|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
שבע אימהות - אשת לוט אחת (ב')
|
חלק שני לביקורת לספר "שבע אימהות" פרי עטה של הסופרת יוכי ברנדס
|
|
כריכת הספר "שבע אימהות" של יוכי ברנדס
|
|
|
|
|
|
|
שני מדרשים קוטביים זה לזה המתמודדים עם סיפור סדום מאירים את דמותה של אשת לוט, אישה ללא שם, שהפכה לנציב מלח. על-פי הפשט, פעלה בניגוד להוראה בבראשית ט', 17: "...המלט על נפשך אל תבט לאחור...".
במדרש השמעוני לתורה פרשת וירא, רמז פד: "עדית, אשתו של לוט, נכמרו רחמיה על בנותיה הנשואות שבסדום, והביטה אחריה לראות אם הולכות הן אחריה אם לא..." (מדרש השמעוני מתוך אמפתיה לדמות בעל המדרש נותן לה שם). בדרך מדרש השמעוני הולכת הסופרת וחוקרת המקרא רחל רייך בספרה "קוראות מבראשית" בעמ' 105: "הביטו אחורה על אשת לוט, לא בזעם, אלא בחמלה".
בניגוד לאמור לעיל קיים המדרש, שקנה לו גם מקום נרחב בספרי עזר למורים לתנ"ך בבתי ספר: "...בגלל קמצנותה, שלא הסכימה לתת אפילו מלח למי שביקש ממנה".
בין שני הקטבים מתנהלת יוכי ברנדס, נאמנה לגישה שאימצה מהאר"י הקדוש: "יש לתורה ששים ריבוא פירושים". רק בניגוד להאר"י, היא לא מוכנה לחכות "לעתיד לבוא", אלא היא מבקשת על-פי שורש נשמתה בחיים החד-פעמיים שהעניק לה יוצרה, לפרש ולהאיר כאן ועכשיו.
אפשר לקבל, אפשר לחלוק על דרכה, אבל אי-אפשר להישאר אדיש לדרך הסיפור הכובשת את הקורא. תוך התמודדות עם דברי הגות מהם אני אבקש לראשונה להביא את רבי שמעון רפאל הירש, הרש"ר, רב אורתודוכסי שחי במאה ה-19 בגרמניה, שכתב את "תורה עם דרך ארץ" - ספר שהשפיע רבות על תקומתה של הציונות הדתית.
ראשית הוא מתייחס לסיפור סדום כתמרור אזהרה, שנועד לעזור לנו לזהות חיידק חברתי מסוכן. לראשונה הוא נתפס חיובי, מסמל "אחדות", "קונסנזוס". אבל אם נותנים לן לגדול - הוא עלול להפוך חברה בריאה לחברת רשע. הרש"ר, שכתב את הדברים כמה שנים לפני עליית הנאציזם במדינה בה הוא חי, הוא כאן בבחינת נביא.
|
|
לפני הרש"ר חז"ל המחישו לנו את אובססיית האחידות בסדום, וכיצד חברה הומוגנית מרטשת כל בדל של ייחודיות ואנושיות, והופכת את בני האדם לתבנית. בהתמודדות של יוכי ברנדס עם סיפור סדום הלהיבה אותי הנבירה שלה במדרשי חז"ל והבאתם לקורא בדרך סיפורית מעניינת. הלהיבה אותי גם הרגישות שלה כלפי אשת לוט, אישה ללא שם, ללא אישיות וללא ביוגרפיה. אומנם בילקוט השמעוני הוא נותן לה את השם עידית. יש ביוכי ברנדס דבר נפלא - הזדהות אינסטינקטיבית עם גיבורות תנ"כיות מחוקות. אשת לוט שמאירה לנו הסופרת, זו אישה עם רגישויות של אישה ואם. אישה שכל עולמה נתון לעבר העבר של עולם ילדותה, בו נשארו הורים, אחים, אחיות, בנות נשואות, אישה שלא מצליחה למחוק את העבר ואינה יכולה לסלוח. בסדום נשארו רבים מבני משפחתה. כשהיא מסתכלת אחורה, אל העבר, היא מתאבנת, היא לא מסוגלת להמשיך לחיות. זו הייחודיות שלה בניגוד לשאר בני המשפחה שכן ניצלו. התרשמתי מההקבלות שמעלה יוכי ברנדס בהתמודדות עם הסיפור: - לוט מוכן להקריב את בנותיו שיבצעו בהן אונס - בנותיו אונסות אותו.
