאים בסכנה".

אתה מניח תפילין לעוברי אורח, מלמד את ילדי רמת אביב קריאת שמע. אדם חילוני לא יכול לתפוס את זה כאיום?

"גם הילדים שלי מושפעים מדברים שהם רואים בסביבתם, כשהם נכנסים לסופר ולקניון וכשהם נחשפים לאינטרנט. אני רוצה שכל ילד בשכונה ידע לומר שמע ישראל. כאן בשכונה שולחים אליי ילדים ללמוד לבר מצווה, והלב פשוט נשבר כשאני שומע שילד בן 13 לא יודע להגיד שמע ישראל, או לא יודע את משמעות הפסוק שלאורך הדורות יהודים מסרו עליו את נפשם".

"מחמיא לנו מאוד שהם באמת חושבים שחב"דניק אחד בשכונה של 30 אלף תושבים ישנה את אופי השכונה", אומר מנחם ברוד. הדובר הוותיק של חב"ד, שבמשך שנים זכה לשיתוף פעולה מהתקשורת הישראלית בדמות אייטם לקראת החג המתקרב או תיעוד של בית חב"ד בחור נידח בעולם, מוצא את עצמו בשנה האחרונה בעמדת התגוננות. "ההתנגדות שנוצרת היא לא התנגדות לחב"ד, אלא סוג של פחד מהשתלטות דתית. תושבי רמת אביב מפחדים שאם יגיעו חב"דניקים לשכונה, אז תוך דקה מקימים להם שם מדינת הלכה, ושאוטוטו יסגרו להם רחובות לתנועת רכב בשבת. אבל אפילו בכפר חב"ד הכבישים לא חסומים".

אתה היית מסכים ששלוחים חילונים יתיישבו אצלך בבית, בכפר חב"ד, כדי להפיץ את אמונתם?

"אם הם רוצים לערער את החינוך שאני נותן לילדים שלי, אז התשובה היא לא. אבל אם יגיעו אנשים מהחברה להגנת הטבע לגור בכפר חב"ד ויגידו 'אנחנו רוצים ללמד את הילדים שלכם אהבת הטבע', או מוזיקאים שמלמדים מוזיקה, אין לי שום בעיה עם זה. כל עוד מדובר בהעשרה תרבותית ולא בערעור אורח החיים הקיים, אקבל אותם בשמחה. אנחנו לא באים להילחם, אלא להעשיר בדברים שרוב הציבור יכול ליהנות מהם".

יש מקום שלא תפתחו בו בית חב"ד?

"אם יישוב ככלל, כציבור, אומר שהוא לא רוצה אותנו, לא נכפה את עצמנו עליו. אבל קשה לי לחשוב על מקום כזה. אולי קיבוץ מזרע".

רגע לפני שהכינוס ננעל, הם מתקבצים לתמונה הקבוצתית. 400 שליחים שנקבצו ובאו מכל רחבי הארץ. בינתיים הם פה, ממשיכים להיות בכל מקום, חרף ההתנגדויות שהם סופגים. עד מתי? את זה לא צריך לשאול, התשובה ברורה: "עד ביאת המשיח".

גם השליח בקיסריה, חיים מאיר ליברמן, מקפיד לדבר אל אנשי העסקים של קיסריה בשפה שלהם. לקיסריה הגיע אחרי שהוא ורעייתו רצו לצאת לשליחות בחו"ל. "בסוף הגענו לקיסריה, חצי חו"ל", הוא אומר בחיוך. בין השיעורים שליברמן מעביר אפשר למצוא שיעורים כמו "שקספיר בראי ההלכה", ו"האם התורה קפיטליסטית?". "ככל שאדם יותר אמיד ויותר עצמאי בעבודתו, הוא פחות מאוים", אומר ליברמן, "לכן השיעורים מתקיימים באווירה נעימה. אני לומד מהם והם לומדים ממני. אף אחד לא 'מפחד' שיושפע מהשני, ואם כן זה בוודאי יהיה רק בדברים טובים".

הרב יוסף יצחק נוימן ייסד את בית חב"ד במכבים-רעות לפני כשנתיים. "מכבים-רעות הוא יישוב מאוד סגור, מאוד חילוני, ועצם המציאות של אדם כמוני שם מעוררת תהיות. אנשים חושבים מה לך ולנו? מה אתה עושה פה? זרקו אותך מכפר חב"ד? אבל עם הזמן הם מבינים שאנחנו כמוהם, משפחה רגילה, והם מוכנים גם לשמוע".

איך מתערים בסביבה כזאת?

"לומדים אותה. ניגשתי לאנשים ואמרתי: 'שלום, אני צחי ואשתי יעל. בחנוכה כולם מוזמנים להרמת כוסית'. כל הרחוב הגיע, גם השכן האלוף גדי שמני, ונקשרו קשרים טובים. היום לכל אירוע מגיעים אלינו מכמה וכמה רחובות".

נוימן מספר כי אחד הקשיים הוא לממן את הפעילות שהוא ורעייתו יוזמים. "אנשים תמיד חושבים שמאחורי כל בית חב"ד עומדת התנועה כולה ומממנת אותו, אבל מדובר למעשה ביחידה עצמאית, כשעל השליח מוטלת האחריות לדאוג לכיסוי ההוצאות של הפעילות, ומדובר בסכומים אדירים. כמובן, המשבר הכלכלי פגע גם בנו. אנשים מהססים הרבה יותר מבעבר אם לתרום ולאן".