המפסידים הגדולים של פרשת דובאי

אם למשל הייתי יועץ התקשורת האישי של מפכ"ל משטרת דובאי, דאחי חלפן, גם הייתי מבסוט חאלס. יחסי הציבור של הלה מצויים בימים אלו בשמים: הוא מתראיין רבות, מסיבות העיתונאים שלו הן המוצר הכי סקסי בשוק התקשורת העולמית. הוא נתפס כשרלוק הולמס הערבי, או לפחות כעוזרו, ד"ר ווטסון. כל הסוסים ברחו אומנם מהאורווה עד האחרון שבהם, אבל הוא פענח יפה את אופן הבריחה וכשלי סוגר האורווה. הוא בהחלט בעמדה טובה להפוך בתוך זמן קצר לפוליטיקאי מקומי בדובאי.

אבל מה היה חלקי ומצבי אילו למשל הייתי יושב במשרד מפואר בבורג' דובאי, אותו מגדל שתחילתו באדמה וסופו בשחקים ובנייתו עלתה כמעט כמו תקציב של מדינה, ועל דלת משרדי היה כתוב: יועץ תדמית נסיכות דובאי. בכזה מקרה סביר להניח שהייתי מסתובב במשרדי מתוסכל מאוד. לנגד עיניי הייתי רואה את תדמית נסיכותי קורסת סופית, בעזרת העדשה וזחיחות המפכ"ל. עד לפני כמה חודשים הייתה תדמיתה של דובאי בשמים, תרתי משמע. היא נתפסה כמדינה מערבית מאוד, מצליחה ביותר, יפה ומודרנית. אמירות מושכת השקעות, בעלת אזור סחר חופשי נטול מיסים ומרובה פוטנציאל כלכלי, ובעיקר מגנט תיירותי. פניה היו לכיוון אחד בלבד לשלום עולמי ונהנתנות. נתפסה כמנותקת כליל מצחצוח החרבות המזרחי המוקרן מהסביבה הקרובה והרחוקה, ותצלומיה הנחשקים הועברו ללא הרף ממייל למייל. מה שהכי חשוב שהיה נדמה לי כ"יועץ התקשורת של דובאי", שאוטוטו אני מגשים את המשימה שאליה נשכרתי - להפוך את תדמית לקוחתי כגן עדן לתיירים ולאנשי עסקים עשירים מכל העולם. אמיתיים, לא מפוברקים, שמגיעים אליה בדרכונים אמיתיים ולא מזויפים, ומשקיעים בה את כספם בכרטיסי אשראי תקפים.

מכה תדמיתית אנושה חטפה המדינה כשנחשף בתחילת השנה שמדובר במדינה שלא כילכלה את מעשיה בחוכמה והיא עומדת לקרוס כלכלית. הוסף לכך שבעצם ימים אלו היא מתקבעת כמדינה "בעייתית" מאוד, בלשון המעטה, המחוררת מכל הכיוונים. עסקות הסחר העיקריות שבה הן עסקות נשק מפוקפקות. במקום תיירים - מחבלים ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, סוכנים מיומנים שבאים לחסלם. העובדה שדובאי היא נסיכות כל-כך מרושתת מצלמות חודרניות אולי משרתת לעת זו את "חלפן-הולמס", המפכ"ל החרוץ, אבל לא הופכת אותה יותר מדי סקסית לתיירים ולאנשי העסקים הלגיטימיים שאמורים היו להגיע אליה בהמוניהם.

ייקח זמן רב עד שהנזק התדמיתי הקשה שנגרם לנסיכות דובאי בידי כלכלניה, קלקלניה וגם בידי מפכ"לה החרוץ - יתוקן. בתור התחלה, טוב יעשה מפכ"ל משטרת דובאי אם ינמיך קצת את הפרופיל התקשורתי שלו ויעבור לעבודה שקטה וחכמה יותר.

"גילוי נאות": הכותב הינו יועץ תקשורת (לא של המוסד ולא של נסיכות דובאי).

באשר לסוכנים עצמם: יכול להיות שהם הפסידו משהו. אולי חופשת סקי מפנקת על-חשבון מקום העבודה היכנשהו. מן הסתם, קיבלו הוראה מהממונה עליהם, שבזמן הקרוב הם לא עוזבים את ביתם אפילו לא למסיבת פורים - בין אם הם יהודים ובין אם הם פרסים - שמא תהיה זו דווקא תחפושת הפורים שתחשוף אותם. אבל אני לא סבור שנגרם כאן איזה נזק תדמיתי לגוף שדאג לפגישה של אל-מבחוח עם בוראו. איך בוחנים תדמית? במקרה זה, בין השאר על-ידי הבעות הפנים של המקורבים שבסוד העניינים, בבקשות העבודה שמופנות לארגון בעקבות הפרסומים, בתקציבים החדשים שמאושרים, בטלפונים המחמיאים מהקולגות, בטפיחות על השכם מצד אלו עם הקומנסנס הבריא. אילו אני הייתי איש יחסי-הציבור למשל של הגוף שאחראי על הפעולה בדובאי, הייתי די מרוצה היום מתדמיתו של הלקוח, לטווח הארוך. פרשת דובאי היא אחלה גימיק של יחסי-הציבור, לא?

קודם כל, בל נשכח שיש מפסיד ראשי בפרשת דובאי וזה ה-"מבחוח" בעצמו. אמנם, העונש על מעשיו של המנוול הזה לא אמור לבוא מצד סוכני חרש, יהיו אלו אשר שיהיו, אלא אך ורק מצד ריבון העולמים, ואולם הסוכנים החרוצים מילאו את תפקידם על הצד הטוב ביותר ובסך-הכל סידרו לשניים פגישה אישית. אילו הייתי למשל יועץ התקשורת של המנוח, הייתי מבואס מאוד בימים אלו ולו רק בשל העובדה שמת לי הלקוח. (חוץ מזה, בואו נודה שהפרשה חשפה שאל-מבחוח יצא די מבוחח, סליחה מגוחך.)