- לוט מציג את בנותיו כבתולות, שלא ידעו גבר כדי לשכנע את ההמון לאנוס את בנותיו - בתו הבכורה משתמשת באותו תיאור כדי לשכנע את האחות הבכורה לאנוס אותן.
- לוט מצדיק את מעשהו בנימוק מוסרי - הצלת האורחים. הבת הבכורה מצדיקה את המעשה בנימוק מוסרי חזק יותר - הצלת העולם והאנושות.
ואני הייתי מוסיף, הסופרת מצליחה ליטול דמויות שוליות ולהפוך אותם-אותן לגיבורים-גיבורות של התנ"ך. נגעתי נגיעונת "קמצוצית" ומאוד זעירה. רוצו לחנויות הספרים, קנו את הספר ומצפה לכם-לכן חגיגת קריאה.
|
|
| תאריך:
|
14/04/2010
|
|
|
עודכן:
|
14/04/2010
|
|
איתן קלינסקי
|
|
שבע אימהות - אשת לוט אחת (ב')
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אביבה רב.
|
14/04/10 14:34
|
|
|
|
|
|
almoni11
|
15/04/10 18:54
|
|
|
|
|
|
תשובה לאלמוני
|
16/04/10 08:52
|
|
|
|
2
|
|
מאירה מאור
|
14/04/10 19:50
|
|
|
|
3
|
|
אסנת
|
14/04/10 20:02
|
|
|
|
4
|
|
פלא יועץ
|
9/05/10 11:27
|
|
רובע מגורים יהודי כבר לא היה קיים בוורשה ב-16 במאי, אבל חיים יהודיים שקקו במחתרת חודשים רבים לאחר מכן. השרידים האחרונים של הקהילה היהודית הגדולה ביותר באירופה הסתתרו מתחת לאדמה ובין ההריסות. מדי יום נאבקו על קיומם, חיפשו מזון ומים, התחמקו מציידי האדם שהמשיכו לחפש אותם בעקשנות. מדי פעם אף נשמעו בין החורבות יריות בודדות, כאשר יהודים חמושים פתחו באש על הגרמנים ועוזריהם.
|
|
|
|
|
אהרון ירושלמי נפטר לפני כארבע שנים, ב-י"א בשבט תשס"ז והוא בן 92. לירושלמי מורשת ספרותית נכבדה: קובצי סיפורים קצרים, טרילוגיות שביסודן סיפורה של הארץ וסיפורו של העם היהודי.
|
|
|
|
|
בנרות ובלפידים חיפשתי את ספרו של בן הכט, "כחש" ולשמחתי נמצאה האבדה באקראי. שם, בספרייה הענקית השוכנת בבית הוריי, נח לו הספר בלוי ונטוש, מתחנן בפני למעט התעניינות כנה. נכנעתי. זאת מפני ש...
|
|
|
|
|
"והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב" [ירמיה י"ז, ו']. שיח מדברי דל שורש הנתלש ברוח, מתגלגל עימה ומפזר זרעיו בדרכו. ספר תולדות חיי יוסף (טומי) לפיד, כתוב ערוך ומונח לפנינו ביד בנו יחידו אשר אהב. הוא כולו פרקי דיווח עיתונאי קצר ותמציתי, שלא לומר שטחי. אלה תולדות חיי עוד אדם, שעשה בעיקר בעצמו ולעצמו, ולאחר שהתמלא מעצמו, ראה בעצם ההישג העצמי שלו, הצלחה הראויה משום-מה, בעיני בנו, להיכתב על ספר תולדותיו.
|
|
|
|
|
ספר השירים החדש של אדלינה קליין הוא ספר רב-לאומי. הטקסט הפותח מסביר את שמו ("ריקוד הצרצר"): במוזיאון בבאלי מוצגים בתיבות עשויות קני במבוק - צרצרים. נקרא להם אולי "צרצרי קרב" (הם משתתפים בקרבות צרצרים). בספר שיר בשם "ריקוד הצרצר". ואמנם יש בספר זה מיסוד הפנטסטי - הקולות נושפי אש: "גַּם מְרַגּשׁ הָיָה לָחוּשׁ אוּלַי/נְשִׁיפַת אֵשׁ קוֹלִית/מִתּוֹךְ גְּרוֹנְךָ הַשָּׁר" (עמ' 5). מופיעים בנים שהם ילודי כוכבי שמים - נעימות ולחן גוררים הָרִים מֵאִיֵּי הַנֶּפֶשׁ. השמש משמיעה זמירות - אולי חלק מלחן הספירות, מוזיקה שמימית. האהובה שופכת את ליבה כך לרגל פגישה עם האהוב.
|
|
|
|
|
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
