|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ביום שני הקרוב (8 במרס) יצוין יום האישה הבינלאומי. הוא יוקדש לבחינת השתלבותן של הנשים בתחומים שונים, תוך ציון הישגיהן בהם
|
ב-8 במרס 1857 החליטו מאות פועלות במפעלי הטקסטיל בניו-יורק שנמאס להן משעות העבודה הארוכות, מהשכר הנמוך ומתנאי העבודה הבלתי-אנושיים, ופתחו בשביתה. הפגנת המחאה שלהן פוזרה, אומנם, בכוח על-ידי המשטרה, אולם הרושם שהותירו אחריהן אותן נשים אמיצות היה עז ומפתיע כל-כך, עד שהוחלט למסד את התאריך ולציין אותו מאז בעולם כולו.
מאז חלפו 153 שנה, אך ההפגנות כבר הפכו למסורת קבועה והן נערכות מדי שנה בשנה. בדצמבר 1977 החליטה האסיפה הכללית של האו"ם לאמץ את ההחלטה בדבר כינונו של יום מיוחד המוקדש לציון זכויות האשה ומאז הוא נחוג, מדי שנה ב-8 במארס, במדינות רבות בעולם ובכללן ישראל. בארץ יוקדש יום שני הקרוב לבחינת השתלבותן של הנשים בכלכלה, בפוליטיקה ובחברה של המדינה, תוך ציון הישגיהן בתחומים אלה. אותו יום יצויין בדיונים שונים ובעצרות והפגנות על מצב האשה בארץ, תוך תביעות מפורשות להשוואת שכרן ולמאבק למען מניעת אלימות במשפחה.
בינתיים מעידים פירסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה המעודכנים כי שכרו השבועי הממוצע של הגבר בישראל גבוה ב-63 אחוז מזה של האשה. תוצאה זו נובעת, אומנם, משעות-עבודה רבות יותר של הגבר, אך גם מתעריף-שעה גבוה יותר, בשיעור של 23 אחוז מעל לשכרה של האשה.
שינוי מושגים
למרות החשיבות הרבה שנוהגים לייחס ליום האשה הבינלאומי, יש רבים הרואים בו כמנציח דווקא את אי-השוויון בין שני המינים. לטענתם, אילו היה קיים שוויון של ממש, לא היה, בעצם, כל צורך לציין יום זה, ולכן אין מנוס מכך שהוא רק מהווה סממן נוסף של אפליה ברורה.
עובדה מצערת היא שקל לאין ערוך לעשות שינויים בחוק מאשר בדפוסי החשיבה וההתנהגות של גברים ונשים. אלא שגם כשמשתנה המצב החוקי, עדיין ממשיכות הנשים לסבול מתוצאותיו וממשקעיו של דיכוי ארוך-שנים ומיחס סקסיסטי. היחס הזה משתקף ומתעצב באמצעות הטלוויזיה, הקולנוע, הפרסומות, העיתונות הכתובה והאלקטרונית, וגם, כמובן, ביחס המספרי בין נשים לגברים בפוליטיקה הישראלית והעולמית כאחד.
עם זאת חשוב לציין שהמאבק הפמיניסטי אינו מסתיים בדרישה להשוואת זכויותיהן של נשים עובדות לזכויות הגברים. הוא כולל גם קולות קיצוניים יותר, הקוראים לשינויים עמוקים ומרחיקי-לכת במבנה החברתי. חשוב לזכור כי הטענה העומדת ביסוד התפיסה הפמיניסטית הרדיקלית היא שהחברה המודרנית משמרת דיכוי גברי של ערכים נשיים, משום שהיא נוצרה, במידה רבה, בידי הגברים למען עצמם ודרך תבניות-חשיבה ופעולה גבריות. אין לשכוח כי גברים היו ועודם רובם המכריע של המנהיגים המדיניים, ראשי הצבא, הרופאים, השופטים והמרצים באוניברסיטאות.
פמיניסטיות בזרמים רדיקליים יותר טוענות שהכיוון שיוביל לשינוי אמיתי אינו דווקא זה המכונה "פמיניזם ליברלי", שהדוגלות בו קוראות לשוויון בין נשים לגברים, אלא ה"פמיניזציה" של החברה. שאיפתן היא להחליף, או לפחות למתן, את הערכים ה"גבריים" הדומיננטיים בחברה, כמו תחרותיות, כוחניות והירארכיה. בדרך זו הן מבקשות לשנות את מושגי ההצלחה והכישלון המקובלים וליצור חברה בריאה יותר.
|
| תאריך:
|
06/03/2010
|
|
|
עודכן:
|
07/03/2010
|
|
ראובן לייב
|
|
מהימנותו של מסד הנתונים של ארגון בצלם על אודות ההרוגים הפלשתינים באינתיפאדת אל-אקצה מפוקפקת, כפי שהראיתי בסדרת מאמרים שפורסמו באתר News1 בהם נחשפו מקרים רבים של השמטת פרטים חיוניים ואי דיוקים. מנכ"ל בצלם, ג'סיקה מונטל, אישרה לאחרונה במשתמע עובדה זו.
|
|
|
|
|
ההפוגה הזמנית (?) במלחמת העיתונים ובפרסומים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה, תלויה על בלימה. בימים אלה ממש עוסקים כמה מכתבי ידיעות אחרונות, וליתר דיוק: כלבי הציד של נוני, הוא ארנון מוזס, בנסיונות חוזרים ונשנים לחפור ולגלות מידע שיביך את נתניהו ורעייתו.
|
|
|
|
|
חוק יחסי ממון נולד בראשית שנות השבעים, וזאת במטרה ליתן מענה להלכה היהודית, אשר לא משאירה בידי האישה כל רכוש בתום הנישואין, למעט הרכוש עימו הגיעה לנישואין, ואותו צברה בנישואין, וכן כתובתה. הסדר זה אשר לכאורה נצפה כשוויוני ("כל אחד יקבל את מה שהביא לנישואין וצבר במהלכם") אינו אלא פטה מורגנה של שוויון, או במילים אחרות: שוויון אריסטוטלי. זהו אותו שוויון אשר מאפשר לעשירים ולעניים, "בלא כל הבדל" לישון "מתחת לגשר" תוך פליאה שהעשירים מבכרים את הלינה בדירות נוחות ומחוממות בעוד העניים "בוחרים" לישון מתחת לגשר. במציאות של שנות השישים, שבה נשים טרם נטלו חלק בשוק העבודה, ובילו את מרבית שנות הנישואין בטיפוח הבית והמשפחה בעוד הבעל 'עשה קריירה', מה שסיפק הדין הדתי לא הספיק, ושופטי בית המשפט העליון היו ערים לכך.
|
|
|
|
|
בשלהי המאה ה-18 ובראשית המאה ה-19, כאשר התעוררה במדינות מרכז אירופה הסוגייה של הענקת זכויות אזרח ליהודים, טענו מתנגדי המהלך שליהודים תכונות אופייניות הגורמות להם להיות בלתי כשירים לאזרחות. בכל פעם שהועלו טענות אלו, מופרכות ומקוממות ככל שהיו, נמצאו בקהילה היהודית כאלו שאימצו אותן אל ליבם.
|
|
|
|
|
בתחילת שנות השישים החלו לבוא לישראל משתלמים מאפריקה. אנשים שחורי עור לא היו עד אז חזון נפרץ בישראל הצעירה, וכאשר אחד המשתלמים הראשונים הלך ברחוב, הצביעו עליו כמה פעוטות מבעד לגדר גן הילדים וקראו בהתפעלות: "כושי! כושי!"
|
|
|
|
|
