עומד לו סוס אביר בקצה כיכר בית המשפט של העיירה. סוס מוזר. יש לו אוכף נאה, מעשה אומן, אבל אין איש יושב באוכף. בית המשפט הומה. יוצאים ובאים בו, שועי הארץ ודלפוניה, שריה יועציה ועלובי חייה, מעומלני צווארונים בוהקים ואפורי חולצות עמל מיוזעים, כוהנים, לויים, ישראלים, נוכרים, ערביים, אסירי רעב ועוני ותגרי בצע במבצע, מוכים ומכים, מורים ודרדקים, רודפים ונרדפים, גוזלים ונגזלים, דורסים ונדרסים, הורסים והרוסים, אנשים, נשים, טף, זקנים וזקנות, עקורים מבית ועגונות מיואשות מתוחלת, חיל גדול מאוד. הקולות הבוקעים מן ההיכל הצפוף רמים.
מי שאינו שומע, באות להקות להקות של כתבים ושדרים וצלמים ומשמיעים אפילו מה שאוזן לא הורגלה לשמוע, ומראים מה שעין לא הורגלה לראות, ובית המשפט הוא ההצגה הנודעת ביותר בעיירה. גם הסוס האביר בקצה הכיכר שומע. אילו ישב מישהו באוכף היה אולי נרתע ממקומו ויוצא להלוך לעיירה. זאת כמובן רק הנחה שאי-אפשר לא לאמת אותה ולא לשלול אותה. מה שנעלה מכל ספק הוא כי הסוס לא זז. החיים האמיתיים הם רצף של עובדות, כמו סוס בלי פרש, לא שרשרת של הנחות.
אם הדבר מפתיע הוא בוודאי לא מרתיע. אינו דומה סוס אביר שיש פרש באוכפו לסוס אביר שאין פרש באוכפו. כשאין פרש באוכף, הסוס עצמו הופך חלק מן ההצגה, לא רק כאביזר במה או כתפאורה אלא כאחת הנפשות הפועלות ממש. אם בא אדם וטוען כי בית המשפט הוא פרסה מפני שלדיניו אין אוכפים, אומרים לו מיד, היאך אתם אומרים כך, הלא יש לו סוס, הנה הוא עומד שם בקצה הכיכר, כחול מדים, עוטה גלימה כתובע, חגור אזור כמוציא לפועל, זז או לא זז, פרש או לא פרש, הוא ממלא נאמנה תפקידו כסוס אביר השלטון. הוא חלק מן ההצגה. כל השאר הוא השמצה.
איש אינו מפחד מסוס שהוא חלק מן ההצגה. לא מרתיע ולא מפריע. אפשר להתענג על מה שקורה בבית המשפט של העיירה בלי נקיפות מצפון או לפחות בלי פחד ובלי מורא. מי שהיה מדבר בימים שכבר חלפו ועברו מן העולם דבר סרה בשופטים, היה מתייסר, מתחרט, שואל מחילה, חוזר בו ושותק. באותם ימים ישב פרש באוכף. לא עוד. מה שהעברית החדשה מכתירה במונח BON-TON, הוא לפקפק בהשכלתו של השופט, להטיל ספק במחויבותו לחוק נטו, לגלות את נטיות ליבו הכמוסות ולאתר אם ליבו כלב חכם בימינו או כלב כסיל בשמאלו, להתווכח אם הוא בחזקת חבר מביא חבר או אם בכלל לא יכול להיות לאיש כמותו חבר.
עשו בעיירה קורס לשפות זרות. על-פי הבחינה בה לא שאלו אלא שאלה אחת: "מה פירוש המילה אג'נדה", עברה כל העיירה כולה את הקורס בהצלחה. מכאן ואילך נמצא כי לכל אחד בעיירה יש אג'נדה. צו הריסה? אג'נדה. איסור בנייה? אג'נדה.
עובדים זרים? אג'נדה. הקמת כיתות לימוד לכל? אג'נדה. דיני תערובות בין בנות שעריסת הוריהן עמדה באשכנז לבין בנות שעריסת אמהות שלהן עמדה במזרח? א'גנדה. גיור? אג'נדה. יש אומרים כי לכן לא נמצא פרש באוכף, כי פרש כזה אסור באג'נדה ולא נמצא עוד כזה מאז עברה כל העיירה את הקורס בהצלחה. אבל זאת כמובן רק הנחה בעלמא. החיים האמיתיים הם רצף של אג'נדות, ולמי שיש כוח שמורה הזכות לכוף אותן על הכלל, ולמי שאין - שמורה הזכות לשלוף נעליו מעל רגליו ולהטיל אותן בנשיאת העליון, או ליטול מברג מעומק כיסי מכנסיו המרופטים, לנקב צמיגי מכוניתה של שופטת ולחרוט בו על הדפנות איום על הדמוקרטיה. והסוס בקצה כיכר בית המשפט של העיירה, עומד, ראש גדול, וחושב.
ואז פתע עוברת לנגד עיניו חבורה עליזה של נערים ונערות חובשי מגבעות של סטודנטים, כל פונפון שובב ורענן ומעורר תקווה, כל חזה נפוח ומוכיח כי הדבוקות הן גאווה בעיני עצמן ואפילו בעיני אמותיהם ואבותיהם ובראשם מהדס מרקד לו פרקליט-תקליט ומנגן בחלילו: "השופטים הם חמורים, השופטים הם חמורים". והסוס עומד ומשתאה. הוא ידע מעולם כי עם פרש באוכף או בלי פרש באוכף, הוא סוס, ולא העלה על הדעת כי בהיכל שם מצטופפת כל העיירה כולה לשטוח ענייניה לפני גדולי האומה, יושבים חמורים. אם פעם חשבתי, לוחש הסוס הנדהם לליבו, כי אין פרש באוכפי מפני ששכרו של פרש זעום, ופרשים ראויים יושבים בכורסות עור בלשכות הבנקאים, או אם דומה היה בעיני כי כל אימת שפרש מגיע לשבת באוכף מקדים אותו נער אוצר ומודיע לו כי אין לו מה לחפש באוכף יען וביען כי הוא לא מתוקצב, לא בשנתי ולא בדו-שנתי ולא בשום תקציב, כי תקציב זה עניין של קדימויות ולא של בגצים וכולי, הרי עכשיו אני יודע כי אין לי פרש באוכף מפני שאין בעולם מי ששומע לחמור המורה לו לצאת למערכה רכוב על גבי סוס.
...והעיירה, הרגישה להרהורי ליבם של סוסים, מיד קמה על הפרקליט-תקליט האומלל וכורכת חבל על צווארו ויוצאת לתלות אותו בכיכר כי עוונו הנקלה נחשף: בגללו אין פרש באוכף סוס העיירה! הוא השוטה המוכרח לשלם את המחיר. אם לא הוא, עוד עלול להיחשף החוטא המסתתר, שכמובן חכם מלרקד ולפזז לפני סטודנטים, מאופק, זהיר, צלופחי, ואם הוא ייתפס חלילה, עוד עלול הפרש הנעלם לצאת לחופשי, לעלות באוכף, להטיל חיתו על כל סבימטא וסימטא, ואו אז מה יהיה עליהן על כל האג'נדות המשתוללות לשמחת ליבה של העיירה?
