|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ספרים רבותי, ספרים ו...אפשר לקחת
|
בגני תקווה השיקו מיזם נהדר של הספרייה הציבורית: ספרים חינם בכונניות פלסטיק קטנות בגנים הציבוריים
|
|
כוננית ספרים בגן ציבורי בגני תקווה
[צילום: יאיר דקל]
|
|
|
|
|
לפני שנים הרבה הייתה להורי חנות צעצועים, מכשירי כתיבה וספרים. בין המו"סים ברמת גן התהלכה בדיחה ששמעתי מאבי ז"ל: בעל חנות התעצל להכניס בערב את ארון הספרים מן המדרכה, וחשב לעצמו: 'מי יגנוב ספרים'. בבוקר, כשהגיע לפתוח את החנות, מצא את הספרים על הריצפה והארון איננו...
נזכרתי בסיפור, כששמעתי על המיזם החדש של הספרייה הציבורית בגני תקווה - ספרים חינם בכונניות פלסטיק קטנות בגנים הציבוריים.
הספרנית, נחמה, ירון הסבירה לי את המיזם, שהוא ראשון מסוגו בארץ: ראיתי באנגליה ספרים מונחים על ספסלים ברחוב. אנשים מתיישבים על הספסל, קוראים בספר ומשאירים אותו במקום. או לוקחים הביתה, קוראים ומחזירים. מי שיש לו ספרים מיותרים, מביא אל הספסל או לספריה, הספרנים מפזרים אותם והם עומדים לרשות הציבור.
מועצת גני תקווה תרמה את הכונניות, והספרניות מסתובבות בפארקים המקומיים עם ערימת ספרים ומחליפות אותם.
- ואנשים קוראים?
- כן, והרבה. קוראים, לוקחים, מחזירים ומוסיפים.
בכוננית כזו, ליד מכון הכושר לידר, מצאתי בין הספרים את ספר הדקדוק הפנימי של דוד גרוסמן, הניסוי של השופט פוט מאת פיטיגרילי, את ספרה של גבריאלה אביגור-רותם חמסין וציפורים משוגעות, וגם ספרי איכות נוספים. כשהסתלקתי משם, ראיתי בזווית העין גבר ניגש אל הכוננית, סוקר את הספרים, מביט לימין ולשמאל, מסתיר אחד בבית שחיו וממהר להסתלק. חבל שלא קרא את ההוראות על הכוננית - מותר לקחת ורצוי להחזיר.
הספרניות אינן מסתפקות בספרי קריאה חופשיים בפארקים. בכניסה לאולמי ספריה הציבורית עומדת כוננית גדולה ובה ספרים משומשים ומיותרים. כל מי שרוצה - לוקח. חינם, ללא פיקוח, ללא רישום, ללא בקרה. רק קחו וקראו.
ספר טוב
בדיון בבוק קלאב על איכותם של ספרים, הגדיר חברי שמואל חכים: "ספר שמוצא חן בעיני, הוא ספר טוב".
ההגדרה מצאה חן בעיני.
|
| תאריך:
|
09/07/2010
|
|
|
עודכן:
|
09/07/2010
|
|
יאיר דקל
|
|
ספרים רבותי, ספרים ו...אפשר לקחת
|
|
לא 200 אלף הצועדים הם שיביאו להחזרתו של גלעד שליט הביתה. גם לא ישיבה ממושכת של משפחתו באוהל-מחאה אל מול ביתו של ראש הממשלה. רק החלטה קרה, מרה, אמיצה ונחושה של ראש הממשלה, היא שעשויה לעשות זאת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בקרוב תתקבל החלטה על המבנה החדש של החוק לעידוד השקעות הון ועקרונות התמיכה הממשלתית בהשקעות ליצוא.
|
|
|
|
|
"שומר מסך" פועל כשהמחשב שובת. אין לפעולתו של השומר הזה כל תנובה ויבול מלבד המתנה רגועה עד שמישהו ייגע באחד המקשים ויגרש אותו מהמסך. איש אינו זקוק לשומר מסך ממש ודומה שכל שומר מסך משעשע רק את עצמו. פעם בכדור הנע מצלע אל צלע, פעם בתמונה מרהיבה של הרים מושלגים ויש כמוני ששומר המסך שלהם הוא ציור צבעוני. כאמור אין לשומר המסך כל ערך מועיל וכל עניינו מתגשם במילה אחת - סתם.
|
|
|
|
|
לפני זמן לא רב, ביולי שנת 2009, יצא מפי השופט יצחק עמית, שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, פסק דין אשר קובע כי ילד אשר לקה במה שנדמה בהתחלה כ'התקף פסיכוטי', ישוחרר מן המוסד הפסיכיאטרי בו נכפה עליו טיפול פסיכיאטרי כפוי, ויקבל בביתו - באמצעות אימו המסורה - טיפול אלטרנטיבי מתחום המדיטציה. בפסק הדין ההוא, הכיר השופט עמית באפשרות כי מה שנחזה בתחילה כ'מצבו הפסיכוטי של הילד', אינו אלא 'סוק לונג', היינו, תוצר לוואי של עודף מדיטציה, וכפי שמדיטציה הביא את הילד למצב זה, כך גם מדיטציה תוציא אותו ממצב זה - בבחינת "מי שבישל את הדייסה יודע גם איך לאכול אותה", או "מי ששחרר את השד מהבקבוק יודע גם כיצד להשיבו לשם". פסק הדין ההוא, למעשה - הכיר בנסיבות מסוימות, בעדיפות הרפואה המשלימה על פני רפואה קונבנציונלית. מהו המנגון המשפטי שאפשר זאת? באותו פסק דין היה זה עיקרון המידתיות אשר מכוחו נדרש השופט לבחון - בלא משוא פנים - טיפול רפואי אשר יתאים לצרכיו הקונקרטיים של אותו ילד - עיקרון המידתיות הביא את השופט יצחק עמית דאז לבחון את התאמת הטיפול הפסיכיאטרי שנאלץ הילד לעבור בכפיה - למצבו - ומכוח אותו עיקרון קבע השופט עמית שטיפול כפוי ל"ילד שגודל לחופש" - אינו יכול להתאים. באותה פרשה לא התיימר בית המשפט - כמו אותם ביטניקים של שנות השישים - לקרב עצמו לתורות המזרח או לשיטות ריפוי אלטרנטיביות - הוא פשוט הפעיל באופן ראוי עיקרון משפטי מוכר. הוא לא היה רדיקל. הוא היה שופט ממוצע, שמרן, אשר אמון על המסורת המשפטית ועל בחינת החלטות מנהליות לאור עיקרון המידתיות, ולאור זאת הוא מצא שכליאה במוסד פסיכיאטרי וסימום כפוי אינה יכולה להתאים לילד שגודל לחופש, וכי הגדרתו של הילד כ"לוקה במצב פסיכוטי" אינה עולה בקנה אחד עם מכלול הנסיבות שהוצגו ועם מכלול הנתונים הרפואיים והאחרים של הילד, אשר הצביעו על אפשרות כי מצבו הוא מצב הנובע מ'עודף מדיטציה' ואשר ידוע, מוכר ומטופל בטיבט ובקרב קהילת המודטים בארץ.
|
|
|
|
|
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
